365 ימים בשנה בלי מים בנגב
כשתושבי באר שבע נותקו השבוע מזרם המים, נשמעו קולות מחאה ברורים ורמים. אך מדוע איש אינו זועק לאור מצוקתם של תושבי הכפרים הבלתי מוכרים בנגב, שחיים כבר עשרות שנים ללא חיבור למים זורמים?
אלפים מתושבי באר שבע נאלצו לחיות השבוע ללא אספקת מים זורמים, בימים שבהם טיפסו הטמפרטורות עד לארבעים מעלות בשל פגיעה בצינור האספקה המרכזי לעיר בעת עבודות של רכבת ישראל.
חלקם נאלצו להשתמש במים ממיכליות שהוצבו במוקדי חלוקה ברחבי העיר, ואחרים נאלצו לרכוש בקבוקים רבים של מים מינרליים. התושבים חיו ללא מים למקלחת, להדחת השירותים ולצורכי בישול וניקיון.
אפשר להבין את המצוקה והסבל הרב שנגרם לתושבי העיר באר שבע כתוצאה מהשיבושים באספקת המים, אבל מה תגידו על אנשים אחרים, כאלה שגרים רק קילומטרים ספורים ממנה, וסובלים 365 ימים בשנה מהיעדר מוחלט של אספקת מים זה 62 שנה?
כ-60 אלף מתושבי הכפרים הבלתי-מוכרים בנגב חיים ללא נגישות סדירה למים. דו"ח שפירסמה ועדה בראשות השופט בדימוס אליעזר גולדברג, קבע כי מצב המים בכפרים אלה עגום וכי איכותה ירודה. עוד נכתב בדו"ח כי "רק חלק מהתושבים מחוברים בחיבורי מים פרטיים אל צינור ראשי שבאם הדרך, ואחרים מביאים מים ממרחק במיכלים".
חוסר הנגישות למים מחייב את הובלתם בדרכים פרטיות ואת אגירתם במיכלים בלית ברירה. הובלתם לכפרים כרוכה בעלויות גבוהות, שמגיעות עד ליותר מ-20% מההכנסות החודשיות למשפחה.
אגירת המים במיכלים מביאה לפגיעה קשה באיכותם, שיש לה השלכות מרחיקות לכת על בריאות התושבים בכלל ועל בריאות הילדים בפרט.
עונת הקיץ אף מכונה בפי תושבי הכפרים הבלתי-מוכרים "עונת השלשולים", מפני שמדי שנה מרבית הילדים שמתאשפזים בבית החולים סורוקה הם בני הבדואים, וסובלים ממחלות זיהומיות שנובעות מצריכת מים שאינם בטוחים לשתייה.
על פי הוראת בג"ץ מ-2003, הסדרת הזכות למים בכפרים הבלתי מוכרים הייתה נתונה עד לא מזמן בידי "הוועדה להקצאת מים", הפועלת במסגרת המנהלה לקידום הבדואים במינהל מקרקעי ישראל (בג"ץ 3586/01).
עם זאת, רוב הבקשות המוגשות לוועדה להקצאת מים לתושבים אינן מאושרות: מנתונים שהציג מינהל המקרקעין בפני קואליציית הארגונים לקידום הזכות למים, עולה כי בשנים 2006-2003 המליצה הוועדה על אישורן של 30 בקשות בלבד - מתוך 210 בקשות שהוגשו לחבריה.
עררים שהגישו עמותת עדאלה לבית המשפט העליון וכן וקבוצות מבקשי מים ועמותות שונות לבית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית דין למים, מציגים תמונה לפיה החלטות הוועדה מונעות מתוך שיקולים זרים ומתקבלות בצורה שרירותית, ללא קריטריונים ברורים ושקופים וללא ייצוג לקהילה בוועדה.
על רקע עובדות אלו ניתן לסכם ולומר שהוועדה להקצאת מים אינה מהווה פתרון ראוי להבטחת אספקת מים לתושבי הכפרים הבלתי מוכרים כנדרש בחוק.
שיטה זו, של מניעת שימוש במים על מנת להביא להעברה כפוייה של האוכלוסייה לישובי קבע, אינה עולה בקנה אחד עם חובת המדינה לספק מים לכלל תושביה.
הדבר פוגע בצורה קשה בזכויות אדם בסיסיות. על מדינת ישראל לפעול באופן מיידי לחיבור הכפרים הבלתי-מוכרים לרשת המים ללא קשר לדיון בשאלת מעמד הקרקעות, ובאופן שלא ייצור אפליה מכל צורה שהיא.
וסים עבאס, מנהל פרויקט הבריאות בכפרים הבלתי-מוכרים בנגב בארגון רופאים לזכויות אדם
לפנייה לכתב/ת 
