מלחמות היהודים

אמריקה, אמריקה

כמה מוזרים מנהיגי הימין היהודי בארצות הברית. מצד אחד הם מגייסים שישה מיליון דולר כדי לממן מלחמת יחסי ציבור על יהודים כמוני, החברים בארגון "קול יהודי לשלום”. ארגון הפועל לטענתם לדה לגיטימציה של ישראל מסיבות אנטישמיות (ולא בגלל שישראל גזענית חס וחלילה) ומצד שני בחוצפתם הרבה הם מעיזים לקרוא לגדול רבני ישראל, הרב הספרדי עובדיה יוסף, גזען ודורשים מהציונים האשכנזים לגנות אותו בכל תוקף.

האמת, לעולם לא חשבתי שהליגה נגד השמצה, בראשות אברהם פוקסמן, תצטרף לקמפיין המתוזמן שלנו לדה לגיטמציה של ישראל, ובכל זאת נסים מתרחשים גם בימינו. הנה הוא משמיץ את מנהיג ש"ס, המפלגה הרביעית בגודלה ושותפה

 בממשלות ישראל לדורותיה. וכך מצד אחד פוקסמן וארגונו מתחילים להבין את עומק הגזענות הבלתי נתפס שפשה בישראל, ומצד שני הם משמיצים את התנועה ההומניסטית "קול יהודי לשלום", הנלחמת מזה שנים נגד אותה הגזענות, אותה הם לפתע מזהים.

מה אמר כבוד הרב עובדיה יוסף, שזיעזע כל כך את יהדות אמריקה? שבימות המשיח תפקידם של הגויים יהיה לשרת את היהודים. אני מניח שאם כבוד הרב היה אומר מוסלמים ולא גויים, מר פוקסמן היה יכול לעבור לסדר היום. אך עם כל הכבוד לפוקסמן, אם המשיח יחליט אחרת, אני מניח שכבוד הרב יקבל את פסיקתו. לעומת הרב הבא בימים, היום עומדים במלא אונם בראש מדינת ישראל שלושה חוליגנים, חילוניים גמורים, השילוש הקדוש, ליברמן ביבי ברק, והם לא מחכים למשיח, מבחינתם כבר עכשיו כל תפקידם של הגויים הוא לשרת את מדינת היהודים.

הם ממשיכים לשדוד אדמות לאור יום ולצחוק לאומות העולם בפנים, מצד אחד הם גובים מהם סכומי עתק לתיחזוק המדינה כתשלום על השואה ומצד שני הם מתלוננים כאשר אומות העולם מבקשות מהם ברחימו ודחילו להפסיק לפעול כמדינת אפרטהייד לתפארת. בעוד החילונים הישראלים יפי הנפש נאבקים נגד גירוש 300 ילדי זרים (מאבק צודק לכל הדעות) הם מתעלמים ממיליוני ילדי התושבים הפלסטינים הגרים 63 שנה כמגורשים במחנות פליטים ובארצות ניכר ואינם יכולים לחזור לאדמתם ולהתאחד עם משפחותיהם (כעת גם מנסים לחייב אותם להישבע אמונים לאדוני הארץ החדשים).

וכך כחלק ממערכת ההסברה המשוכללת של היישות, נשלחים דמגוגים דוברי אנגלית רהוטה, לשכנע את העולם המערבי שהמשוגעים שלנו הם רק הדתיים והמתנחלים, ובכך הם מחפים על הפשע האמיתי: הפיכתה של מדינת ישראל למדינה פאשיסטית, דווקא על ידי האליטות החילוניות.

ביום בו הכריזה ממשלת ישראל על היות המדינה מדינת יהודית פאשיסטית, התראיינו מספר קולנוענים, ביניהם יוצר הסרט לבנון והצהירו ב-ynet בגאווה גדולה שהם השגרירים הטובים ביותר של מדינת ישראל. ובכן אני חייב לומר שאם זו מטרת היצירה הישראלית, צודקים אלו הטוענים לחרם תרבותי על ישראל.

ולמר פוקסמן ולאלו המגייסים שישה מיליון דולר לקמפיין יחסי הציבור נגדנו, אני מציע: באו נתרום את הכסף לעניי ארצנו ואנחנו מוכנים להתייצב לכל דו קרב מילולי בארה"ב. אתם יכולים לבוא בחרב בחנית באלן דרשוביץ, ברנארד אנרי לוי, גדי טאוב ושמוליק מעוז. ואנחנו נבוא בשם אחווה אנושית ובשם אלוהים חיים.

אינתיפאדה תרבותית: ג'נין בניו-יורק  

אני מאמין שרק קואליציה פלסטינית- יהודית נגד גזענות, כיבוש ואפרטהייד תוכל אולי למנוע את עליית הפאשיזם היהודי בישראל. השמאל הציוני חייב להבין, שבאופן דיאלקטי קרע אמיתי ויזום בתוך החברה היהודית עצמה הוא תנאי הכרחי ליצירת מרחב ותנאים לאיחוי ניזקי הטראומה המתמשכת, וליצירת דמוקרטיה שיוויונית ודינמית.

מה אם אנטיגונה היתה פליטה בג'נין? הפילוסופים סלאבוי ז'יזק ואלן באדיו והיוצר

אודי אלוני בניו יורק לפני קהל של 1,000 איש (צילום: יורם גלמן)

את הבלוג הקודם סיימנו בנסיעתו הנואשת של מוסטפה לעמאן כדי להגיע לקונסוליה האמריקנית, משום שזו של ירושלים היתה חסומה בפניו. והנה כמו שציינו נסים אכן קורים ומוסטפה קיבל ויזה לארה"ב והצטרף למרים כדי להשתתף באירוע המרכזי לכבוד התיאטרון בו לקחתי חלק בסימפוזיון משותף עם הפילוסופים, סלבוי זיזק ואלאן באדיו, על מה היה קורה אם אנטיגונה היתה פליטה. כחלק מהעיסוק המרכזי שלנו במציאת דרכים לקדם מאבקים פרטיקולרים למאבק אוניברסלי כולל, ניסינו לברר כיצד שני מאבקים פרטיקולרים - המאבק לשחרור פלסטין והמאבק לשחרור האשה - יכולים ללכת יד ביד. יש לציין שאנו הולכים לצלם סרט עלילתי בג'נין, שהסופר הפלסטיני עלא חליחל עובד על התסריט שלו בימים אלו ממש.

אפשר לתמצת את הדיון בלי להכיל את כל רבדיו, בכך שיש הטוענים שכדי שהאשה תוכל להיאבק על מקומה השיוויוני, חייבים להשיג קודם כל אמנציפציה לאומית. אנטיגונה מהמחזה המפורסם של סופוקלס לא יכולה להשמיע את קולה העצמאי הנשי והפוליטי. אם הריבון, המלך קריאון, לא יהיה מלך שכבר כונן את ריבונות עמו. לעומת חשיבה מהפכנית ליניארית כזאת, אפשר לפרש את אטיגונה ככוח נשי של צדק, שדווקא אם היה מופיע תוך כדי בניית הריבונות ולא לאחריה היה יכול לנטרל את האלמנט הבלתי נמנע של מהפיכה האוכלת את בניה, כלומר שעודפות האלימות שבמהפיכה מופעלת בסופו של דבר לאחר הצלחתה נגד עצמה.

מרים בלי חיג'אב בג'נין אבל עם חיג'אב בניו יורק מוחה נגד חברת אהבה

(צילום: אודי אלוני)

מרים ומוסטפה הסתובבו מאוניברסיטה לאוניברסיטה מהופעה בסטנד אפ קומדי להשתתפות בהפגנה נגד מוצרי אהבה של ים המלח, שהינם אוצרות טבע השייכים לפלסטינים.

כך מילאנו מוסטפה, מרים ואני בביקורנו בניו יורק את שלושת דרכי המאבק הלא אלים למען שיוויון מוחלט בין פלסטינים ליהודים. הפגנו בגופנו כתף אל כתף יהודים ופלסטינים בניו יורק , קראנו לחרם, משיכת השקעות וסנקציות נגד האפרטהייד ועשינו אמנות שהיא אמצעי למאבק אך בעיקר מטרה למען עצמה.

ייתכן שתמיד ניכשל, ייתכן שהכוחות הקולוניליסטים יהיו תמיד חזקים מאיתנו, אבל באותו יום, בכנסיה על שם סנט פול בניו

 יורק, התאספנו אלף איש, יהודים מוסלמים ונוצרים. הכומר גילברט, שאירח אותנו, סיפר לנו שבנעוריו הוא היה פועל שחור מקסיקני אינדיאני שתמך בסיזר שאבז' האגדי, מנהיג מקסיקני בקליפורניה, שבעזרת חרם העביר את פועלי הכרמים מעבדות לחירות. ואנחנו בתפילה חרישית אמרנו: "חופש חופש לפלסטין לא עוד הרג לא עוד פשעים". וכולם ידעו שהתפילה הזאת מאחדת קבוצה הולכת וגדלה של אנשים בכל רחבי העולם המאמינה בצדק בשיוויון ובאחווה, בכל מקום שבו עוול נעשה.

ברוקלין-ג'נין - לכל הפוסטים