שניצל ופירה במקום מטאפורות

"אתה יודע דורינקה", אמר ישראל ברייט לדורי בן זאב, מנחה המופע שנערך אתמול (מוצ"ש) לציון עשור למות יהודה עמיחי בתיאטרון תמונע בתל אביב, "בעוד אנחנו מתכנסים לערב הזה של שירי עמיחי, אנשים אחרים מתכנסים עכשיו בכיכר בעצרת לזכר רבין. ורונה קינן שרה שם את השיר של עמיחי 'המקום שבו אנו צודקים' שיוני רכטר הלחין. אני, לעומת זאת, לקחתי את השיר הזה מהמקום הפוליטי למישור הזוגי". ומיד הוא המחיש למה התכוון, כששר את השיר בנימה משפחתית חמימה עם נגינת האקורדיון המתלהבת של ויטלי פודולסקי.

ברייט ודורי בן זאב. מהמקום הפוליטי למישור הזוגי (צילומים: עופר עמרם)

הנימה המשפחתית הזו שרתה על כל המופע, שהיה מכובד אבל לא מכופתר. זה התחיל באופן שבו האמנים סיפרו בחופשיות על החיבור שלהם לשירים ששרו והמשיך בנוכחותה החיננית של עמנואלה עמיחי, בתו של המשורר, שסיפרה על אביה, הקריאה שירים שלא פורסמו מעזבונו והופיעה עם קטעים מההרכב שלה, שכולל גם את נתן סלור ואת גומא שריג. "אנשים חושבים שגדלתי על מילים ומטאפורות", היא אמרה, "אבל האמת היא שגדלתי על שניצל ופירה". היא סיפרה מנקודת מבטה על האופן בו עמיחי כתב כל הזמן - "לא היתה יראת קודש סביב הכתיבה שלו. השירה היתה טבעית בשבילו".

יהוא ירון. אווירה סיוטית ל"מלחמה שאף פעם לא די לה" 

וכך גם היתה השירה של המשתתפים בהופעה, ששרו באינטימיות קרובה, בעיקר כשהטונים היו במילא שקטים ורכים, כמו בשיר הנושא של הערב, "לילה אחד של אהבה" של שפי ישי, ששר את המילים האלה בלחן היפה שהתאים להן ובליווי פסנתר שהדגיש אותן.

החן הפשוט הזה ליווה את המופע גם כאשר האווירה היתה דרמטית יותר, למשל כשקרני פוסטל שרה בליווי הצ'לו שלה והפסנתר והקולות של תום דרום את השיר "בטרם" שהתחיל שקט והפך לעַז. גם יהוא ירון ודניאלה ספקטור שרו - היא בגיטרה קלאסית והוא בגיטרה חשמלית - את "מות אבי" (לחן: שלמה גרוניך) במנעד שבין עדינות לתיאטרליות. ואפילו כשירון עבר לרוק באווירה סיוטית ב"שיר ליל שבת" בלחן של סשה ארגוב (הפחות מוכר מהלחן הידוע של משה וילנסקי, שיעל קראוס שרה קודם לכן), עדיין גברו המילים המנחמות: "מלחמה שאף פעם לא די לה, היא עכשיו במקום אחר".

קרני פוסטל. התחיל שקט, הפך לעז

יעל קראוס. "באהבתנו" בבוסה נובה מרענן