כשג'ון לנון גילה את אמריקה
"לנון אן.ווי.סי", סרטו הדוקומנטרי של מייקל אפשטיין שסיים את פסטיבל הקולנוע הבינלאומי בלונדון, מצליח לחשוף רבדים חדשים מחייו של ג'ון לנון על שנותיו כאיש משפחה בניו-יורק
אחד מסרטי הסיום של פסטיבל הקולנוע הבינלאומי בלונדון בשנה שעברה היה "נער משומקום" של סם טיילור ווד. ארון ג'ונסון גילם את ג'ון לנון הצעיר טרם הפיכתו לחיפושית, בסרט שהציג את מערכת היחסים הסבוכה שהיתה לו עם אמו, ואת זו התומכת עם דודתו מימי. השנה בחר הפסטיבל לסיים עם "לנון אן.ווי.סי", סרטו הדוקומנטרי של מייקל אפשטיין, המציין שלושים שנה למותו והמתחקה אחר חייהם של ג'ון, יוקו אונו ובנם שון בניו יורק במהלך שנות ה-70.
לנון. ניו יורק היא כמו ליברפול? (צילום: Gettyimages)
בהתחשב בכל מה שלנון השיג, מדהים לחשוב שהוא היה רק בן ארבעים במותו. בשנה שאמורה היתה להיות השנה השבעים לחייו, נדמה שיש מן קמפיין עולמי השב ובוחן את עבודתו העצמאית. סרטו של אפשטיין תורם רבות לאותו הקמפיין, כשהוא מספר איך לנון זחל מתחת לחורבות הפירוק של "החיפושיות" וההכפשות החוזרות ונשנות של יחסיו עם יוקו אונו על ידי התקשורת הבריטית העוינת, והפך את ניו יורק לביתם החדש.
מעיל, טקסי ולחימה למען השלום
באמריקה גילה לנון תרבות שונה לגמרי מזו שגדל עליה. הוא הפך ללוחם מסור למען השלום ונשא את דגל המאבק נגד מלחמת וייטנאם ונגד הנשיא ריצ'רד ניקסון. הוא היה אדם חופשי. אחד שיכול היה להכנס לחנות ולרכוש לעצמו מעיל, אחד שיכול היה לעצור טקסי ברחוב. הוא ניהל מלחמת חורמה מול שלטונות ההגירה והוא עשה מוזיקה שלעיתים היתה מלאת חיים, משלהבת וחיונית כמו זו שעשה עם החיפושיות, ולעיתים אחרות היתה מרירה, סנטימנטלית ומתפנקת.
תוך שימוש בקטעי ארכיון נדירים והקלטות דמו יוצאות מן הכלל, אפשטיין מראיין רבים שחיו ועבדו עם לנון במהלך שנותיו בניו יורק - ביניהם יוקו אונו, אלטון ג'ון ודיוויד גפן - ומגיש הצצה מלהיבה אל תוך יחסיו של האיש עם העיר, ואל תוך הנסיבות שהביאו אותו להפנות את גבו לעולם המוזיקה שכה אהב במשך מספר שנים טרם חזרתו לאולפן להקלטות האלבום "דאבל פנטסי".
"הסרט הוא הפתעה", אמרה סוזן לייסי, מפיקת הסרט. "לא ידענו לאן הוא יוביל אותנו כשהתחלנו לעבוד עליו, אבל יש בו הרבה מן החדש, הרבה דברים שאנשים לא יודעים על ג'ון לנון. למדנו להכיר את האדם דרך החומרים שמצאנו ודרך השעות הרבות שבילינו עם יוקו, וזה יותר ממרגש עבורנו להציג אותו בלונדון".
הקהל מריע ליוקו
יוקו אונו עצמה פתחה את הקרנת הסרט באולם מפוצץ בצופים מריעים. בלבוש שחור עם בלייזר קטן, מגבעת שחורה גדולה ומשקפי השמש הכל כך מזוהים איתה, נראתה
אונו מאוד נרגשת: "אני רק רוצה להכין אתכם לקראת הסרט כי הוא מראה צדדים אחרים של ג'ון, כאלה שלא תמיד מחמיאים לו, אבל אני בטוחה שהוא היה רוצה לשתף אתכם בהם", אמרה.
"הסרט הצליח להפתיע אותי כי יש בו חומרים שאף פעם לא ראיתי, ותאמינו לי - חשבתי שראיתי הכל. היו פעמים שג'ון ואני לא ידענו שמצלמים ומסתבר שאכן צילמו", הוסיפה אונו שנראתה מפוייסת לגמרי, ללא טיפת מרירות כלפי התקשורת הבריטית והקהל הבריטי שהיה כה קשה איתה בעבר. "לקראת הסוף", היא סיפרה, "בגלל שהיה לנו את שון, הבן שלנו, ג'ון התחיל להרגיש שהוא רוצה לחזור ולבקר באנגליה. הוא רצה שנגיד לה שלום. הוא רצה להראות את ליברפול לשון.
"הוא תמיד אמר לי שכשהסינגל הראשון שלנו "מתחילים מחדש" (מ"דאבל פנטסי", ש.ג) יגיע למקום הראשון במצעד - ניסע לאנגליה. זה היה ברור לכולנו שהוא יהיה מקום ראשון, אבל הוא הגיע רק למקום השמיני, אז אף פעם לא נסענו ואני כואבת את זה.
"הלוואי והיינו מגיעים לכאן. במובן מסוים זה סיפור עצוב כי ג'ון נפטר לא בארץ שלו. הוא היה כל כך אנגלי וככל שהשנים עברו הוא נעשה יותר ויותר אנגלי. הזכרונות שלו חזרו כל הזמן לחיים שלו כאן. הוא תמיד השווה את ניו יורק לליברפול, מצחיק ככל שזה נשמע".
לפנייה לכתב/ת 
