התאונה הקטלנית: האב התקשר, שוטרים לא ענו

האב הרגיש שמשהו רע קרה לבנו: זמן קצר לאחר התאונה הקטלנית שאירעה הלילה (יום ד') באזור פלמחים, בה נהרגו שני נערים בני 16 בלי רישיון, שלקחו מכונית ללא אישור, צלצל הטלפון הנייד של תומר זיו. השוטר שהחזיק את הטלפון של ההרוג ראה את המילה "אבא" על הצג. השוטר לא ענה. האב הרגיש שמשהו לא בסדר וניסה שוב ושוב. השוטרים לא ענו. אחרי הניסיון הרביעי, הם ניתקו את הסוללה. לאחר כמה דקות הגיעו שוטרים אחרים לביתו של האב ובישרו לו את הנורא מכל: "בנך נהרג בתאונה". ההרוגים בתאונה הם דודי בן-עמי מבת-ים ותומר זיו מראשון-לציון.

מימין לשמאל: תומר זיו ודודי בן עמי

שוטרי התנועה של מרחב השפלה הגיעו בשעות הלילה לבתים בהם מתגוררים שני הנערים, בראשון-לציון ובבת-ים, כדי להודיע את הבשורה המרה. בת הזוג של אבי אחד הנערים שנהרגו בכתה ואמר לשוטרים: "לא הרשיתי לו לקחת את הרכב". מהעדות שמסרה לחוקרים, בראשותו של רב-פקד שי מזרחי, סיפרה בת הזוג כי אפילו החביאה את מפתחות הרכב.

חוקר התאונות רס"ב זמיר יואש, המשרת כבר קרוב ל-30 שנה במשטרת ישראל וראה מאות תאונות קטלניות בחייו, נאלם מול המראות הקשים מזירת התאונה. השעה היתה 3:00 לפנות בוקר. רס"ב זמיר ורב-פקד מזרחי ניסו לאסוף פרטים, ולזהות את גופות שני ההרוגים.

"הוא בטוח בן 16 וחצי?", אמר זמיר לאדם איתו שוחח בטלפון ומיהר לעדכן את רב-פקד מזרחי. קצין המשטרה שאל: "צריך לדעת בדיוק מי נהג?" בשלב הזה ברור היה לחוקרים כי לשני הנערים שהיו ברכב אין רישיון נהיגה לרכב פרטי. אחד מהם החזיק ברישיון לקטנוע.

עדויות שהגיעו לשוטרים דיברו על אדם נוסף שהיה ברכב, ואולם הסריקות מסביב לא גילו דבר. בשלב הזה איש לא חשב שמישהו יכול לצאת חי מגוש המתכת, שהיה פעם רכב שברולט קוואליר. רק מאוחר יותר גילו נער בן 16, שישב מאחור והגיע רק בשעות הבוקר לבית החולים וולפסון. למרבה המזל, מצבו קל, והחוקרים מקווים כי הוא ישפוך אור על מה שאירע בלילה הנורא.

הרכב המרוסק בו נסעו שני ההרוגים (צילום: אבי מועלם)

רס"ב זמיר אסף מסמכים מהרכב והגיע לתעודת הזהות של אחד ההרוגים, קיפל מעטפה שהייתה בתא הכפפות

 ומצא שני טלפונים ניידים. הוא ניסה לאתר באחד מהם מספרי טלפון של קרובי משפחה ובמקביל התקשר לשוטרים, שתפקידם להודיע להורים את הנורא מכל. "תסתובב סביב הבית, אבל אל תיכנס", אמר לשוטר שאיתו שוחח.

בחלוף עוד זמן קצר התברר ששני הנערים תלמידי כיתה י"א בבית-ספר בראשון-לציון. אביו של אחד מהם התקשר והשוטרים לא ענו. "זה רגש של הורים", הסבירו אחר כך, והמשיכו לאמוד עם סרטי מדידה את מרחק הבלימה, החריכות על הכביש והמעיכות בפח. "לא כך צריכים היו להסתיים חיים של נערים צעירים", סיכם רפ"ק מזרחי בכאב.