קונדומים נושכים ועגבניות רצחניות
לא רק זומבים, מפלצות ופסיכופטים במסכות: גם מקררים, מעליות, ירקות ואפילו אמצעי מניעה הותירו אחריהם שובל גופות בסרטי אימה מוזרים וטראשיים. לקראת ליל כל הקדושים, מדור "פסגת הפחד" מגיש את עשרת הרוצחים הקולנועיים הביזאריים
כמדי שנה, סוף השבוע של ליל כל הקדושים מרכז בבתי הקולנוע בארצות הברית מסה של סרטי אימה משלל סוגים להנאתם הצרופה של חובבי הז'אנר. אבל בפועל, לא פעם אנחנו מגלים ששוב מכרו לנו את אותו הסרט תחת כותרת אחרת: זומבים, ערפדים, פסיכופטים מחופשים או סתם מפלצות - בניגוד לשפע הסרטים, ז'אנר האימה לא תמיד מצטיין ברוצחים מגוונים.
לא פלא, אם כן, שאנחנו זוכרים לטובה דווקא את הסרטים שהעזו להפתיע אותנו, עם רוצחים בלתי צפויים בעליל - מירקות ועד מכשירי חשמל, ממיטות ועד אמצעי מניעה. הם אולי לא תמיד הצטיינו באיכות - אבל לפחות הפגינו איזושהי מקוריות. קבל את עשרת הרוצחים המוזרים ביותר שידע ז'אנר האימה.
קטשופ זה רצח
הסרט: Attack of The Killer Tomatoes
שנת יציאה: 1978
הרוצח: עגבניות. רגילות לגמרי בהתחלה, יותר גדולות בהמשך. אבל בניגוד למה שנראה בפוסטר, אין להן שיניים.
שיטת הפעולה: האמת? לא ממש הבנו. אבל כל עוד הן מצליחות, זה לא ממש מפריע. ויש גם איזה מלמול מוזר ברקע בזמן שהן מחסלות קורבנות תמימים. כנראה ככה נשמעות עגבניות רוצחות שמדברות.
ההסבר הלוגי: יש שם איזה עניין עם גידול רדיואקטיבי, אבל אם היוצרים לא התעכבו על זה, למה שאנחנו נעשה זאת?
שווה לראות: בשביל כמה רגעים היסטריים ששזורים בתוך כל הכאוס הזה, בשביל המחווה המטורפת ל"מלתעות" עם עגבניות שצדות להן אנשים תמימים שמשתכשכים במים, והכי חשוב - בשביל לגלות מאיפה טים ברטון גנב את הרעיון לסיום של "הפלישה ממאדים".
תיכנסי כבר לאוטו, ותמותי
הסרט: "קריסטין"
שנת יציאה: 1983, הרבה לפני שיכולנו לדרוס אנשים כאוות נפשנו ב-GTA.
הרוצח: קריסטין, מכונית פלימות' אדומה-לבנה מודל 1958, יד שנייה כחדשה מנהג מת.
שיטת הפעולה: דריסה, ורצוי גם שריפה של הקרבנות בתחנת הדלק הקרובה, או מעיכתם על ידי כסא הנהג שמקפל אותם עד שנשמע צליל פיצוח איברים.
ההסבר הלוגי: גם למכוניות יש תסמונת קדם וסתית, מתברר.
שווה לראות: כי כל דבר שמבוסס על ספר של סטפן קינג ו/או מבוים על ידי ג'ון קרפנטר יהיה מפחיד, גם כשמדובר במכונית רצחנית וחנון טיפוסי שמטפח אותה במקום את החברה שלו. בינינו, מי יכול לסרב להבהובי פנסים מהפנטים של מכונית אספנים שלא צריך לתחזק, כי היא מחדשת את עצמה לבד אחרי כל פעם שהיא מחסלת מישהו שעיצבן אותה?
הורגים אותנו ברכות צמרירית
הסרט: "מונטי פייתון והחיפוש אחר הגביע הקדוש", "Night of the Lepus"
שנת יציאה: 1975 ו-1972, בהתאמה
הרוצח: ארנבת לבנבנה וחמודה באחד, וארנבונים מוטנטיים בשני.
שיטת הפעולה: זינוק על הטיפש שמעז להתקרב לפתח מערתה, עריפת ראשו בעזרת שיניה החדות בראשון, התנהגות של טורף מצוי בשני.
ההסבר הלוגי: מונטי פייתון לא זקוקים להסבר לוגי. לגבי היצורים האחרים - מדובר בניסוי שמשתבש, ומרמז שאל לנו להתערב באיזון העדין של הטבע, כי אחרת יצורי פרווה עצומים עם ניבים יקומו עלינו לכלותינו. נו, שיט אקולוגי שכזה.
שווה לראות: את הראשון, כי זה מונטי פייתון, הומור בריטי במיטבו, והארנבת הרוצחת היא בהחלט אחת הפנינים בסרט. את השני, כי צפייה בו מהווה עונש הולם על מה שאנחנו מעוללים לטבע. אם לא ניאכל, לפחות נסבול.
מי קימט את הגופה שלי?
הסרט: "The Mangler"
שנת יציאה: 1995
הרוצח: מגהץ תעשייתי.
שיטת הפעולה: גיהוץ תעשייתי של אנשים כדי להשביע את המכונה הרעבה.
ההסבר הלוגי: המגהץ רדוף על ידי שד מרושע במיוחד, עם חיבה לפסי ייצור של בגדים מעומלנים ובשר אדם.
שווה לראות: כדי להזין את האובססיה של סטפן קינג (שכתב את הסיפור עליו מבוסס הסרט) למכונות משוגעות, וכדי שיהיה לנו תירוץ נצחי לבקש ממישהו אחר לגהץ את החולצות שלנו. חוץ מזה, טובי הופר שביים אחראי גם ל"טבח המנסרים מטקסס" ול"פולטרגייסט", כך שיש בסרט כמה קטעי זוועה מוצלחים במיוחד.
כשהגיהנום יקפא
הסרט: The Refrigerator
שנת יציאה: 1991
הרוצח: מקרר ביתי.
שיטת הפעולה: הוא שואב את הקרבנות לקרבו בשילוב קולות בליסה גסים, ושולח אותם היישר אל השאול. במקביל, הוא גם משתלט על מוחו של הבחור ששוכר את הדירה בה הוא שוכן.
ההסבר הלוגי: יש שדים שמעדיפים מגהצים תעשייתיים, ויש כאלו שמעדיפים מקררים. על טעם ועל ריח, יו נואו.
שווה לראות: כי נראה שאפילו יוצרי הסרט עצמם לא לקחו אותו ברצינות, מה שהופך אותו לחומר קאלט מיידי. ומעבר לכך, נחשוב פעמיים לפני שנתגנב למטבח לחטיף לילי - וזה בטח לא יזיק לדיאטה.
אולי בכל זאת נעלה במדרגות?
הסרט: "בינה מלאכותית" (לא לבלבל עם "A.I" של שפילברג) / Down / De Lift (תלוי בארץ הצפייה ובגרסה).
שנת יציאה: הגרסה ההולנדית ב-1983, והרימייק האמריקני של דיק מאאס לסרטו שלו ב-2001.
הרוצח: מעלית משוכללת בבניין רב קומות.
שיטת הפעולה: עולה, יורדת, נפתחת, נסגרת - הכל על פי גחמות פרטיות ורצחניות.
ההסבר הלוגי: זהירות, ספוילר! ניסוי צבאי שכולל שימוש בתאי מוח של דולפינים במעבדים של מכשירים חשמליים ושיצא מכלל שליטה ופיקוח.
שווה לראות: בשביל ציטוטים מבריקים כמו "אנחנו חיים בעולם אנכי, אם אנחנו לא יכולים לסמוך על מעליות, על מה לעזאזל אפשר לסמוך?" ו"אל דאגה, מעליות הן עדיין הדרך הבטוחה ביותר לנוע" (המשפט הזה, אגב, דווקא נכון).
מותק, המיטה ממיתה!
הסרט: "Death Bed: The Bed That Eats"
שנת יציאה: תלוי את מי שואלים. ההפקה הושלמה ב-1977, אבל הסרט מעולם לא זכה להפצה רשמית - ורק לפני כמה שנים, אחרי 20 שנה שעותקים פיראטיים שלו הסתובבו ברחבי העולם, יצא באופן חוקי ורשמי על גבי DVD. עד אז, מישהו אפילו הספיק להעתיק את השם!
הרוצח: מיטה. שאוכלת. נו, השם לא ברור מספיק?
שיטת הפעולה: מיצי קיבה ירקרקים מבעבעים במעלה הסדינים ומעכלים את כל השוכב בדרכם.
ההסבר הלוגי: רומן סוער בין שד ובת אנוש שהסתיים בתוצאות טרגיות.
שווה לראות: כי השחקנים כל כך אפתיים וחסרי כישרון, העלילה כל כך מופרכת והקונספט עצמו כל כך ביזארי - שהסרט מהפנט לא פחות מכל תאונת דרכים שנתקלתם בה באמצע הדרך. אה כן, ואם זה לא מספיק, יש פה גם איזה צייר מת שתקוע עם המיטה בחדר, לכוד מאחורי ציור של המיטה, מעשה ידיו. מבולבלים? תאמינו לנו, הסרט מבולבל עוד יותר.
שיער מלא ברק וחיוניות, שבא למות
הסרט: The Wig
שנת יציאה: 2005
הרוצח: פאה נאה.
שיטת הפעולה: לא ברור, אבל הקורבנות מתגלים אחרי שאחת מהם חבשה את הפאה, כשהם מכוסים בהמון המון המון שיער.
ההסבר הלוגי: הפאה נארגה משיערות של גופה השייכת לצעיר שהתאבד, וכעת רוחו מקוננת בה ומשתלטת על הצעירה חולת הסרטן שחובשת אותה. רוחו משתלטת עליה אט אט, מבריאה אותה אבל גם הופכת אותה לחיית מין מסוכנת.
שווה לראות: כי זה סרט קוריאני, וגם לראות את הטריילר שלו בלי כתוביות זה ממש מפחיד, אם מתעלמים מכך שהוא נראה קצת כמו פרסומת לקונדישנר.
סל קליטה ובליסה
הסרט: Basket Case
שנת יציאה: 1982
הרוצח: תאום סיאמי קטנטן ומעוות שמסתתר בסלסלת הפיקניק של אחיו.
שיטת הפעולה: רציחות פשוטות כמו של פסיכופטים אחרים, רק שהוא קטן ומעוות ומשמיע צעקות חסרות פשר.
ההסבר הלוגי: ככה הוא יצא, רק עם בן אדם נורמלי מחובר אליו. אחרי שהם הופרדו בניתוח בלתי חוקי, התיאבון שלו רק גדל.
שווה לראות: כי מדובר באחד מסרטי הטראש הגדולים ביותר שידע ז'אנר האימה בכל הזמנים - ממש באותה ליגה עם "Evil Dead" של סם ריימי ו-"Braindead" של פיטר ג'קסון, גם אם מעולם לא זכה לאותה תהילה - עם גיבור שנראה כמו אגרוף מעוך מפלסטלינה שהוצמד לו ראש מפוסל באופן חובבני. שעה וחצי של צחוק והנאה שלא תשכחו.
הגומי שיגמור אותך
הסרט: "Killer Condom"
שנת יציאה: 1996
הרוצח: קונדום עם שיניים.
שיטת הפעולה: הקונדומים המרושעים נושכים את איבריהם המוצנעים של גברים נבחרים.
ההסבר הלוגי: קנוניה של נוצרים שמרנים שזוממים למגר את הסקס מרחובות ניו יורק מלאי הזימה, גורמת לכך שקונדומים חיים ומהונדסים גנטית יוצאים לחופשי, עושים קולות חרחור וציוץ כמו דמות מסרט מצויר בתחילה ואז מסרסים, פשוטו כמשמעו, את מי שנהנה מיחסי מין בלי בושה והורסים לכולם את החגיגה.
שווה לראות: כי מי שעיצב את הקונדומים בסרט דובר הגרמנית שמתרחש בניו יורק, הוא אותו ה.ר. גייגר שעיצב את "הנוסע השמיני", כך שמדובר ביצור ביזארי באמת. במרכז הסרט (שמבוסס על קומיקס מאת רלף קוניג) נמצא בלש הומו בשם ההולם לואיג'י מקרוני (מה שלא מעיד בהכרח על עובי איברו), שפותח במסע נקמה אישי נגד הקונדום אחרי שזה תולש בנגיסה את אשכו הימני. בסך הכל מדובר בטיפול שנון שופע הומור שחור, מודעות עצמית וטראש בהומופוביה.
_a.jpg)
