בנות ערובה בידי הרבנים
האברכים בני ערובה של הרבנים והנשים בנות ערובה של האברכים, ואינן יכולות לצאת לעולם גם אם הן משתוקקות לכך, כי יש ילדים וכביסה ואוכל להכין. אנה תפנינה ומי יגאל אותן? אמור מעתה: בלי נשים משועבדות אין אברכים
סכנה מאיימת על ראשי הקהילה החרדית: במחי חיסול הקצבה לאברכים הם עלולים לאבד את צאן מרעיתם.
הקיצבה הזו היא כוח הפרוטקשן ההופך את האברכים לבני הערובה. בזכות ישיבתם האינסופית בישיבות, הם מבטיחים לשורה ארוכה של אנשים מעמד בכיר ומכניס: חברי כנסת, רבנים, משגיחי הכשרות, ראשי הישיבות.
ומה מחזיק את גדודי הצעירים הללו בישיבות? הקיצבה. קיצבת הנכות הזו המוענקת להם כדי לא לעבוד ותחת זאת לשבת שנים על ספר אחד. הקיצבה הזו היא המחזיקה אותם תחת שלטון הממסד הדתי.
אם תופסק הקיצבה, הרי סביר להניח שהאברכים, ממש כאחד האדם, יקומו ויתפזרו איש איש לעיסוקיו, כפי שנוהגים אחיהם בתפוצות, ואבותיהם בתפוצות ובישראל.
דוברי המגזר החרדי אוהבים להזכיר את אבותינו לדורותיהם, אבל הם עצמם מסרבים לאפשר לצעיריהם לעסוק בעבודה, ואפילו לא במקצועות שעסקו בהם אותם הורים המחזיקים בעטרה הישנה.
הרי הם מסוגלים, כפי שהתבטאו דוברי הקהילה: "כשהם הולכים ללמוד, הם מוציאים את הציונים הכי טובים". נשמע כמו הצעה מפתה. אז איך קורה שאם הם עומדים להרוויח בגדול מלימודים, הם נשארים בישיבה? התשובה פשוטה: הם לא פורשים מהישיבה, כי יש מי שיפסיד בגדול - הרבנים (הראשיים, העירוניים, השכונתיים, הישיבתיים ועוד שורה ארוכה ארוכה).
בלי אברכים, האצבעות החרדיות בכנסת עומדות בפני קיצוץ ואפילו בפני חיסול. זהו הדיל: לוקחים ילדים מגיל ינקות, מקפידים לשמור על בורותם, להסתיר מהם את החילונים ואת העולם הסובב. אפילו נשים הם לא ממש רואים.
קרב המהדרין
חרדית, הופרדת באוטובוס? צלצלי לקו החם!
קובי נחשוני
המאבק בקווי המהדרין עולה מדרגה: ארגונים ירושלמים ובראשם הקרן החדשה, המתנגדים להפרדה בקווי האוטובוס בבירה, השיקו "קו חם" המיועד לנשים חרדיות שנפגעו ממנה. "לא מדובר רק באוטובוסים בהם נשים נכפות לשבת מאחור אלא גם במדרכות, במקומות תפילה ועוד. הדרת נשים מהמרחב הציבורי במסווה הלכתי מסוכנת לדמוקרטיה ולחברה הישראלית כולה", אומר אחד הפעילים
באמת דילמה קשה. לבחור בין הלא ידוע לבין פרנסה מובטחת והמשך השעבוד לאותו עול מוכר.
ואיפה הנשים? איפה הן בבוקר, כשהגברים לומדים או עובדים, איפה הן בערב, כשהם מתחממים זה באורו של זה, איפה הן כשהם נאספים למניין? איפה אלו שישבו בירכתי האוטובוס, וניתן להן יציע קטן בבית הכנסת ובאירועים משפחתיים? אלו שידעו כי הבעל והבנים מרקדים בחתונת הבת והן יושבות בחדר המוקצה להן?
הן לא שם, אבל הן לא מיותרות. הרי גם אברכים זקוקים לאשה למטרות הפורקן הרגילות להן זקוקים גם חילונים ואפילו גויים. אבל למה סתם לקיים יחסים מתוך דחף או הנאה, כשאפשר לנצל את המומנטום ולקיים מצווה?
לכן הופך המפגש הטבעי בין האשה המותשת בבית לבין העילוי הפרטי שלה לאירוע של "פרו ורבו".
ומה הצרכים שלהן? אין לדעת, כי כבוד בת המלך פנימה. הנשים הן החוליה החלשה בשרשרת המזון של בני הערובה. הן בנות הערובה של האברכים בני הערובה.
הבנות האלו מועברות מחזקת אביהן הישר לחזקת בעלן האברך. ועוד בטרם יבש הדיו על הכתובה היא הרה ויולדת ובכך מבטיחה לרב שלה ולחבר מרעיו מצביעים, שמספרם גדל והולך.
הסידור הזה מבטיח שבת המלך תהיה עסוקה פנימה עד מעל לראש בהשגחה, בטיפול ובעבודה קשה בשורה של זאטוטים. אחד יונק, אחד בעגלה, שניים פעוטים נאחזים בה, ואחד בבטנה.
זה קורה לה בגיל הנעורים, 18. גיל הפריחה ופתיחת גבולות התודעה של הבנות שלנו. וגם אם היו לה הרהורי כפירה קטנטנים קודם לכן, ואם היא מגלה שדיכאון אחרי לידה הוא לא שיא מאווייה - אין לה זמן לעכל את התובנה הזו כי היא כבר בהריון הבא.
ושלא כאברכים, הן טרודות בעניינים גשמיים: מישהו צריך לכבס, לייבש ולגהץ את בגדי השחור-לבן של הגברים, להכין אוכל, לשלם את החשבונות, ובעיקר - לטפל בילדים. אמור מעתה: בלי נשים משועבדות אין אברכים.
וגם אם הצורך לצאת לחופשי מפציע בה במלוא עוזו, אין דרך לממש אותו. לא מחכים לדעת אם אשה היא זמרת אופרה ומשתוקקת בטירוף לשיר שירי קודש, פשוט אוסרים עליה.
כמו חבורות רחוב של בנים בלבד, כמו אסירים ללא נשים - הופעתה של אשה באופק מעוררת יצרים האפשריים רק בקבוצה על טהרת המין הגברי. הפתרון? אסור לה לשיר, מחשש שחבורת הגברים לא תשלוט ביצרה.
אם בכל זאת תאזור כוחות האשה ותבקש לצאת - לא יינתן לה. כי מכבש הרבנות מכביד את יד הקואליציה על הנערה, והיא לא תקבל סיוע. התמיכה הכספית והמורלית של המדינה תגיע רק אם תעשה את הדרך ההפוכה: מן החופש אל המנזר.
כבנות ערובה הן אינן יכולות לצאת אל העולם, גם אם הן משתוקקות לכך. אנה תפנינה ומי יושיע אותן? כפי ששרה אתי אנקרי "היית סוגר אותי אם היית יכול", והוא יכול.
אורה לב-רון, משוררת
לפנייה לכתב/ת 
בנות ערובה של בני הערובה
צילום: ענר גורן
אורה לב-רון
מומלצים
