גברים, כמו תינוקות, מתרגשים מאותו טריק
על כל בחור פנוי יש שתי בחורות, אבל בכל זאת כשחברים מנסים לשדך הוא זה שתמיד עומד לאישור, מול מישהי מסתורית שטרם פגש. לא משנה כמה ידברו איתנו על שוויון במערכת יחסים, אנחנו מתחילים אותה מעמדת נחיתות
"עוד לא, עוד לא, עוד לא". אלו המילים שעוברות כמעט לכל בחור בראש כשהוא עומד להתקשר לבחורה בפעם הראשונה. כשהיינו ילדים ושיחקו מחבואים, צעקנו לילד שסופר על העץ את אותן המילים בדיוק. נראה שאנחנו עדיין מחפשים מקום להתחבא.
איך הגענו למצב הזה? אני שואל חברים שלי והם מסתכלים עליי בתימהון, בעודי תוהה איך ירדנו לתחתית כשאנחנו עוד ביתרון מספרי, הרי על כל בחור יש שתי נשים. אם ככה, למה כשחברים מנסים לשדך בין שני אנשים, הבחור הוא תמיד זה שצריך לקבל אישור, עוד לפני ששאלו אותו בכלל אם הוא מעוניין?
יש מלא גרסאות למשפט "אני אבדוק בשבילך אם היא מעוניינת", אבל התוצאה דומה. מערכת היחסים עוד לא התחילה, עוד לא החלפת מילה אחת עם "המיועדת", וכבר אתה בעמדת נחיתות, כאילו עושים לך טובה. המשדך אישר אותך כמו במאפיה, מתוך הנחה שקיימת אפשרות שתתאימו, כי הוא מכיר את שניכם, אז למה צריך לבדוק אם היא זו שרוצה אותך ולא להפך? אחר כך מתפלאים למה קשה כל כך להכיר.
יש בנות שטוענות שהן מפחדות להכיר בנים באינטרנט. זה תמוה בעיניי, במיוחד בימינו, כשהאינטרנט הפך למקום מפגש, וירטואלי אמנם, אבל כשכולם כל כך עסוקים הוא הפיתרון המושלם. את יכולה לשאול את הבחור מה שאת רוצה, וגם להצליב מידע דרך חברים או בגוגל, ואחרי כמה הודעות תעברו למסנג'ר, או שתחליפו טלפונים. מה הוא כבר יעשה לך דרך הצג או השפופרת? כלום! במקרה הכי גרוע תמחקי או תחסמי אותו.
אתן משתמשות גם באמא שלכן כדי להתחמק
חלק מהבנות מביאות את הבחור למצב המחפיר אותו אני מכנה "שיחת קוקו". זה קורה אחרי שדיברתם פעם אחת, השיחה היתה נעימה וזורמת ושני הצדדים הראו התלהבות ראשונית, או לפחות ככה הבחור חשב. בסופה הוא שואל בתמימות "מתי אפשר לראות אותך".
אז היא עונה משהו כמו "אני קצת עסוקה בשבוע הזה / ביומיים הקרובים", ואתה בנחמדות אומר שתתקשר עוד יומיים ותראה מתי היא יכולה, או שאת אומרת שכבר תחזרי אליו מחר, מחרתיים. אבל, הפלא ופלא, אתה מצלצל והבחורה "הנחמדה" נעלמה מעל פני האדמה.
זו ידידי, "שיחת הקוקו". אתה כבר חושב שייצא משהו, מתלהב קצת כמו תינוק שעושים לו "קוקו" עם הידיים על הפנים, ובכל פעם הוא מתרגש מחדש למרות שהוא כבר אמור היה לזהות את הטריק. ואני שואל – באמת כל כך קשה לענות? סיכמנו כבר שהבחור לא ינשוך אותך דרך השפופרת.
אני מבין שלא נעים לכן לדחות אותו בשיחה, או פנים אל פנים. לנוחיות כולם יש היום הרבה אפשרויות דחייה דרך האינטרנט, או בסמס. פשוט תכתבו "לא מתאים לי" או משהו בסגנון. ההתחמקות רק מראה על חוסר בגרות וחוסר ביטחון שגם ככה מוריד לנו מכן.
"שיחת קוקו" משתווה לתירוצים עלובים כמו "בדיוק התחלתי לאכול" או "אמא שלי קוראת לי שאני אעזור לה במשהו, אני כבר אחזור אליך". השימוש במושג הקדוש לכולנו "אמא" רק מראה לאן הידרדרתן. בדרך כלל התירוצים האלה מגיעים אחרי שתי דקות שיחה לכל היותר, ומובן שזו הפעם האחרונה שהבחור ישמע את קולכן.
אחת התשובות הנמוכות והמגעילות ביותר שאפשר לשמוע מבחורה היא "לא נראה לי שזה יקרה". היא יכולה לרסק לבחור את הביטחון העצמי לרסיסים, למרות שיש בה קמצוץ של כנות.
היא במערכת יחסים והם ממשיכים לנג'ס
גם אם נראה לך שהוא שווה פגישה אחת, את עדיין מודאגת בגלל שהוא מהאינטרנט. אבל לא הכרתם בסמטה חשוכה או פרדס, ותיפגשו במקום ציבורי, אז אין לך באמת מה לחשוש, את סתם מחפשת תירוץ, רובכן כאלו. אין לכן מה להפסיד, לוקחים אתכן, מחזירים אתכן ועוד משלמים עליכן, בגלל חוקי הדייט הראשון שחלים על רוב הגברים. אילו הייתי בחורה, הייתי יוצא כל יום.
תחשבו על זה רגע: כמה מערכות יחסים שיכלו להיווצר נופלות בגלל בעיות טכניות קטנות, משחקי כוח ואגו. אני אפשט: "צלצול היום שאחרי", אם את רואה שיחה שלא נענתה הציפורניים שלך לא יפלו אם תחזרי אליו.
אנחנו מתקשרים לא בגלל שכבר התאהבנו בכן מעל הראש, אלא כי אנחנו מעוניינים לבדוק עוד קצת את המזל הרב שנפל בחלקנו, זאת אומרת לראות אם יש על מה לדבר. לפעמים נדמה לנו שאתן חושבות שאנחנו לא בני אדם עם רגשות, אלא הגענו מכוכב אחר כדי לנצל אתכן מינית ולעבוד עליכן בעיניים.
יש לי ידידה טובה בת 21 אבל בוגרת לגילה, שממשיכה לקבל המון הודעות מבחורים באתר חברתי גדול, למרות שהיא רשומה במערכת יחסים כבר שלוש שנים. היא שאלה אותי למה, ואמרתי שהם מנסים, וזה לגיטימי. הם חושבים שהיא סתם כתבה שהיא בזוגיות, כמו הרבה בנות אחרות, כדי להימנע מאותם בנים שמפציצים בהודעות בדיוק. זה מעגל קסמים. הבחורים האלה עושים נזק לכל היתר.
האשמתי גם את הבנות, שהורידו אותנו לתחתית. היא ענתה שהיא דווקא כן מגיבה בחזרה (וכל הכבוד לה על כך), וכותבת להם שיש לה חבר ותודה על ההודעה. רובם מקבלים ומפסיקים, ובודדים ממשיכים להציק שזה סטטיסטית נורמלי.
ואז היא אמרה לי את המשפט שבגללו כתבתי שורות אלה: "איך הבחורים נהיו כל כך מסכנים?" לא היתה לי תשובה, ובתוך נשמתי התביישתי בשביל המין הגברי כולו.
לפנייה לכתב/ת 
