ככה אנחנו לא אוהבות את זה

הודעה שקיבלו עשרות אלפי נשים בימים האחרונים מבקשת מהן לכתוב בסטטוס בפייסבוק, במסנג'ר ובכל מקום אחר, איפה אנו מניחות את התיק שלנו, בניסוח הפרובוקטיבי: "אני אוהבת את זה על... השולחן או במטבח, או בארון". הקמפיין, שכבר בתחילת החודש דיווח הדיילי מייל על קיומו תחת הכותרת: 'I like it on the floor': Most bizarre Breast Cancer Awareness campaign hits Facebook הגיע בסוף השבוע גם לנשים הישראליות. 

לא צריך להיות מתוחכם מדיי בשביל להבין את הקונוטציה הסקסיטית הברורה. את מעשה הפרובוקוציה שמגן על עצמו בכך שהוא כאילו-ציני, כאילו-מתחכם, אבל הוא לא. הוא משתמש בקלישאה הנבובה ("הכל כדי לעורר מודעות") שלעשות רעש זה טוב, כי כך כולם מדברים על זה וכך מתעוררת המודעות למחלה והקמפיין משיג את שלו. אבל השאלה האם כדי לעשות זאת היו צריכים מנהלי הקמפיין לרדת הכי נמוך שאפשר?

למעשה, הקמפיין הזה אינו שונה מהקמפיינים השנויים במחלוקת לפוקס או לקניון ארנה, בהם נעשה שימוש בוטה בסקס ומיניות כדי למכור בגדים. ומעל הכל - הקמפיין הזה יסב עונג למנהליו שיקבלו הרבה לייקים בפייסבוק, באזז וכדומה, אבל האם הוא יעיל למטרה למענה הוא לכאורה נולד? לא ממש. מסרים סקסיסטיים בפייסבוק הם לא מה שיעורר את המודעות ויגרום לנשים לקום ולגשת לבדיקה. אם כבר, בינתיים הסטטוסים האלה רק גרמו לדיון ער בעדם ונגדם, שמתנהל בתגובות מחויכות או עצבניות, היישר מהספה הנוחה בתוך הבית.

גברים בחוץ

המייל המקומם (שמנוסח, כפי הנראה בכוונה, כמייל מגולשת שאינה כותבת מקצועית והוא משופע בשגיאות הגהה באיטצלה של שפה יומיומית פשוטה) מסתיים במילים: "לא לספר לגברים! רק לרשום תשובה בסטטוס".

למה, בעצם? כי המחלה של הנשים לא קשורה לגברים שרבים מהם חולקים איתן את חייהן, כבני זוג, כידידים, כבני משפחה או קולגות? למה להעביר מסר שגברים אינם יכולים להיות שותפים למאבק החשוב?

לא מזמן ראיתי את נירה רבינוביץ' מתארחת בתכנית טלוויזיה וקוראת לגברים לא להישאר אדישים, לגלות מודעות, לעזור. "אני רוצה להעביר מסר לגברים: שלחו את החברה, האחות, האשה להיבדק", היא אמרה, והיא צודקת כל כך. למה למדר את הגברים שלנו, השותפים המלאים לחיינו, מהתמודדות חשובה וכואבת כל כך אם הם יכולים לעזור?

הנה כמה דוגמאות למה שכתבו נשים ברשת בסוף השבוע:

• בתיה בכר, עיתונאית: "מ"י שיזם את הקמפיין הזה להגברת המודעות לסרטן השד, חושב שאנחנו יכולות להשיג דברים רק דרך סליזיות זולה ומביכה. אפשר היה לחשוב על כ"כ הרבה אפשרויות חכמות יותר. זה די מעליב את מי שחלה במחלה או מכיר כאלו. ובעצם, גם את מי שלא".
  
• נועה רום, סופרת ("כמה שאת נהדרת"): "אני לא אוהבת. כרגע אני גם לא מבינה. מה הקשר בין סרטן -תיק -סקס אם כי סרטן זה חתיכת תיק ואין חשק לסקס אחרי שמקבלים אחד כזה. מותר לבקש קצת תחכום? אפילו זה סרטן ואיכס והכל?".
  
• שונית וייס, מורה לנהיגה, בלוגרית וחיית רשת, כתבה בסטטוס שלה בפייסבוק:  אני מחכה שמישהי מהנשים שמפיצות את "מייל הטיזר הנשי למען סרטן השד" תסביר לי איך טיזינג לגברים בנוסח "בא לי על הארון", או "אני עושה את זה על הרצפה" תורם להגברת המודעות לסרטן השד. אה, מצטערת אם הרסתי לכן את המשחק, אבל לא משחקים עם סרטן. עם גברים תשחקו חופשי, עם סרטן לא.
  
  עוד כותבת שונית: "פייסבוק זה סוג של עדר, אבל גם עדר צריך קצת הגיון בריא. והפעם, זה היה חולני". זמן קצר לאחר מכן כתבה: "לא רק מאהבת החינם הזולה הרווחת פה היום אפשר למות. גם מסרטן השד. בנות, במקום לקשקש על איפה אתן אוהבות לשים את התיק שלכן, תוציאו ממנו את היומן ותרשמו הערה למחר: "לקבוע תור לממוגרפיה". לא תיק. תיק-תק".
  

• ליהי יונה מגיבה בנחרצות על הקמפיין בבלוג הפמיניסטי ראומה: "המטרה של הקמפיין – לסקרן גברים דווקא, היא כלל לא הדבר המכוער ביותר בו. מה שמכוער זה הדרך שבה הניחו יוזמות הקמפיין שנכון, וראוי לסקרן גברים. כמו כל קופירייטר סוג ז' לקמפיין מכוניות, גם הן הבינו את מה שרובנו מנסות להשכיח מהתודעה הציבורית – שמה שמסקרן גברים זה סקס".
  כך אנחנו אוהבות

  משפחה מנצחת

  שלומית לסקי

  אילון נופר, מייסדת להקת מיומנה היא אשה יפה, תוססת ומלאת חיים. מעטים יודעים כי היא חלתה בסרטן השד, כמו אמה סימה רולניק ואחותה רחלי. באמצעות שמחת חיים ויצר הישרדות, השלוש גברו על המחלה ועכשיו הן נותנות כוח לנשים אחרות

  שלוש נשים במשפחה אחת ניצחו את הסרטן
  
  

ואילו גיא לרר, מנחה צינור לילה בערוץ 10, היטיב לנסח את מה שחשבו רבים ורבות: "אני אוהב סטטוסים לא ברורים וקמפיינים שכל קשר בין הרעש שלהם למטרה שלהם מקרי בהחלט".

מי עומד מאחורי הקמפיין השנוי במחלוקת?

נאוה עינבר, מ"מ דוברת האגודה למלחמה בסרטן מסרה בתגובה: "מדובר בקמפיין חברתי של האגודה למלחמה בסרטן הבריטית. ללא ספק הוא נוקט בגישה פרובוקטיבית ועשוי להרגיז חלק מהגולשות ואף מהגולשים שלא מבינים ובצדק שהקמפיין קשור לסרטן השד. מרתק לראות איך באופן טבעי ללא יד מכוונת הוא תורגם לעברית וסחף גם גולשות ישראליות אשר העבירו את המסר בימים האחרונים מאחת לשנייה. אנחנו באגודה למלחמה בסרטן בעד נקיטה בגישה שונה ויחודית על מנת להניע לפעולה ואף עלינו בשנים האחרונות בקמפיין טלוויזיה אשר כלל תמונת קלואוז אפ על חזה נשי עם המסר - יש פרסומות שמשתמשות בזה בלי סיבה, לנו יש סיבה מצוינת: החיים שלך. המטרה חשובה מאין כמוה וככל שיותר נשים תלכנה להיבדק - כך נציל חיים רבים יותר".

עם זאת מבהירה עינבר כי "לאגודה הישראלית אין קשר לקמפיין או להעברה או לתרגום שלו. הקמפיין של האגודה הבריטית לא עבר אדפטציה לעברית על ידי האגודה הישראלית. ככל הנראה הגולשים תרגמו אותו או שמנגנון התרגום של פייסבוק או גוגל כרום תרגם אותו לעברית".

טל אלכסנדרוביץ, שמשרדה מנהל את היח"צ  והתקשורת של "אחת מתשע" מבהירה כי העמותה אינה יוזמת הקמפיין ואינה עומדת מאחוריו. "אחת מתשע פועלת כל השנה ובחודש המודעות בפרט להעלאת המודעות והצורך בבדיקה שוטפת ומוקדמת".

• האם הקמפיין יעיל בעיניך, משרת את מטרות העמותה?
  

"אנחנו תמיד בעד העלאת המודעות והשיח בנושא ואין ספק שהקמפיין הנוכחי קיבל הרבה נוכחות ברשת אולם אנחנו מעדיפות לפנות לנשים בצורה ישירה, מקפידות להעביר אינפורמציה ומידע פרקטי לגבי חשיבות בבדיקה מונעת. אני לא חושבת שיש צורך לפנות לנשים על ידי פנייה לגברים ואנחנו . במקרה הזה שמענו מלא מעט נשים שהן חשו נפגעות מכך שלצורך העלאת המודעות היה שימוש בעולם תוכן שלא קשור למחלה ולגילוי מוקדם. צריך לזכור מה המטרה - לעודד נשים להגיע לבדיקה - ואני בכלל לט לא בטוחה שהקמפיין הביא יותר נשים לבדיקה".
 

מה היה כתוב במייל שהחל את הסערה סביבו? הנה הוא כלשונו (כל הטעויות, אגב, במקור):

"חברה שלי הציעה שאנחנו (הנשים) נעשה משהו מיוחד בפייסבוק באוקטובר הזה, לכבוד חודש סרטן השד. זה מאוד פשוט ואני מזמינה אותך להצטרף אלינו באירוע האונליין הזה.

שנה שעברה המשחק היה לרשום בסטטוס את צבע החזייה שאת לובשת. זה גרם לכל הגברים לתהות לגבי פשר העניין במשך ימים ארוכים... למה כל הנשים הללו רושמות צבעים בסטטוס?

השנה המשחק מתקשר לתיק, ארנק, ילקוט, או בעצם כל מה שאת משתמשת בו בכדי לשים את הדברים היומיומיים שלך. השאלה היא: איפה את שמה את התיק שלך ברגע שאת נכנסת הביתה? התשובה צריכה להיות למשל: "אני אוהבת על השולחן/במטבח/בארון". עכשיו תורך, רק תרשמי את תשובתך בסטטוס שלך בפייסבוק, מסנג'ר וכדומה.

שנה שעברה משחק החזייה הגיע לחדשות. בואו נעשה את אותו הדבר עם התיקים וניראה כמה אנחנו חזקות!

לא לספר לגברים! רק לרשום תשובה בסטטוס".

ומה אתם חושבים? הצביעו והשפיעו!