המשטרה בשירות הגזענות
בהפגנת הימין באום אל-פחם נכחו כוחות משטרה עצומים, אך למרבה הצער הם לא הגנו על תושבי המקום - אלא התייצבו דווקא לצד מחרחרי השנאה שהתקיפו אותם
שוב הצליחו בתנועת כ"ך להביא לפגיעה בערבים (וביהודים) באום אל-פחם. אמנם פעילי כ"ך כלל לא ראו את התושבים הערבים - והתושבים הערבים והיהודים שבאו להזדהות לא ראו ולו את האוטובוס שהביא את חבורת הגזענים ליישוב - ובכל זאת הצליחו אנשי כ"ך להביא לאלימות. הם עשו זאת באמצעות משטרת ישראל.
כל מי שראה את מאות השוטרים שהתייצבו עטויי אפוד ומכוסי פנים, נטולי שמות ונושאי הררי תחמושת, ידע שלא ניתן יהיה לסיים את היום הזה בלי פגיעה באנשים שבאו להביע את מחאתם נגד הגזענות והפרובוקציה.
אקדים ואומר, ודאי למורת רוחם של רבים מחבריי מפגיני השמאל, שאני תומכת בהחלטת בג"ץ לאפשר לאנשי כ"ך לצעוד, גם באום אל-פחם.
כוחה של דמוקרטיה נמדד ביכולתה להתמודד עם כוחות רשע כשל אנשי כ"ך (או האיחוד הלאומי, או כל שם אחר שיבחרו לעצמם).
השאלה החשובה היא לא אם קומץ פעילים קיצוניים מבקשים לשאת מסרי שנאה אלא כיצד נוהגת כלפיהם המדינה ויותר מכך, באילו דרכים היא מתייצבת לצידם של המותקפים.
פעם אחר פעם, נכשלת מדינת ישראל במשימתה זו. אמנם לאחר הכשל הגדול של אוקטובר לפני עשר שנים המשטרה כבר אינה יורה כדורים חיים במפגינים ערבים, אולם היא עדין רואה בהם יריב במקום נשואי הגנה.
משטרת ישראל התייצבה אתמול באום אל-פחם לא כדי להגן על תושבי המקום שהותקפו על ידי מחרחרי השנאה, אלא מולם ומול אנשי השמאל שהצטרפו אליהם.
השוטרים עמדו כשפניהם אל מפגיני השמאל - ולא אל הפרובוקטורים, עם רימוני גז בקנה, מחכים להוראה. לא הייתה כל סיבה לפינוי האלים של הפגנת התושבים ומפגיני השמאל אתמול.
גם אם כמה ילדים החזיקו בידם אבנים, ואולי אחד מהם אף זרק אבן אחת, לא היה זה אפילו בקרבתם של השוטרים (ובוודאי לא בקרבת מפגיני הימין). הייתה זו הפגנה שקטה, שהמתח היחיד שהיה בה נבע ממשטרת ישראל, שבאופן מופגן התייצבה במקום כדי להגיע לעימות.
פרובוקציה של אנשי ימין קיצוני צריכה הייתה להיות הזדמנות לכוחות השלטון הישראלים להפגין את התייצבותה לצד אזרחי ישראל הערבים: לעמוד לצידם - ולהצביע באופן ברור על מחוייבותה של ישראל לשוויון ולמאבק בגזענות.
במקום זאת, שוב הפגינה מדינת ישראל, באמצעות המשטרה כי תמיד כאשר שבצד אחד עומדים יהודים ובצד השני עומדים (בעיקר) ערבים, המחוייבות הלאומית גוברת על האזרחית.
על המשטרה היה לעמוד לצד התושבים ומפגיני השמאל עם הפנים אל הסכנה האמיתית: נציגי הגזענות והפרובוקציה.
במקום זאת, שימשה המשטרה את הפרובוקטורים והעצימה את כוחם בעשרות מונים.
כך נראית משטרה שהשר הממונה עליה הוא מישראל ביתנו, וכך נראית משטרה בשירות הגזענות.
יפעת סולל, עו"ד המתמחה בזכויות אדם ומשפט ציבורי
לפנייה לכתב/ת 
