"הכתיבה שלי מביאה הרבה שנאה"

ה"שיקגו סאן טיימס" השווה אותה לצ'כוב, ב"טלגרף" הבריטי כינו אותה תופעה תרבותית, ובפסטיבלי הסרטים בקאן וסאנדנס היא זוכה להצלחה אדירה. זוהי סיאו-לו גו, סופרת, תסריטאית ובמאית, ילידת 1973, שספרה "נעורים טרופים" ראה אור לאחרונה בהוצאת "שוקן" בתרגומה של עדינה קפלן.

סיאו-לו גו. לבדה על חומת הספרות הסינית (צילום: באדיבות הוצאת "שוקן")

סיאו-לו גו היא מהנציגים הבולטים של הספרות הסינית העכשווית, למרות שהיא אינה רואה את עצמה מחוברת למסורת הספרות הסינית. היא נולדה בכפר קטן, עברה לבייג'ינג ולאחר-מכן ללונדון. בכל יצירותיה, הספרותיות והקולנועיות, היא מציגה מבט נוקב וחד על מקומו של האינדיבידואל בחברה המודרנית, דרך עיניים של אישה צעירה מדור משוסע, המנסה למצוא את דרכו בנבכי הג'ונגל העירוני.

אובדן זהות פתאומי

"הרגש והחזון שלי בבניית סיפור, די מושרשים בתרבות שלי ובזהות שלי כילדת-כפר במחוז Zhejiang. ובמובן זה, הרומנים שלי הם השתקפות של חברה צעירה בסביבה שהיא לא ליברלית. אני מרגישה חיבור חזק מאד לנושא של זהות כפרית שצריכה להשתנות לזהות עירונית, בלי שום הכנה גופנית ונפשית. אני כותבת על איך אנשים מתמודדים עם אבדן הזהות הפתאומי הזה. זהו כאב עצום של כל ההיסטוריה של סין במחצית ה-120".

השינוי הנדרש מילדת כפר המגיעה לעיר הגדולה, עומד בבסיס הרומן "נעורים טרופים", המורכב מעשרים

פרגמנטים, אותם מספרת פן-פאנג, בת דמותה של המחברת, המגיעה מיישוב נידח אל בייג'ינג, שכמו כל עיר גדולה, טומנת בחובה הבטחות נוצצות לצד קיום עגמומי ומנוכר.

במובן מסוים, ניתן לקרוא את "נעורים טרופים" כתשובה מודרנית לאוריינטליזם. הגיבורה מנפצת את הרעיון של סין כארץ אקזוטית וחושפת את הערפיח, המתכת ומה שנדמה כתהליך של אמריקניזציה.

"פן-פאנג היא בהחלט דמות בועטת, מורדת קשוחה תחת דיכוי של מסורת ושל חוקים פוליטיים וחברתיים עכשוויים. אבל אני חושבת שהיא לא לגמרי עונה להגדרה של מורדת במונחים מערביים, שכן הרגישות שלה מחוברת מאד לאדמה ולמולדת, והעדינות שבה גוררת אותה לפעמים אל עבר אידיאליזציה רומנטית".

"אך החשיפה של הסיפור שלי היא לתחושה אוניברסאלית הקשורה לנעורים, ובמובן זה היא מוחקת את הפנטזיות על המזרח, שכן מה שמאפיין את ההתבגרות היא הדרישה לנטישה מוחלטת של העבר. אתה צריך לשבור את קליפת הביצה ורק אז תוכל לצאת כגוף שלם לגמרי. אחרת, אתה מת בתוך הביצה".

בתחילתו של כתב היד, הרומן נכתב כמה שמכנה המחברת, אנדרלמוסיה פרגמנטרית בסינית. "כתבתי את הספר כשהייתי צעירה מאד, ושנים לאחר-מכן, תיקנתי כל פרק – כדי שיהיה קשר בין הפרקים. צמצמתי דמויות ומונולוגים. אני מניחה שהדחף הספרותי שלי הוא לא לדבוק בתבנית של נרטיב סיפורי. אני יותר מתעניינת בשפה, בצורה, באופן הביטוי הרגשי דרך התת-מודע, ומתנגדת למאפייני הסיפור הקלאסיים".

נותנת לקוראים להשתולל

על השאלה אלו חלקים ברומן הם אוטוביוגרפים ואלו בדיה, היא מסרבת להשיב: "זה בידיהן החזקות של הקוראים, תן לדמיון שלהם להשתולל", היא מציעה. ככלל, נדמה כי ההתעניינות בדמותה גורמת לה מעט אי-נחת, ובצניעות רבה היא דוחה ניסיונות להגדירה כמי שמייצגת את האישה הסינית המודרנית. "אני אדם פרטי, שיש לו את המזל להיות מסוגל לעבוד עם צורות ספרותיות וקולנועיות. אני מזדהה עם דברי הסטרוקטורליסט הצרפתי לוי-סטרוס שטען כי אין לו תמונה של עצמו, אך הוא מרגיש את המציאות עוברת על פניו".

אחד הקטעים האופייניים לרומן, המדגים את הפער בין החוויה הכפרית המסורתית לבין דמותה העירונית של המתבגרת השנונה, מתרחש כשהיא מגיעה לביקורת בבית הוריה לכבוד החג:

"הורי שמרו על שתיקה. מאז ומעולם החרישו. רק אוכל המשיך להגיע: צדפות אינסופיות. אנשים כאן האמינו שאכילת צדפות תביא להם מזל טוב. שאם נשים אוכלות אותן, הן נעשות פוריות. על השולחן הונחו כל סוגי הצדפות שניתן לדוג בים סין המזרחי: צדפות סכין גילוח, צדפות צב, צדפות שעירות. ממזר שמימי שברקיע, אני אהיה פורייה כל-כך שאוכל ללדת עשרה ילדים, בשעה שאיני יודעת אם אני רוצה אפילו אחד".

מ"נעורים טרופים" עולים רגשות חזקים, המשורטטים בפרוזה חדה וכנה, המציגה בפנינו דמות נשית חזקה, וחדת-אבחנה. יחד עם זאת, נדמה כי הרומן כמו נכתב במיוחד לקורא המערבי, שכן המבע כולו מופנה החוצה, בעיקר לאמריקה, גם כאשר הוא מלווה בלגלוג.

כך למשל, מתוארים כלאחד יד כל היצורים החיים המשמשים למאכל עבור הסינים, אך נתפסים כדחויים עבור המערבי, בעוד המחברת מציינת מיד לאחד-מכן את הסרטנים כמשוש לבם של התיירים, כאילו יש הבדל בין אכילת סרטן לחרגולים.

"אחד הפרגמנטים בספר מתאר תסריט לסרט שהגיבורה כותבת," סיאו-לו גו מספרת. "מכיוון שאני גם קולנוענית, כתבתי במקור רק את התסריט, אבל לא הצלחתי לעבור את הצנזורה.

הפן של יצירת הסרטים בא לידי ביטוי בכתיבה הפרגמנטרית, או כפי שאנשים מסוימים יאמרו: פוסט-סטרוקטורליסטית, שהיא דרך לתאר מציאות, תמונה מאד קוביסטית – בין אם זה רומן, דמות או סיפור לסרט".

ספרה "A Concise Chinese-English Dictionary For Lovers " משנת 2007, הגיע לרשימת המועמדים הסופית לפרס "הבוקר" היוקרתי ויצירתה זכתה להדים בינלאומיים בפסטיבלים ובקרב וועדות ספרותיות נחשבות. אך סיאו-לו גו דווקא מציגה תמונה שלילית של האהדה כלפיה: "אם להיות כנה, אני מרגישה מדוכאת בנוגע לעבודתי מכיוון שהיא מזמינה גם הרבה שנאה. איכשהו, הפסקתי להילחם. יום אחד אני וודאי אשתעמם ואתעייף, ואפסיק להילחם ולעבוד".