הסיוטים של הכורים מצ'ילה: "בכיתי מחוסר אונים"

אוספים את השברים: כמעט שבועיים עברו מאז החילוץ המורכב שבו יצאו בזה אחר זה 33 הכורים ממכרה סן חוסה בצפון צ'ילה. בזמן שהעולם כבר עבר קדימה, האנשים שנותרו מאחור רק מתחילים לתפוס את הנס שקרה להם. רבים מהם החלו לשתות הרבה, חלק סובלים מסיוטים בלילות, אחד אחר בוכה וחלק סובלים ממצוקה רגשית קשה באשר לעתידם.

עדיין לא ברור לגמרי מה התרחש שם מתחת לאדמה במשך יותר מחודשיים, מאחר שעד כה הם נשארו נאמנים אחד לשני ולהסכם ביניהם לפיו ידברו לתקשורת רק בתנאים שלהם.

זאת בתקווה שיום אחד יוכלו לקבל סכום כסף משמעותי עבור הזכויות לסרט או לספר שיגולל את סיפור ההישרדות שלהם.

"אני לא נבוך לומר שבכיתי, אבל בכיתי מתוך חוסר אונים", סיפר לעיתון "ניו יורק טיימס" עומר רייגדס בן ה-56. לדבריו, הוא לא מפחד בקלות ושרד כבר שתי מפולות. הוא סיפר כי בימים הראשונים לאחר המקרה הוא החל לבכות. "אני אשקר אם אומר שזה לא היה מפחיד, אבל ידעתי איך לשמור את זה בפנים כדי לא להצית פחד אצל האחרים".

לישון על הסלעים בלי חולצה

העיתון האמריקני שוחח עם עוד שלושה כורים. בעיית השינה חוזרת אצל ארבעתם. בחום הכבד ובלחות בבטן האדמה הם נאלצו להוציא את המושבים מהמשאיות כדי לאלתר מזרנים, אבל לא היו מספיק מהם. היו לילות, מספר רייגדס, שהם נאלצו לישון ללא חולצות על הסלעים. הוא סיפר כי בדרך כלל התעורר באמצע הלילה ודיבר עם הכורה שלצידו עד שנרדמו שוב.

באו לחזק. ניצולי התרסקות המטוס באורוגוואי (צילום: AFP)

השבועיים הראשונים היו הקשים ביותר, ובראיונות לתקשורת הכורים ממעטים לספר על מה שאירע בהם, אולם לאחר מכן היו רגעים קורנים מעט יותר. באחד הימים מריו ספולבדה, אחד הבולטים בחבורה, חבש פאה בלונדינית שאלתר והתחפש למיליונר לאונרדו פרקאס, שמציע לכורים עבודה. במציאות הוא באמת נתן לכל אחד מהם עשרת אלפים דולר.

צפו סרטים של ג'קי צ'אן ומיסטר בין

פסיכולוגים טיפלו בהם באמצעות שיחות טלפון וקשר וידאו מלמעלה. הם התחילו לצנזר כל מה שבני המשפחה שלחו למטה. מכתבי עידוד היו בסדר גמור, אבל אזכור בעיות בבית צונזרו. חלק מהמכתבים לא הגיעו ליעדם או נערכו. אחרי שבועיים הכורים דרשו כי הצנזורה תיפסק וטענו כי הם לא פגיעים כפי שזה נראה.

למרות זאת, הפסיכולוגים והרופאים נותרו עם האצבע על הדופק. הם הרשו להם לצפות בסרטים של מיסטר בין וג'קי צ'אן, אבל לא סרטים על טרור או אסונות טבע. "רצינו שהם יירגעו וייהנו, ולא ייכנסו למחשבות עמוקות", אמר אלברטו איטורה, הפסיכולוג הראשי שטיפל בכורים. בסופו של דבר הצנזור פסק כשהכורים התייצבו.

הפסיכולוגים לא יכלו להכין את הכורים לכל דבר, אבל הם למדו דבר אחד: לא למכור את הסיפור שלהם. קבוצה של אנשים מאורוגוואי ששרדו ב-1972 תאונת מטוס בהרי האנדים, שתוארה בסרט שיצא ב-1993 "חיים". הקבוצה ביקרה את הכורים ושוחחה עמם בטלפון, סיפר רייגדס. לדבריו, הם יעצו לכורים "לא לספר יותר מדי".

מאז החילוץ כמה מהם שותים לשוכרה יותר מדי, מספר ד"ר איטורה וחלק הראו סימנים של מצוקה רגשית. בארוחת ערב שנערכה לכבודם אחד מהם, פנה, נשבר כשדיבר עם עיתונאים.

"תודה שהאמנתם שאנחנו בחיים", הוא אמר. כורה אחר תפס בו בכתפיו ולחש לו משהו באוזן. הוא אושפז ביום שלאחר מכן, ובינתים שוחרר.

ד"ר איטורה מטיל חלק מהאשמה על הטיפול שניתן לפנה כולל הזמנה לרוץ מרתון בניו יורק. "הדברים האלה דורשים הרב הכוח, וזה גורם לעינוי רב". פנה חושש כנראה מהדבר הכי מפחיד – מהרגע שבו הכורים ימצאו את עצמם בלי עבודה. "אחרי שכל הראיונות האלה ייגמרו אתה תשאל אותנו מה נעשה", הוא אומר, "אנחנו הולכים למכור ממתקים בכיכר".