העצרת בכיכר: מפגש מחזור לצברים
עשרות האלפים שמגיעים לאירוע הזיכרון לרצח יצחק רבין הם למעשה ילידי הארץ המזדקנים ובניהם, שעבורם האירוע השנתי נועד לציין את אובדן הדומיננטיות שלהם בחברה
הרצח מסמל באופן מצמרר ומדויק את מותה של ההגמוניה הצברית. יצחק רבין, יפה הבלורית והתואר, הוא המודל הכמעט מושלם של הצבר הישראלי: יליד הארץ, פלמ"חניק, איש צבא מהולל, חם מזג וקוצני לעתים, נטול כל גינונים מטפיסיים ודתיים, האיש שתוכו כברו, והאדם המסור בכל מאודו לתקומה הפיזית של היהודים בארץ ישראל.
זהו האיש שסימל את דור תש"ח, שאבותיו עלו בעלייה השנייה והפכו להנהגה הבלתי מעורערת של הישוב היהודי המתחדש בארץ ישראל, ובהמשך של מדינת ישראל.
מאפייני התרבות של קבוצת הנהגה זו היו מאוד מוגדרים. רובם ככולם הגיעו מאירופה, מעוצבים ברעיונות ובתפישות עולם אירופאיות מובהקות. הם היו בעלי רקע סוציאליסטי ולכן האמינו בערך העבודה והשוויון והקימו קיבוצים וחיו בהם.
הם האמינו בלאומיות יהודית, אבל מרדו בדת היהודית. הם ראו בה, ובגלות, שרידים אנכרוניסטיים שחשוב להוציאם מהלאומיות היהודית החדשה. הם חלמו על הקמת עם יהודי נורמלי בארץ ישראל, כזה שאינו סובל מתסביך הרדיפה היהודי הגלותי, ושהוא חזק דיו לעמוד על זכויותיו כעם במשפחת האומות. הם ניסו ליצור דת יהודית חדשה שאין בה אלוהים, מצוות או מסורת, ויש בה לאומיות יהודית בלבד וערכי עבודה ושיוויון.
במקביל לקבוצה דומיננטית שלטת זו חיו עוד קבוצות תרבותיות חברתיות בארץ ישראל, אך קולן לא נשמע והן בוודאי לא הגיעו לעמדת הנהגה. דוגמה אחת היא קבוצת העולים מארצות ערב הקשורים בטבורם למסורת ישראל ולאמונה, ורחוקים מלאומיות יהודית שאינה קשורה למסורת.
בנוסף, היו הקבוצות הדתיות המובהקות - החרדים והדתיים הלאומיים, המאמינים בלאומיות היהודית תוך שמירה על תורה ומצוות.
קבוצה אחרת היא קבוצת העולים החדשים, שהגיעו בעיקר מרוסיה. הם היו חילוניים גמורים, סלדו לחלוטין מערכי השוויון והעבודה שקרסו בברית המועצות הקומוניסטית ועשו כל מאמץ להפוך לישראלים-יהודים בהקדם האפשרי. בנוסף הייתה הקבוצה של ערביי ישראל, שהחלה להשמיע את שאיפותיה הלאומיות והחברתיות.
הקמת המדינה והגשמת הלאומיות והנורמליות היהודית שמטה את הקרקע האידיאולוגית מתחת לרגלי ההנהגה השלטת של צאצאי העלייה השנייה. מפעילות אינטנסיבית למען הקמת מוסדות אירגונים ופעילויות למען המדינה והמדינה שבדרך, המנהיגים החלו לבנות עסקים קטנים וגדולים לרווחתם האישית, והפכו מהר מאד מסוציאליסטיים לקפיטליסטיים.
דור זה פירק בהדרגה את הקיבוצים שהיו חוד החנית של, ובניו זנחו את הלאומיות היהודית למען רב-לאומיות אירופאית חדשה. במידה רבה הם אף זנחו את מרכזיותו של צה"ל בחייהם והתרכזו בשאיפת שלום ובשמירת זכויותיהם של הערבים והפלסטינים.
במקביל התחזקו המיעוטים האחרים בחברה הישראלית דווקא על רקע החולשה האידיאולוגית שאחזה בקבוצת הצברים: המסורתיים והחרדים - ובעיקר הדתיים הלאומיים - החלו לפעול למען ערכים יהודיים במדינת ישראל. מגורמים שוליים וחסרי חשיבות במדינה הם החלו לפעול בתנופה רוחנית ואידיאולוגית, שתורגמה מהר לפעילות עשייה ממשית בהתיישבות, בצבא, באקדמיה, בעמותות החסד ובתעשייה.
בתגובה לכך האליטה השלטת השתמשה בכוחה הממסדי הרב על מנת לעצור את התהליך. על רקע זה התחולל ומתחולל המאבק סביב ההתנחלויות, כשצד אחד מפעיל את כוחו במערכת המשפט, בתקשורת, במגזר העסקי ובבית המשפט העליון, ומצדו השני של המתרס עומדים החיילים הנחושים של הכוחות העולים בחברה, חמושים באידיאולוגיה לאומית יהודית ובגייסות של צעירים רבים השואפים "לכבוש את ההר".
מאבק זה התנקז לוויכוח הפוליטי המר סביב הסכם אוסלו והשלכותיו, ושיאו הסימבולי התרחש ברצח הטרגי של ראש הממשלה. הצבר החזק והשולט נרצח בידי בן למגזר המיעוטים יגאל עמיר - הספרדי והדתי-לאומי, על גבול החרדי.
רצח נורא זה שכולנו מבכים אותו האיץ מאד את התהליך, וקבוצת הצברים התנתקה עוד יותר ממחויבותה למדינת ישראל.
צעיריה נפוצו לכל רחבי העולם, רואים אותם פחות ופחות בפעילות משמעותית בצבא, השוליים הקיצוניים שלהם פועלים באופן אקטיבי כנגד מדינת ישראל, רובם הפריטו את חייהם והם מתרכזים בחייהם ומתרחקים מכל פעילות ציבורית משמעותית.
מצד שני, מגזרי "המיעוטים" המשיכו להשתלב בכל שדרות העשייה - בצבא, במוסיקה, בתקשורת ובתעשייה.
נוער הנרות הינו נייר הלקמוס של תהליך משמעותי זה. דור זה, שרובו ככולו היה בניהם של הצברים המיתולוגיים, בכה בכיכר וניסה לתרגם את הבכי לעשייה חברתית משמעותית באמצעות "דור שלם דורש שלום" - אך נעלם כלא היה.
תנועה חברתית זו נעלמה לתהום הנשייה ומקימה, יובל רבין, נסע לשנים רבות של פעילות בחו"ל. התוצר המשמעותי המרכזי של תנועה זו היה דווקא חזרה לסוג של חיפוש דרך "חדשה" - הקמת מכינות קדם צבאיות חילוניות שעיקר עיסוקן בברור הזהות היהודית תוך אימוץ דגם המכינות הדתיות.
העצרת בכיכר הינה בעצם המפגש השנתי של "הצברים המזדקנים" הבאים לבכות ביחד את אובדן שליטתם בחברה הישראלית באמצעות הבכי על הרצח הנורא של יצחק רבין מנהיגם האחרון.
לפנייה לכתב/ת 
