גיבורים על חוגלות

ב-11 בפברואר 2006 ירה בשוגג סגן נשיא ארה"ב, דיק צ'ייני, באחד משותפיו לציד. התקשורת האמריקנית דיווחה בהרחבה על האירוע המביך. האמריקנים לא שכחו גם את חיבתם לסטטיסטיקה, ודיווחו כי צ'ייני הוא סגן הנשיא הראשון שירה באדם מאז שנת 1804.

לאוזניים יהודיות, הסיפור הזה נשמע מוזר ודוחה: למה אדם כה חשוב מבזבז את זמנו על עיסוק כה נקלה כמו ציד? אבל מסתבר שגם אצלנו, בישראל, יש לא מעט ציידים. רק השבוע אישרה ועדת השרים לענייני חקיקה הצעת חוק לאיסור כולל על מה שמכונה "ציד ספורטיבי". יורשה רק ציד מזיקים וכו'. כשהחוק הזה יאושר וייאכף, תהיה בכך תרומה מוסרית חשובה לחברה הישראלית.

לפני יותר ממאתיים שנה, חיווה הרב יחזקאל לנדא מפראג את דעתו על "ספורט הציד": "איש אחד אשר זיכהו השם בנחלה רחבה ויש לו כפרים ויערות, אשר ביערות תרמוש כל חיתו יער, אם מותר לו לילך בעצמו לירות בקנה שריפה לצוד ציד, או אם אסור לישראל לעשות דבר זה...". מצד הדין, קבע הרב לנדא, אין בזה איסור. אך הוא מיהר והוסיף: "ואמנם מאוד אני תמה על גוף הדבר, ולא מצינו איש ציד רק בנמרוד ובעשו ואין זה דרכי בני אברהם יצחק ויעקב... ואיך ימית איש ישראלי בידיים בעלי חיים בלי שום צורך, רק לגמור חמדת זמנו להתעסק בצידה"?

לא בכל עניין רואה ההלכה עין בעין עם הארגונים הירוקים. לפעמים

אפשר למצוא בתנועה האקולוגית דיבורים כמעט-אליליים על "אמא טבע" ועל הצורך לסגוד לה. היהדות מכירה רק באל אחד, בורא שמים וארץ. הוא ברא את הארץ וכל אשר בה, והפקיד אותה בידי האדם. לא כל ניצול של משאבי הטבע בידי האדם הוא פסול.

אך בנוגע לציד, מחזקת ההלכה את ידיהם של הירוקים. ציד הוא התעללות מיותרת בבעלי חיים, בלי תכלית ובלי טעם. זהו עיסוק שמעורר את הצד האכזרי שבאדם, ומשחית את יצורי כפיו של הקב"ה ללא שום סיבה. למען האמת, אפשר להבין איזו הנאה אנשים מוצאים בציד. הציד נתפש כמעין הרפתקה גברית, המעוררת את האדרנלין, בלי להכניס את האדם בסכנה אמיתית.

לציידים נאמר: נראה אתכם עומדים מול החוגלות, לוּ גם הן היו חמושות ברובים. או מבחן אומץ אחר: נראה אתכם צדים עם דיק צ'ייני.