מיתוס החיים הטובים של המורים

שלוש וחצי אחר הצהריים. שקט. כמעט אפשר לספור על יד אחת את מספר האנשים שנותרו בבית הספר, רובם מההנהלה או עובדי ניקיון. אפילו השומר הלך. חיים טובים יש למורות האלו. כשבהר חוצבים, עובדי הייטק חוזרים מארוחת הצהריים לעוד שלוש-ארבע שעות עבודה, ובמשרדים ברחוב יפו עורכי דין טובעים בים של תיקים, המורות כבר בדרך הביתה. אז נכון, יש לפעמים מטלות נוספות כמו מבחנים והכנת מערכי שיעור, אבל כמו שאמר לי חבר טוב לאחרונה, עורך-דין בתחילת דרכו: "כמה זמן זה לוקח? עוד שלוש-ארבע שעות שבועיות? עם כל זה, אתה עובד אולי חצי מהשעות שאני עובד".כך זה נראה, מסתבר, כשבוחרים להתבונן על המורות דרך חור מנעולו הסגור של בית הספר. מה זה חשוב שהמציאות שונה לחלוטין?

חינוך כיתה מסתמן כאחד הדברים המרתקים, המאתגרים, והמדהימים ביותר שבחרתי לעשות בחיי אך ללא ספק גם אחד הדברים האינטנסיביים ביותר. מתחילת שנת הלימודים, אני מוצא את עצמי עובד לפחות עד תשע-עשר בערב וגם אז משאיר משימות לא גמורות על שולחני. שעות אחר הצהריים והערב מוקדשות לשיחות עם ההורים, שיחות עם מורים מקצועיים, בדיקת מבחנים ועבודות, הכנות לישיבות, אסיפת הורים, ישיבות פדגוגיות, ישיבות צוות, איסוף והזנת נתונים, ארגון סיורים כיתתיים ויציאה אליהם, מעקב אחר ציוניו ונוכחותו של כל אחד מ-37 תלמידיי היקרים, הכנת מערכי שיעור חדשים ועדכון מערכים ישנים, חזרה על חומר הלימודים לפני כל יום ועוד.

גם חלקו הראשון של היום בבית הספר שונה מזה של מקום עבודה רגיל: כשאני פוסע אל בית הספר בבוקר ויוצא ממנו בשעות הצהריים, אני פוסע אל עולם שבו אני ניצב מול תלמידים ואיני חופשי להציץ בטלפון, להיכנס לאינטרנט, לשתות קפה או סתם לפטפט עם עמיתיי בכל רגע אפשרי. אלו דברים ששמורים להפסקות. אלא שבין שיעור לשיעור, יש בקושי חמש דקות הפסקה שבדרך כלל מושקעות במתן מענה לתשובות תלמידים וריצה לכיתה הבאה.

אם יש כל כך הרבה עבודה, איך יתכן ששערי בית הספר ננעלים מוקדם כל כך? התשובה לכך פשוטה: אין שום אפשרות להישאר לעבוד בבית הספר. בחדר המורים שלי יש יותר ממאה מורים אבל רק מכשיר טלפון אחד ושישה מחשבים. עד שכבר מתפנה מחשב, ומורה מתיישב מולו בסיפוק, יוצאת בת קול מאחוריו ששואלת: "תגיד, סיימת עם המחשב? אני ממש חייבת להדפיס משהו". ואם תרצה מורה לנהל שיחה אישית, בארבע או שש עיניים, עם תלמיד או עם הוריו, תצטרך לנסות למצוא פינה שקטה במסדרון או בחצר בית הספר. לרוב לא תצליח. על האפשרות לעבוד בבית

הספר בשקט ובריכוז מלא, מבלי שמתנהלות עשרות שיחות מסביבך, אף מורה לא מעז לחלום. לכן, אם ננעלו שערי נדיבים, ואין שום תנאים המאפשרים למורים לעבוד בבית הספר, אז מדוע שדלתות המוסד לא יינעלו בשעות אחר הצהריים המוקדמות?

• הכותב הוא מורה למחשבת ישראל ופיזיקה בבי"ס "זיו ומרקס" בירושלים.
• לכל הטורים "מיומנו של מורה מתחיל" לחצו כאן .