רשות השידור השתגעה: מס על פורנו ופייסבוק

הרבה דברים מספק לנו תשלום האגרה: אפשר לחזור מהעבודה ולהתרווח בכורסא, לצפות בפרק 81 של הדרדסים ולהיזכר בערגה כמה כיף היה כשהיינו ילדים. לאחר מכן, תוצג תוכנית חדשותית שמגישים ילדים, ולאחריה - "דגראסי, הדור הבא". מאוחר יותר יש "מבט" ולפני השינה תוכלו לצפות בשידורים חוזרים של שידורים חוזרים, לתת נשיקת לילה טוב לבני הזוג ולהגיד "הו, מחמל נפשי! כמה טוב שיש לנו את הערוץ הראשון".

נעים להכיר: מס האינטרנט

מפתיע, אבל יש הרבה אנשים שיטענו אחרת. הם מתעקשים שלוח השידורים הנפלא הזה, שמזכיר לכולנו תמונות ילדות נשכחות, בעצם לא באמת השתנה מאז שהיינו ילדים, ולכן לא ממש ראוי לכסף שלנו. מה הקשר לאינטרנט, אתם שואלים? חוק אגרת הטלוויזיה קובע שחייב באגרה כל מי שמחזיק מקלט טלוויזיה, ומי שצורך אותם (הנוסח המקורי הוא "נהנה מהם", אבל שידורים חוזרים של "עמוד האש" הם לא ההגדרה שלי לכיף). השאלה היא לא אם יש לכם טלוויזיה או לא, אלא אם אתם יכולים לצרוך תכנים טלוויזיוניים. ואתם יודעים היכן אפשר לצרוך תכני מדיה מכל סוג? בדיוק פה באינטרנט.

אגרת הטלוויזיה הוותיקה נגבית לפי בעלות על מקלט. למדינת ישראל אין שום שיטה סדורה או הגיונית לדעת מי קנה טלוויזיה או לא. פעם היתה חובת דיווח על רכישת מקלט, אבל אנשים לא התייחסו אליה, ובצדק: זה לא הכי דמוקרטי, קניתי סוני, לא סאגר. היום תקבלו את אגרת הטלוויזיה בתור מתנת חתונה: נרשמתם כזוג נשוי? ציינתם מען? לשם יישלח החשבון.

המדינה מניחה שקניתם טלוויזיה (אחרת, איך תירדמו לצלילי "פסוקו של יום"?). האגרה החדשה תיגבה לפי "מקלט-אינטרנט": המחשב שלכם. כל מי שיש לו אחד יהיה חייב בתשלום שנתי. לא כי הוא גולש לאתר רשות השידור או כי הוא מוריד פרקים של תוכניות מהערוץ הראשון, אלא כי הוא מסוגל לעשות זאת.

שילמתם על המחשב (פי שניים מאשר בחו"ל), על התשתית (עם ניתוקים ועצבים על שירות הלקוחות), על החיבור (במהירות מעשית של חצי ממה שרכשתם) - ועכשיו נשאר רק עוד תשלום אחד וגמרנו. בעצם, למה לעצור כאן? כמעט לכל ישראלי יש גם טלפון נייד. כמעט לכל טלפון נייד יש אפשרות לחיבור אינטרנט. ובכולם אפשר לצפות בתכני טלוויזיה מבלי לשלם! אין סיכוי שהמדינה תפספס כזו הזדמנות להוציא מאיתנו עוד כסף. הנושא עלה בעבר בתור אפשרות, שעתה תוכל הממשלה הנוכחית לממש.

• עוד בנושא: חוק ההסדרים עלה לרשת, וממתין לתגובות שלכם
  

תנו תמורה בעד האגרה

בואו נסתכל לרגע, על ההיגיון מאחורי האגרה: מדינת ישראל מקבלת מכם מאות שקלים בשנה כדי לממן את רשות השידור ולאפשר לכם לצפות ב"הגיע זמן לשון" מכל פלטפורמה, בכל מקום בארץ – בערוץ טלוויזיה ממלכתי. מבט ראשון, התיקון לחוק די מוצדק. כשנחקק, לא יכל המחוקק לדעת שבתוך כמה שנים יוכל ישראל ישראלי לצרוך תכני טלוויזיה ממכשירים נוספים, דרך חיבור קסמים בלתי נראה לרשת מידע עולמית, נכון?

אבל לכל דבר יש מחיר. מדינת ישראל מוזמנת לשלוח לכולנו "אגרת מדיה", "אגרת תוכן דיגיטלי", "אגרת פורנו ופייסבוק" או כל שם שיבחרו לתת לעונש החדש. אבל בתמורה, היא צריכה לספק לנו נגישות לתכנים האלה. איך זה עובד? את הערוץ הראשון אפשר לקלוט גם עם אנטנה מקולב חלוד, או גרוע מזה – בזו המסופקת עם המקלט. אזרחי ישראל ישלמו אגרת אינטרנט, כשתספק להם המדינה חיבור אינטרנט בסיסי, שיאפשר לראות את "מבט" או את תוכניות הילדים והנוער, גם ברשת. רוצים שאשלם על משהו? אין לי ברירה? לפחות תספקו לי אותו. אינטרנט בסיסי בחינם הוא ממש לא מדע בידיוני: המימון לכך נמצא מעבר לפינה והתשתית קיימת ברובה. 

• עיריית תל אביב תספק אינטרנט חינם באיזורים נבחרים בעיר
  

לא רק ציצים ופיצוצים

אפשר למצוא כל כך הרבה פתרונות פשוטים שלא יחייבו אותנו לשלם יותר. חבל שממשלת ישראל סבורה שאת מטרת הסעיף בחוק, הבראת רשות השידור, אפשר להשיג רק דרך המשכורות שלנו.

מי יודע, אם היה ברשות השידור די אומץ כדי לעשות ניסוי פורץ דרכים - ולשים בערוץ הראשון משהו ששווה לראות, אולי אנשים היו מוכנים לשלם. דרך אגב, תוכן מושך ומעניין לא חייב לכלול ציצים, סלבריטאים, ריאלטי וכ"ו. הערוץ הממלכתי סיפק שידורי HD נהדרים במונדיאל האחרון. אם יהפכו קברניטי הרשות את תפיסת "איך נוציא מהם כסף" לתפיסה של "איך נמשוך אותם אלינו" - אולי תחדול רשות השידור מלהיות נטל, ותוציא את היד שלה מהכיס שלי.

הערוץ הראשון אולי נחשב למשעמם רצח בימינו, אבל בעבר היו בו תוכניות נפלאות, שאהבנו כילדים. לאיזו אתם הכי מתגעגעים? ספרו לי בטוקבקים