משתיקת שרה עד "קולה של אמא"

וישכם אברהם בבוקר בשקט

ושרה שומעת, ושרה שותקת

הוא אורז תרמיל, בודק מַאֲכֶלֶת

ושרה רואה ואינה שואלת

כמתה שרועה על יצועה

שמורותיה עצומות, והכל היא רואה

רואה בכניסתו, רואה בצאתו

בלכתו אל הילד הנם את שנתו

בנוגעו רכות בכתפו של הילד

והיא הכל מבינה ואינה שואלת.

שומעת מלמול הילד הקם

שומעת דיבורם, שומעת צחוקם

מתכווצת כולה, כעובר מתקפלת

והיא הכל מבינה ואינה שואלת

הוא מכין לילד פת בחלב

רוכן וקושר לו שרוכי נעליו

דמעה על לחיה הקמוטה מתגלגלת

והיא שותקת, איננה שואלת

שפתיה נעות אך לא נשמע קולה:

ואיה, בעלי, השה לעולה?

אור חיוור, כנף אוהל מופשלת

הם יוצאים לדרך, אבא וילד

ידו של הבן בידו של האב

עוד ניתן, עוד ניתן לעוצרם - עכשיו

לרוץ אחריהם, בקול וצווחה:

זהו בני יחידי, זה בנך יחידך

אשר אהבנו כנפשנו, אתה ואני

אל תיקחהו, השאר לי את בני.

אך רגליה כבדות, שפתיה אילמות

בענן של אבק דמויותיהם נעלמות.

רצוצה, מפוררת, שמי ערב שחורים

מן החושך בוקעים קולות החוזרים

והיא שומעת ואינה מאמינה

הנה אישהּ והנה-הוא גם בנה

פורצת מן הכנף המופשלת

כנמרה פצועה על גופו מתנפלת

מחבקת, מנשקת, והיא כמשוגעת

ממששת, בודקת, בכל איבר היא נוגעת

"נו, די," הוא אומר, נרגן ומתוק

"תפסיקי, אמא, אני לא תינוק"

והיא צוחקת, שרה, והיא גם בוכה,

אך עוד יבואו - אמנו, - ימים של שמחה

עוד "קולה של אמא" יישמע ברמה

עוד תצהל אם בבנה, בשרה ודמה

הנלקח לעקידה, מחזור אחר מחזור

והיא אותו מלווה בשיר ומזמור.

אשרינו שזכינו, בארץ-אבות

לערוץ שמשמיע לנו קול אמהות:

"לך, בן שלי, שיהיה בסבבה,

הנה מאכלת, ומי צריך את אבא?,

ד"ש למתוק שלי, צבא זה כיף

ואיזה חכם הוא אילון בן יוסף..."

נילי אושרוב, עורכת וכותבת

• כל המקאמות - באתר של נינה