וושינגטון בשירות טהרן
כשארצות הברית הסתערה על עיראק ואפגניסטן כדי להפיל את סדאם חוסיין ואת הטליבאן, היא גם הכניסה את איראן בדלת האחורית. ההדלפה של ויקיליקס רק חשפה עוד פרטים על כך
בשולי הפרסומים באתר ויקיליקס על הפגיעה באזרחים ובעצירים על ידי הכוחות האמריקניים בעיראק, צצו גם פרטים חדשים על מעורבותה של איראן במלחמה באזור.
לפי הפרסומים החדשים, משמרות המהפכה האיראניים פועלים ברחבי עיראק בדומה למודל הלבנוני, מוסרים לידי ארגוני הטרור תשתית רחבה של נשק, מודיעין וכסף ומעניקים להם הדרכה והכוונה כיצד לפגוע בחיילי צבא ארצות הברית.
התייחסותה של טהרן לפרשה אמביוולנטית: פרסומים על פגיעה בזכויות אדם משרתים את האינטרס שלה, שהרי איראן זוכה לביקורת חריפה מאוד בנושא ובמיוחד בשנים האחרונות.
אך למשטר ההלכה של האייתוללות יש תרומה נכבדת לכך, כמו גם לעובדה שאיראן ניצבת במקום השני וה"מכובד" ברשימת המדינות המובילות במספר ההוצאות להורג המתבצעות בהן, מיד לאחר סין.
ועתה, איראן זוכה במעין פרס תעמולתי: דווקא ארצות הברית, גדולת המבקרות שלה, נחשפת ככזו שפוגעת בעצמה בזכויות אדם.
במקריות יוצאת דופן, יומיים בלבד לפני הדלפת המסמכים, התקיים כנס באוניברסיטת טהרן תחת הכותרת "זכויות אדם וארצות הברית".
בכנס נכחו פוליטיקאים ואנשי אקדמיה, והנואמים הציגו בזה אחר זה הוכחות לאופן שבו וושינגטון פוגעת בזכויות האדם של האפגנים, העיראקים, הפלסטינים - ואף באלה של האמריקנים עצמם.
אחד מהנואמים טען שמאז המתקפה על מגדלי התאומי ב-11 בספטמבר, קיימת בארצות הברית "פגיעה מערכתית בזכויות אדם, בתירוץ כי זו מגינה על האזרחים מפני התקפות טרור".
אולם, אם יודו האיראנים שהפרסומים באתר ויקיליקס נכונים, הם יודו באופן זה בנכונות הפרסומים על מעורבותם בהתססת האזור. לכן הם מעודדים תיאורית קונספירציה לפיה הדלפת הענק נעשתה - לא פחות - ביוזמת וושינגטון.
הפרשנים באיראן טוענים כעת כי הפרסומים האחרונים אינם מחדשים דבר, ולא נועדו אלא לשמש כאליבי "להאשמות השקריות" בנוגע למעורבות משמרות המהפכה בעיראק.
טהרן אף מחזקת את טענתה בתירוץ שהמסמכים אינם חתומים באופן רשמי. בכמה כלי תקשורת דווח כי הפנטגון הוזהר מפני חשיפת המסמכים כמה ימים לפני פרסומם, אך מכיוון שלא מנע את חשיפתם - ניתן להסיק, אפוא, שהוא זה שיזם זאת מלכתחילה.
ניתן להתווכח בשאלה אם הפרסומים בוויקיליקס פעלו לטובת איראן או דווקא לטובת ארצות הברית, בצורה עקיפה.
כך או כך, אין חולק על כך שמאז פלישת הכוחות האמריקניים לעיראק, מעמדה האסטרטגי של איראן השתפר לאין שיעור, שכן ארצות הברית נלחמה בעשור האחרון נגד שניים מיריביהם המרים ביותר של האייתוללות - משטר הטליבאן וסדאם חוסיין.
בכך, ארצות הברית פתחה למעשה דלת אחורית לאיראן ואיפשרה לה להכניס את אנשיה לאפגניסטן ולעיראק - ולפעול נגדה.
זהו כשלונה המדיני הגדול ביותר של וושינגטון במזרח התיכון, ומציג את איראן כאתגר הגדול ביותר העומד בפני אובמה. ועוד לא דיברנו על תוכנית הגרעין.
דוד שאין, חוקר יחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית ומומחה לתחום האיראני
לפנייה לכתב/ת 
