למה האנשים הבודדים מוקפים בחיות מחמד?
כאילו מה. לא מספיק שהחיים שלך נראים כמו סצינה שלא נגמרת מ"אוליבר טוויסט", אתה צריך לדחוף את הריקנות שלך גם אל יצורים שלא עשו לך שום דבר רע? סיפור
אתמול בערב באו שוטרים לעצור את שושנה הגדולה. הם לקחו אותה מהבית עם השמלה הצבעונית שלה, ביחד עם השומנים והבלונד שלא הספיקה לחדש, והכניסו אותה לניידת שהבהבה ברעש למטה.
למה אנשים בודדים מקיפים את עצמם בחיות מחמד, זה נשגב מבינתי. כאילו מה. לא מספיק שהחיים שלך נראים כמו סצינה שלא נגמרת מ'אוליבר טוויסט' אתה צריך לדחוף את הריקנות שלך גם אל יצורים שלא עשו לך שום דבר רע?
אנשים בדיזנגוף לא ממש רגילים לראות ניידות מהבהבות מתחת לבניינים שלהם, אז השמחה היתה גדולה. כמו בחפלה מרוקאית, רק בלי הסלסולים. בכל זאת. צפונים נהנים לחשוב שהם קצת ערסים, אבל זה יוצא להם טוב רק כשהם שותים מספיק.
אף פעם לא אהבתי את שושנה הגדולה. יש לה 20 ציפורים בכלוב ענק בסלון שמשגעות אותי כל בוקר. אני לא טיפוס של בוקר. או של טבע. אני ישנה טוב עם רעש אוטובוסים ופיח סיגריות. שמחת חיים של חיות עליזות מכניסה אותי לדיכאון.
כבר חמש שנים שהיא גרה בבניין שלי, וכל פעם היא מנסה להזמין אותי אליה לקפה. כל פעם אני מסרבת בנימוס וטוענת שיש לי משהו הרבה יותר טוב לעשות מאשר לגלות איך יראה העתיד שלי.
כאילו דא. מה כבר יכול להיות בעתיד שלי. פארטיות חשוכות עם בני 80 שכבר לא יכולים אבל עדיין מקווים?
"מה שהיה הוא לא בהכרח מה שיהיה", היא נוהגת לדקלם לי בעצב כשהיא יורדת עם שקית הזבל המטפטפת שלה והכלב המעוך שנראה כל הזמן כאילו הוא חולם על חיים חדשים. אבל היא בטח הרגה לו את התקווה הזאת כשפתחה לו בקלפים וגילתה לו שבעתיד הולכת לסרס אותו.
מצד שני:
כל אחד מתמודד בדרך אחרת עם הבדידות
הדס פרידמן
יש אנשים שנכנסים לזוגיות, כל זוגיות, גם אם היא לא טובה להם, ונשארים בה, רק מהפחד להיות לבד. יש אנשים שמדברים אל עצמם בפאב. ואפשר גם לאמץ חיית מחמד
בחדשות של הלילה, עם הטיפוס המצחיק ההוא, פתאום הראו אותה:
"היום פשטו שוטרי מרחב גרון אל דירה בתל אביב ועצרו את שושנה הגדולה, המבוקשת מזה שנים בעוון אי אכפתיות".
הא?
"הגברת הגדולה נהגה לרקוח במטבח דירתה חומרים החשודים כלקוחים ממטבחו של השטן, היא נהגה לשווק ללקוחותיה צנצנות של רטבים מיוחדים בעלי סגולות טבעיות לחיבור עם הכוכבים ותקשורת עם החוצנים שמשוטטים בארץ בחיפוש אחרי אירוניה בחופי הים".
סליחה?!
הטיפוס המצחיק לא היה צריך הפעם לתבל את האייטם שלו בשום מילות קישור הומוריסטיות. אני ממש אוהבת אותו, דרך אגב, סוף סוף מישהו שמבין שחדשות זה לא משהו שצריך להגיש כמו מטח ברד באמצע יולי. אבל זה? מה, העולם התחרפן סוף סוף ואף אחד לא הודיע לי שהמשימה שלי הושלמה?
ברקע הציגו תמונה ברורה של שושנה הגדולה. היא חייכה את חיוך הליפסטיק-בורדו שלה ונראתה כאילו החיים זה משהו שהיא קיבלה עליו המלצות, אז היא החליטה לנסות.
לא יכולתי להתאפק. רצתי למדרגות, ככה, כמו שאני
לפנות בוקר שמעתי את המנעול מסתובב בדלת שלה. לא יכולתי להתאפק. רצתי למדרגות, ככה, כמו שאני, עם השיער מזדקר לכל הגבהים והצדדים, ועם הטרנינג הוורוד המרוח בכתמי לק שלא יצא לי טוב, ועם דנליי, הדובי פרווה שאני לא עוזבת בחיים, ואמרתי לה:
"מה קרה? תגידי לי, מה עובר עלייך?! לא סיכמנו בפירוש שאת לא זזה מהתחנה עד שאת מקבלת מספיק פרסומת ככה שאמכור לפחות מאה חתיכות מהצנצנות המסריחות שלנו? ומה זה השטויות האלה לקרוא לי שטן, אה?! מה זה, תופעות של יותר מדי קטורת? חכי מותק. חכי שאגמור איתך. את כל בבוני העיר אני אשלח אלייך. חכי חכי!"
שושנה פתחה את הדלת אל הבית הצבעוני ההפוך שלה ואמרה בעייפות:
"קפה, בלה?"
"יאללה, למה לא. שימי מים. אני תכף באה". רטנתי בעצבים.
לפנייה לכתב/ת 
שמחת חיים של חיות עליזות מכניסה אותי לדיכאון
צילום: Index Open
מומלצים
