מביישים את הזיקנה: חיפה עושה עוול לבנאדו
במקום שיסיים את הקריירה במקום שבו התחיל את צעדיו הראשונים בכדורגל, מתייבש אריק בנאדו (37) על הספסל של הירוקים ושואל את עצמו למה? האם אלישע לוי אשם, הקהל של חיפה, בנאדו עצמו או אנחנו ותרבות הספורט שאין לנו?
אבל עם אריק בנאדו, שכבר זוכה לתואר "זקן", חשבנו שזה יהיה אחרת. הבלם בן ה-37 (שזה בערך 82 במונחי ספורט, אבל רק חמש וחצי בשנות כלב אם תהיתם), אמור היה לסיים את הקריירה כמו שחקנים גדולים באמת, בעונת פרישה במקום שבו הציג את שנותיו היפות ביותר.
בנאדו (משמאל) וצלחת האליפות של חיפה (צילום: ראובן כהן)
מין סגירת מעגל שכתובה רק בסרטים, כזו שאמורה היתה לעשות טוב לכולם. במקום זאת, כמו יותר מדי מקרים בספורט הישראלי, קיבלנו סאגה מגעילה ומלוכלכת שתסיים לשחקן את הקריירה בטעם רע ותשאיר על הירוקים כתם.
אלישע לוי אשם?
לכל אורך שנותיו כמאמן, למדנו להעריך את היושר המקצועי של אלישע לוי. רבים קמים עכשיו ואומרים: "אז למה הוא בכלל לקח אותו בתחילת העונה?!". הכבוד שצבר במהלך השנים, נותן ללוי את האפשרות ליהנות מהספק ולקבל את האמון כי חשב באמת שבנאדו יהווה חלק משמעותי בסגל שלו, כזה שאולי יהווה מורה דרך לבלם כמו שי מימון למשל.
לוי. היה צריך לחשוב קצת לפני שייבש את בנאדו (צילום: חגי אהרון)
הטעות של לוי אירעה אתמול (ד') במשחק גביע הטוטו. אם הוא היה חושב מעט, או לפחות מישהו היה נותן לו עצה טובה, לא היה קורה כלום אם במשחק הבלתי חשוב בעליל, הוא היה פותח עם בנאדו במקום לבייש את השחקן הוותיק ולתת לו את "העונג'" להחליף את סארי פאלח בן ה-19 (מי זה?). בקצת מחשבה, אפשר היה לחסוך את כל הרפש שיצא החוצה בין שני הצדדים ואת כל אלה שקוראים לבנאדו לסיים הקריירה, רק כדי להציל את כבודו.
האם לוי לא חשב שלעיתים צירוף שחקן בקליבר כזה עלול להיות חיסרון יותר גדול מאשר יתרון, במקרה כמו זה שמתרחש בחיפה? והאם יכול להיות שחלק מהשיקולים של המאמן נובעים מהלחץ של הקהל המתלהם? נקווה מאוד שלא.
בנאדו העונה. בינתיים, מחמם את הספסל (צילום: חגי אהרון)
הקהל אשם?
שתי סיבות גרמו לקהל הירוק לצאת נגד חזרתו של בנאדו למכבי חיפה: אחת לא נכונה, שניה בלתי רצויה. יש האומרים כי הבלם "נטש" את הכרמל לטובת הכסף הגדול של ארקדי גאידמק. זו טעות. חיפה הראתה לבלם את הדרך החוצה כשסירבה לעמוד בדרישות המינימליות והמגוחכות של עוד 10, 20 אלף שקל בחוזה. המאמן דאז, רוני לוי, לא רצה אותו, נקודה. בית"ר ירושלים קפצה על המציאה.
ונגיד שהוא "נטש", אז מה? לא מדובר בהפועל חיפה וגם לא במכבי תל אביב שלא ממש חביבה על יושבי יציע ג'. פרות קדושות כבר מזמן נשחטו בכדורגל הישראלי.
אוהדי מכבי חיפה. יש להם אלילים חדשים (צילום: אלי אלגרט)
הסיבה השניה לסכסוך הלא ברור, כפי שהתברר לי על ידי מביני עניין, היא חגיגת השער המתלהמת כלפי האוהדים לאחר שכבש במחזור הלפני האחרון בעונה שעברה במדי בית"ר בקריית אליעזר, במה שאמור היה להיות משחק האליפות של מכבי חיפה.
ככה, בהינף רגע שמחה אחד של שחקן כדורגל מוחקים את 11 השנים הכי יפות בקריירה של סמל? בגלל תנועה אחת, מתסיסה כשלעצמה, פותחים במלחמת חורמה נגד מי שהיה קפטן במשך חמש אליפויות?
בנאדו במדי בית"ר. לא עבר ליריבה העירונית או למרכז (צילום: אלי אלגרט)
פאולו מאלדיני הישראלי? לא אצלנו
לבנאדו היה סיכוי אמיתי להפוך להיות פאולו מאלדיני הישראלי (יחי ההבדל הקטן). חוליה הגנתית בטוחה שדבוקה למועדון אחד במשך שנים רבות עד סוף הקריירה שלה, כזו שמהווה דמות חיקוי לאוהדים ולשחקנים הצעירים.
בתרבות הספורט המתלהמת והעצבנית שלנו, זה לא קרה. זה גם לא יכול לקרות. בנאדו מצטרף עכשיו לשורה ארוכה של שחקנים גדולים שהובכו והושפלו בעונת הפרישה שלהם. פעם אחר פעם אנחנו מתאכזבים מהתנהגות הקהל שמובל בידי קומץ חסר כיוון. זה הזמן של הקול השפוי באוהדי חיפה לקום ולהעניק כבוד אחרון לסמל ירוק אמיתי. בנאדו הפסיד, מכבי חיפה הפסידה, אנחנו הפסדנו.
לפנייה לכתב/ת 
