וטרינר מצרי מסרב להתגייס לצבא: אני פרו-ישראלי
מייקל נביל סנד בן ה-25 הוא לטענתו הצעיר הראשון שמסרב להתגייס לצבא מצרים מטעמים פציפיסטיים. "איני רוצה לכוון נשק לעבר ישראלי שמגן על מדינתו", אמר בשיחה עם ynet. הוא גם מטיל על הפלסטינים את האחריות לסכסוך, וטוען ש"אם הייתה להם הנהגה דמוקרטית, הכל היה נפתר". ראיון לא שגרתי
קול חריג במזרח התיכון. מייקל נביל סנד הוא כנראה המצרי הכי בלתי שגרתי ששמעתם עליו בעת האחרונה. הוא בן 25, וטרינר בוגר אוניברסיטה בעיר אסיוט, וכעת גם באופן רשמי סרבן גיוס לצבא המצרי מטעמי מצפון.
"הצבא הודיע לי על החלטתו הסופית כי עליי להתייצב לשירות במסגרת קורס קצינים ביום שישי, 22 באוקטובר בפאיד (באזור איסמעיליה – ר.נ) ולהתחיל בשירות חובה בן שלוש שנים", כתב בשבוע שעבר בבלוג שלו, "חשבתי רבות והחלטתי לסרב לקריאה לשרת בצבא מצרים, ולשאת בכל התוצאות, יהיו אשר יהיו. זאת, למרות שאני יודע שיהיה מדובר בתוצאות קשות שכן אני הצעיר המצרי הראשון שמתנגד לשירות מטעמים פציפיסטיים".
סנד גם הסביר את החלטתו לסרב להתגייס: "אני פציפיסט, מתנגד לנשיאת נשק ולהצטרפות לארגונים צבאיים וסמי-צבאיים. גיוסי מנוגד למצפוני. אינני רוצה לפעול בניגוד למצפוני, יהיה אשר יהיה המחיר. אין לי גם כל נכונות להיות כלי על לוח השחמט במירוץ חימוש, מאבקים ומרחץ הדם באזור. אינני רוצה לכוון את נשקי לעבר צעיר ישראלי, מגוייס בשירות חובה, המגן על זכותה של מדינתו להתקיים. אני חושב שגיוס חובה הוא סוג של עבדות ועמלתי שנים רבות למען חירותי".
חיילים מצריים. "מעדיף כלא מאשר להירצח בצבא" (צילום ארכיון: AP)
הוא טען כי הממסד הצבאי פתח נגדו ב"תעמולה מודיעינית": "האשימו אותי בשיתוף פעולה, בבגידה ובעבודה לטובת אינטרסים זרים. לאור צמיחת הקמפיין הזה, התחלתי לחשוש לחיי ולשלמות גופי אם אשרת בצבא, ובמיוחד תחת ארגון הנהנה מצנזורה, מערכת משפטית צבאית לא-נייטרלית ועוד. מתוך נחישות לשמור על חיי ועל גופי, גם אם אשב שנים בכלא, אני מעדיף זאת מההרפתקה להירצח בתוך הצבא".
גם בסוריה מסרבים להתגייס
אין ספק שמדובר בדברים בלתי רגילים מפיו של בחור בלתי רגיל. וכשמדברים איתו מגלים עוד יותר שמדובר בצעיר עם דעות לא רגילות, בטח לאוזניים ישראליות. "אמנם לא יצרו איתי קשר ישיר, אך דאגו להעביר לי את המסר שכדאי לי להתגייס, והחלטתי שלא לעשות כן ולא להתגייס אתמול", אמר בשיחה עם ynet. "חשבתי על זה זמן רב והחלטתי לפעול כך בשל העובדה שאני פציפיסט המאמין בשלום".
סנד טוען כי אינו קול בודד במדינה השכנה. "אני עומד בראש תנועה פוליטית תחת השם 'לא לגיוס חובה'. יחד איתי פועלים בשטח כ-20-30 פעילים, אך בקבוצה שלנו בפייסבוק חברים כ-3,000 איש. ולא רק זאת. שמחתי לגלות שהרעיונות שלנו עשו להם כנפיים בעולם הערבי ובסוריה קמה בעקבותינו קבוצה דומה עם רעיונות דומים, המתנגדת אף היא לגיוס חובה. אנו מנסים להפיץ את רעיונותינו ככל שניתן".
ככל שמתמשכת השיחה מתברר כי אלה אינם הרעיונות יוצאי הדופן היחידים של סנד. "אני פרו-ישראלי", הוא מספר. "אני לא רוצה לקחת חלק מפעולות אנטישמיות ופעולות ששוללו את הקיום של ישראל באזור. אני רואה את ישראל כמדינה ליברלית ומודרנית, בעלת מגוון דתות. יש לי חברים בישראל ואני רואה את הישראלים כמי שיש להם זכות להגן על עצמם".
מבצע עופרת יצוקה. "תגובת ישראל הייתה נורמלית" (צילום: AP)
הצעיר המצרי אף לא מהסס לקבוע כי הפלסטינים הם האשמים בסכסוך המתמשך עם ישראל. "אם לפלסטינים היתה הנהגה דמוקרטית, הכל היה נפתר. קח לדוגמה את המלחמה בעזה (מבצע "עופרת יצוקה" – ר.נ) לפני כשנתיים. חמאס התחילה בכך. הם סירבו לקיים בחירות בעזה וחטפו את השלטון שם. הם כוננו משטר דיקטטורי ופונדמנטליסטי. הם סירבו לדבר עם ישראל, ירו לעברה טילים וגרמו לה להגן על עצמה".
לדבריו, התגובה של צה"ל לירי הרקטות הייתה "נורמלית יחסית לכל מדינות העולם. אני לא רואה מה ההבדל בין זה לבין התגובה של טורקיה בצפון עיראק נגד הכורדים. זה בדיוק אותו הדבר".
"טוענים שאני מרגל"
כנשאל אם אינו חושש להשמיע דעות שכאלה בפומבי, הוא משיב: "אני מדבר כך כבר כשמונה שנים, ונעצרתי כבר כמה פעמים על רקע פוליטי. אין בכך כל חדש. אני תומך נלהב בשלום, בסובלנות ובמחילה הדדית". הוא מוסיף כי אינו חושש מדבר: "כל חיי אני חי תחת סיכון ואני כבר רגיל לכך. כבר החלו להפיץ עליי בכלי התקשורת במצרים שאני מרגל".
את עמדתו המרוככת כלפי ישראל הוא מסביר כך: "מגיל קטן קראתי הרבה על הסכסוך הערבי-ישראלי. הבנתי
שהתקשורת הערבית מסתירה עובדות התומכות בישראל. ניסיתי ליצור קשר עם פעילים ישראליים והתחלתי לשאול אותם דברים שונים, כמו למשל האם זה נכון שישראל היא מדינה מיליטריסטית, האם ישראל אכן רוצה להתרחב ולהגיע עד לנילוס ולפרת ועוד. מכאן למדתי את מה שאני יודע. הבנתי הרבה על המדינה, החברה והחוק בה. הרבה ערבים החיים בישראל סיפרו לי איך באמת מתייחסים אליהם ועד כמה הם מעדיפים לחיות בישראל ולא בשום מדינה ערבית אחרת. כמו כן, קראתי רבות על הארגונים הפציפיסטיים בישראל".
למרות אהדתו לישראל, לא הזדמן לו לבקר אצלנו בשל איסור יציאה ממצרים. "אסור לי לצאת בשלוש השנים הקרובות בשל השירות הצבאי שיועד לי, ואני מניח שהאיסור הזה יתארך", הוא אומר, אך מבקש להבהיר כי "העם בישראל צריך לדעת שיש הרבה מצרים שתומכים בו, שאנחנו אוהבים את ישראל ותומכים בזכותה להתקיים. התמונה המופצת בתקשורת כאילו כל המצרים שונאים את ישראל היא תמונה מזוייפת. זאת לא התמונה הנכונה, ואני רוצה להעביר זאת אליכם".