להכיל את התוחלת: גיל הפנסיה בעולם עולה

היום בערב (ו') צפוי להירשם פרק נוסף בסיפור המאבק הכלכלי החדש באירופה. הרפורמה השנויה במחלוקת של נשיא צרפת ניקולא סרקוזי להעלאת גיל הפנסיה תעמוד להצבעה בסנאט. במסגרת הרפורמה מבקש הנשיא להעלות את גיל הפרישה מ-60 ל-62 עבור עובדים שהפרישו במהלך השנים כספים לקרנות, ואת גיל הזכאות לקצבת פנסיה מלאה עבור אנשים שלא הפרישו במהלך השנים כספים באופן מסודר, מ-65 ל-67.

אבל איגודי העובדים הצרפתים ביחד עם אלפי אזרחים נוספים ממשיכים במאבק. מיליוני מפגינים יצאו בשבועות האחרונים לרחובות ואנשי האיגודים הטילו מצור על בית הזיקוק המרכזי שמספק את הדלק לעיר הבירה הצרפתית כדי לשתק את הכלכלה המקומית.

גם אצל השכנה הבריטית סוערות הרוחות כששר האוצר, ג'ורג' אוסבורן, הודיע ביום רביעי על תוכנית הקיצוצים הנרחבת ביותר בתקציב הממשלה הבריטית בשישים השנים האחרונות. שר האוצר טען כי הבריטים חייבים לקבל את העובדה שבמסגרת הקיצוצים יועלה גיל הפנסיה מ-65 ל-66, ויערכו קיצוצים בסכום של כ-130 מיליארד ליש"ט, שיובילו לפיטוריהם של 500 אלף עובדים במגזר הציבורי, יפגעו בפנסיות, בעניים, בצבא ובמעמד הביניים בגלל מה שהוא מכנה "הגרעון התקציבי העצום של המדינה".

ומה קורה בארה"ב? השבוע התפרסם שם מחקר חדש של סוכנות הדירוג סטנדרד אנד פור'ס (S&P). שטען כי הגירעון שצפוי להיווצר במידה וממשלות בעולם לא יבצעו שינויים בהוצאות הקשורות להזדקנות האזרחים, יהיה דומה לזה שנרשם בארה"ב בתקופת השפל הגדול ומלחמת העולם השנייה.

בכל העולם המערבי נרשמה בעשורים האחרונים עלייה חדה בתוחלת החיים. ישראל למשל, על פי מחקר שנערך באוניברסיטת בן גוריון עבור מכון טאוב ופורסם השבוע, עקפה את ארה"ב בתוחלת החיים. על פי המחקר שמתבסס על הנתונים העדכניים ביותר בנושא, משנת 2005, תוחלת החיים הממוצעת האמריקנית עומדת כעת על 78 שנה, זאת לעומת 81 שנה של הישראלי היהודי ו-79 של הישראלי הערבי. ליפן תוחלת החיים הגבוהה מבין מדינות ה-OECD עם ממוצע של 82 שנה.

בשל העלייה החדה הזו בתוחלת החיים, לראשונה בהיסטוריה צפוי מספר המבוגרים בני ה-65 ומעלה בעולם לעבור את מספר הילדים מתחת לגיל 5. במדינות רבות, מספר המבוגרים שיהיו זכאים לפנסיה, שירותי בריאות וטיפול לטווח ארוך במימון ממשלתי יהיה גדול ממספר משלמי המסים שאמורים לממן שירותים אלה.

לכן מגבשות היום רוב מדינות העולם המערבי רפורמה המבקשת להעלות את גיל הפנסיה הנוכחי. אבל מומחים למגמת הזדקנות אוכלוסיית העולם סבורים כי התוכניות הללו הן לאו דווקא התשובה הראויה.

"התשובה הנדרשת למצב הנוכחי היא שיתוף פעולה בקנה מידה מאסיבי שייתן תשובה בסדר גודל של 'מרוץ החלל'", אמר השבוע לניו יורק טיימס מייקל הודין, עמית בכיר במועצה ליחסי חוץ וחוקר בנושאי תוחלת חיים.

לדבריו, על הממשלות, התעשייה והארגונים הבינלאומיים תהיה מוטלת החובה לעבוד ביחד כדי לשנות את בסיס המבנה של החברה, על ידי יצירת עבודות ותוכניות חינוכיות לאנשים בשנות ה-60 וה-70 של חייהם, מה שעלול להתגלות בשנים הבאות כ'גיל הביניים החדש', ועל ידי התמודדות עם מחלות כגון אלצהיימר שמאיימות על אנשים בגיל מבוגר ופוגעות בתפקוד שלהם. "מה שנדרש הם שינויים עמוקים ומהותיים שהם יחסיים לשינויים החברתיים שצפויים לנו, שיהיו חדשניים באמת במרחב הציבורי, ושיקודמו על ידי התעשייה".

אחת ההצעות המועלות כעת היא הפיכת נושא ההזדקנות ותוחלת החיים כמטרה, בדיוק כשם שנושא איכות סביבה ברת קיימא הפך למטרה כלל עולמית שמקודם על ידי האו"ם, ושגם נושא ההזדקנות יכנס תחת "מטרות הפיתוח של המילניום" העולמיות, שבהן לא נכלל כיום נושא הבטחת הקיום והשוויון של אוכלוסיות מזדקנות.

"זה ממש לא נתפס שנושא ההזדקנות לא נכלל במטרות הללו", אומרת הברונית גרינגרוס, חברת בית הנבחרים הבריטי ויו"ר המרכז הבינלאומי לאריכות ימים בלונדון.

הצעות נוספות שמעלים המומחים בפני הניו יורק טיימס הן שיפור שירותי הבריאות ופיתוח שלהם כך שההוצאות יפחתו, ותכניות ממשלתיות משופרות ומוזלות יותר עבור אוכלוסיות מזדקנות.

בכל מקרה, מסבירים מומחים בתחום, ישנן דרכים שונות להתמודד עם הבעיה והן לא חייבות להיות דווקא שליליות. הפרופסור לפסיכולוגיה לורה קרסטנסן, שעומדת בראש המרכז לאריכות ימים בסטנפורד, אומרת כי "מטרתו הצנועה" של מרכז המחקר הבין תחומי "היא לשנות את המסלול של ההזדקנות האנושית".

היא מציעה כי במקום להרחיב את גיל הפרישה, על הממשלות והמגזר הפרטי לפתח יוזמות שיעודדו אנשים מבוגרים יותר להישאר בשוק העבודה. תמריצים כאלה יכולים לכלול בונוסים עבור אנשים שיעבדו עד גיל 70 ויפתרו עובדים מעל לגיל הפרישה מתשלום ביטוח לאומי. שעות העבודה יהיו גמישות יותר, יוטמעו שיטות תקשורת חדשות שיאפשרו עבודה מהבית, וייתנו לעובדים שבתונים עבור לימודים נוספים והשתלמויות.

"אולי התרבות צריכה להשתנות קודם", היא אומרת, "והמדיניות תבוא אחריה". כדי לבצע מהלך שכזה, מדגישים המומחים, על הממשלות והחברות לבצע שינויים שיאפשרו לראות את האוכלוסיות המזדקנות לא כמשא חובה מכביד, אלא כמאגרים של ידע וכשרון.

"אני חולקת על העובדה שמכנים את הנושא הזה 'בעיה'" אומרת הברונית גרינגרוס, כשהיא נשאלת כיצד ממשלות יכולות להתמודד טוב יותר עם בעיית ההזדקנות, "זו בעצם חגיגה".

כדי לבצע את המהלכים הללו, נדרשים גם שינויים בחוק שיאפשרו שוויון, יאסרו על אפליה של אנשים מבוגרים ויאפשרו להם לזכות בשירותים פיננסיים וחברתיים מלאים שווים למרות גילם המתקדם.

אם מדינות יאחרו לפעול, אומר פטר הלר, פרופסור לכלכלה בג'ון הופקינס, הן יידחקו למצב שבו יהיו חייבות לחתוך בתקציבים שלהן בתגובה להתפתחות של האוכלוסייה המתבגרת, בדיוק כפי שיוון, אירלנד וספרד עשו לאחרונה.

התשובה היא לא בקיצוצים אל בשינויים שחייבים להיעשות בתחום חינוך האזרחים להבנה שהעלייה בתוחלת החיים מביאה איתה גם הקרבה אישית, כמו הגדלת החסכונות ונכונות כללית להשקיע יותר בהוצאות על שיפור מערכת הבריאות ובעלויות לטווח הארוך.