אל תפחד לצאת אל רגע האמת
אל תיסוג, אל תתחמק כשיבקשו ממך לבוא לעצרת, אל תשלח את אריק להגיד שאתה חולה כאשר יבקשו ממך להנחות את המצעד. בעקבות היציאה מהארון: סמדר שילוני במכתב פתוח לבנץ
בנץ,
קודם כל ברכות על הצעד האמיץ. לא משנה אם זה אוחובסקי שסגר עליך, או שעוגיפלצת סחט אותך, או שפשוט היד שמפעילה אותך נכנסה קצת עמוק מדי. העובדה היא שהרגשת שאתה נחנק ושאי אפשר להסתתר יותר.
הזוג הגאה והנגיעות באף. הגבות לא יסדרו את עצמן
אבל למה לא לומר את המילים עצמן? אם עשית החלטה חד משמעית לנטוש את הארון, עמוד מאחוריה באומץ. אל תאכזב את הילדים המסכנים בפריפריה, שמייסרים את עצמם בשאלה למה הם נמשכים לאלמו ולא לחפציבה, ומשוועים למודל חינוכי. אל תעשה לנו טיזינג עם רמיזות לגבי הבלורית שלך. קום מהכורסא שלך, נסח הודעה מסודרת לעיתונות, פשוט את חולצת הפסים, חלץ את עצמך מצווארון הגולף הלבן הזה, וכן, גם הגבות האלה לא יתלשו את עצמן.
אריק וג'אגר
אני יודעת שאי אפשר באמת להאיץ יציאה מהארון, אבל אני לא מצליחה להבין - למה עכשיו? הרי ידענו שאתה כזה כל כך הרבה זמן. ידענו, ואתה ידעת שאנחנו יודעים. בכל הראיונות שלך ושל אריק על היצירה המשותפת שלכם, מבין השורות תמיד עלה שיש ביניכם משהו מעבר למישור המקצועי.
בנץ ובן הזוג במפגן אירוטי נדיר. האם אריק שותף להחלטה?
שיתוף הפעולה ביניכם יצר רגעים כל כך חשובים לתרבות שלנו. גדלנו עליכם, הילדים שלנו גדלו עליכם. התעמתתם עם הפחדים הכי עמוקים שלנו, מהי חברות אמת, מה ההבדל בין מהר ללאט, איך מנקים מאחורי האוזניים. לא חבל על כל הזמן הזה שיכולנו להחליף איתכם בדיחות על "יוסי וג'אגר" ולבקש ממכם עצות בפנג שוואי?
ואם כבר יצאת - למה בטוויטר? יש לך נכס כל כך חשוב כמו זמן מסך טלוויזיוני, הקהל שלך כל כך מפולח ובעיקר פתוח ומקבל, שלא לומר מעריץ אותך. למה לא לעשות את זה שם? סרט תיעודי הוא אופן היציאה מהארון המקובל והמשתלם ביותר היום. גם אם אין לך שום דבר לקדם, וגם אם החיים שלך משעממים, כי כמעט ואינך עוזב את החדר שלך ושל אריק, או כי סתם אתה סולד מפפראצי ותרבות סלב, עדיין יש מקום לצאת באופן קצת יותר המוני ופחות, איך לומר, פחדני. אנחנו כבר לא ילדים, בנץ.
אריק ובנץ בפרודיה של "Avenue Q", השיר "If You Were Gay"
והקהילה? היא תצפה שתתגייס. אל תהיה מופתע. אל תיסוג, אל תתחמק כשיבקשו ממך לבוא לעצרת, אל תשלח את אריק להגיד שאתה חולה כשיבקשו ממך להנחות את מצעד הגאווה או לשפוט ב"כוכב נולד". ובבקשה, בבקשה, אל תספר לנו שהחיים שלך הם רק שלך, ושאתה מנסה לשמור על פרטיות. לא אחרי שהכנסת אותנו לחדר המיטות שלך ושל אריק. המצלמה היתה שם כשהכרתם, המצלמה היתה שם כשהפרדתם מיטות, מאוחר מדי לבקש שניתן לכם ספייס.
מה יגידו השכנים
האם הכנת את המשפחה? האם יונה עטרי יודעת? האם אבנר כץ יודע? האם קיפי בסוד העניין? האם לפחות רמזת להם שאתה עומד לחשוף גם אותם לסוג של ביקורת שעלולה לבוא? בכל זאת, לא כל יום יוצא גיבור תרבות כמוך מהארון.
אופניק. קונדום זו לא פריווילגיה
אני רק מקווה שהתייעצת עם אריק. אל תשכח שיש עוד בנאדם בסיפור הזה, ושהוא זה שאתה צריך לקום איתו בבוקר. אל תפסח גם על כרובי, קרמיט, ורצוי גם ליידע את הטכנאים של הטלוויזיה החינוכית,
שאם אני לא טועה יש להם סעיף כזה בחוזה הקיבוצי.
דבר אחד אני יכולה להבטיח לך: הקריירה שלך לא תיפגע. 25 שנה של זעפנות טלוויזיונית לא היו לחינם. נמשיך לאהוב אותך גם עכשיו, נקנה את הדיוידיז שלך, את המרצ'נזדייז, נמשיך לצטט אותך ולא נציק לך ברחוב. היציאה מהארון לא תפגע בפרנסה שלך, אולי אפילו להיפך. נעריך את האומץ שלך, את הכנות. רק שהסוכן שלך יתחיל למשוך לכיוון אירוויזיון ותחרות מלכת היופי, ופחות לכיוון של כדורגל וזמר ים תיכוני.
ודבר אחרון: כשזה מגיע לאופניק, קונדום הוא לא פריווילגיה.