נטלת תרופות דיכאון בהריון? התינוק יצטרך גמילה
מספר הנשים הצעירות שנוטלות תרופות נוגדות חרדה ודיכאון עולה בהתמדה. נטילת התרופה גם במהלך ההריון עלולה לגרום לכך שהתינוק ייוולד עם תסמונת גמילה ויזדקק לטיפול מיוחד. "זמנים בריאים" של "ידיעות אחרונות" ממליץ: אל תסתירו זאת כשאתן מגיעות ללדת
לפני שלושה חודשים נולד לג' בנה הבכור. משקל גופו היה תקין 3.9) ק"ג,( טבל הוא סבל מטונוס (מתח) שרירים נמוך, היה מעט רדום ולא מתקשר, ולכן ציון האפגר שלו (מדד להערכת יילודים לאחר הלידה) היה נמוך.
"מהרגע שהוא יצא מתעלת הלידה ועד ששמעתי את הפעייה התינוקית הראשונה שלו, זה נראה לי כמו נצח. חשבתי שאני משתגעת," היא מתארת. "המיילדת הפכה אותו שוב ושוב, טפחה לו על הגב ועל הטוסיק, והתינוק - דומם. אני לא יכולה להעריך כמה זמן חלף עד ששמעתי סוף-סוף בכי חלש ודקיק, ויחד איתי נשמו לרווחה כל מי שנכחו בלידה."
אחרי הלידה שאל הרופא את ג' הנדהמת באיזו תרופה פסיכיאטרית היא משתמשת ומדוע הסתירה את המידע הזה מהצוות. "לא העליתי בדעתי שיש קשר הדוק בין העובדה שאני נוטלת תרופות נוגדות דיכאון וחרדה לבין ההריון והלידה," אומרת ג' ,(34) מפיקה בטלוויזיה. "יצא שכביכול הסתרתי מהם, דווקא אני שנחשבת לאדם פתוח וגלוי, שמשתף את כל העולם ואשתו בעולם הפרמקולוגי שלו. זה היה מאוד מביך - גם יצאתי פסיכית ושקרנית וגם אחת שלא הכינה את הצוות לכך שהתינוק שלה ייצא מעט ישנוני."
אבל התינוק, כפי שנראה מיד לעיניהן המקצועיות של אחיות חדר הלידה, לא היה רק "ישנוני," הוא אובחן במצוקה על רקע תסמונת גמילה. לפי הערכת רופאים, לפחות שליש מהיילודים לאמהות שנטלו תרופות ממשפחת הפרוזק מגלים סימני גמילה.
התרופה חודרת את השליה
ג' היא אחת מנשים רבות, שמספרן עולה בהתמדה בשנים האחרונות, הנוטלות תרופות לטיפול בדיכאון ובחרדה גם במהלך ההריון. מנתוני איגוד הבריאות
האמריקאי מסתמן ש21%- מכלל הנשים האמריקאיות משתמשות באופן זמני או קבוע בנוגדי דיכאון וחרדה. בניו-יורק, למשל, 41% מהנשים בגיל הפוריות משתמשות בתרופות אלה גם כשהן הרות.
לדברי רופאים, תרופות נוגדות דיכאון וחרדה, ובעיקר אלה מהדור החדש, בטוחות יחסית לשימוש גם בהריון, ויעילותן בשיפור מצבה הנפשי של האישה עולה על תופעות הלוואי או על החשש ממומים בעובר. אבל הבעיה העיקרית, בעיקר בעיניהם של רופאי נשים ויילודים, היא שחלק מהיולדות מסתירות את המידע החיוני הזה מהצוות הרפואי, אם מהחשש מסטיגמה ואם מחוסר ההבנה כי יש קשר בין נטילת התרופה ללידה.
ערנות מיוחדת לתופעה גילתה לאחרונה פרופ' נחמה לינדר, מנהלת מחלקת יילודים במרכז הרפואי בילינסון. היא דאגה להנפיק ליולדות דפי הסבר שבהם נכתב: "כפי שידוע לך, כמעט כל תרופה שאישה לוקחת בזמן ההריון או ההנקה עלולה לגרום לתופעות לוואי אצל העובר או היילוד. תרופות נוגדות דיכאון וחרדה, שניתנות לנשים רבות, משפיעות על מערכת העצבים של האם ושל העובר כי הן עוברות דרך השליה ומופרשות גם בחלב האם. לכן יש צורך בנקיטת זהירות ובמעקב מדויק אחרי תופעות הלוואי שהן גורמות לתינוק."
לדברי פרופ' לינדר, הכוונה היא למשפחת התרופות SSRI (מעכבי ספיגת סרוטונין, שבראשם פרוזק.( תרופות אלה, כאמור, חודרות את השליה, מגיעות לעובר ועלולות לגרום לו לשורה של תסמיני גמילה אחרי הלידה. התסמינים יכולים לכלול אי-שקט, רעד, פרכוסים, טונוס שרירים מוגבר או מוחלש, היפוגליקמיה (מיעוט סוכר בדם,( מצוקה נשימתית, קצב נשימה מהיר, אנחות ושימוש בשרירי עזר בנשימה, קצב לב איטי, חום גוף נמוך, תיאבון ירוד, כיחלון בקצות הגפיים, אירועי כיחלון במהלך ההאכלה ועוד.
48 שעות באינקובטור
כל יילוד שמובחן בו תסמין גמילה אחד או יותר עובר, נוסף על הבדיקות השגרתיות שלאחר הלידה, שורה של בדיקות מעקב נוספות: א-ק-ג, בדיקת רמת הסוכר בדם, דופק, קצב נשימה ועוד. "במקביל עובר היילוד משבר גמילה לא פשוט," מתארת פרופ' לינדר. "כדי לרכך את המעבר מחיי רחם מוגנים לתלאות העולם יש לעשות את זה בהדרגתיות, באיטיות ותוך התחשבות ניכרת במצבו. הצוות במחלקת היילודים מתודרך כיצד לספק ליילוד הנגמל אווירה רגועה, שקט, להעלות את חום הגוף כשצריך ועוד. בדרך זו מערכת העצבים שלו תסתגל לניתוק הפתאומי מהחומר הכימי שהיה בתרופות שנטלה אמו. במקרים כאלה אנחנו משכיבים אותו באינקובטור חשוך - גם כשמשקל גופו תקין לחלוטין - כדי שהחשיפה לאור לא תיעשה באופן מיידי. סף הגירוי הגבוה שלו מחייב עדיין את האווירה המוגנת שהייתה לו ברחם, כי עליו להתמודד עם גמילה." מיד אחרי אבחון הגמילה מועבר היילוד לאינקובטור ל48- שעות, כשכל שעתיים הוא מוצא לזרועות אמו. בהמשך הוא מועבר לעריסה רגילה בסמוך לאמו, ל24- שעות נוספות של השגחה ומעקב.
סימני הגמילה חולפים במהירות
בזמן שהתינוק הנגמל מטופל, אמו צריכה לנצל את הזמן לשינה, למנוחה ולהתחזקות. אבל לדברי פרופ' לינדר, לא פעם מפרשות האמהות הטריות את
הניתוק מהתינוק כמעשה שרירותי ומכאיב. לכן גם לזה היא מתייחסת בדפי ההסבר: "המעקב הפשוט המצוין כאן דרוש לבריאות התינוק. אנחנו מבינים שהדבר גורם לאי-נוחות מסוימת - אבל בטיחותו של היילוד חשובה מאוד לכולנו. יש לציין שמרבית סימני הגמילה הקליניים חולפים במהירות ואינם משפיעים על התפתחותו של היילוד."
סיגל כהן, אחות אחראית במחלקת היילודים בבילינסון, היא זו שמבצעת את שלבי הגמילה בתינוקות ובאמהות. "לאחרונה זה הפך לשכיח מאוד שנשים הרות, בגילים שונים ומכל קשת האוכלוסייה, משתמשות בנוגדי דיכאון וחרדה. כשהן מדווחות על השימוש בתרופות אלה, הן מוגדרות מיד נשים עם צרכים מיוחדים, דבר שמחייב אותנו להתנהג איתן ביתר רגישות ולתת תמיכה, קשב ועידוד. לכן כשהתינוק מאובחן, אנחנו ממהרים להסביר לאם מדוע הוא ניתק ממנה ונלקח להגנה - רחוק ממנה אבל בתנאים אופטימליים. במקביל אנחנו מעודדות אותה ליצור קשר עם הילד בחיבוק, בליטוף, בדיבור - ובמידת האפשר גם בהנקה."
לדברי כהן, חלק מהיולדות הללו יגלו בעצמן סימני מצוקה עקב הלידה. "לכל אישה אנחנו תופרים 'חליפת טיפול' לפי מידותיה, בהתאם למצבה הנפשי."
להפסיק בשליש האחרון
כאמור, הטיפול התרופתי נגד דיכאון וחרדה נמצא בטוח יחסית לשימוש בקרב נשים הרות ובמרבית המקרים הוא אף חיוני ומחויב המציאות. "השינוי ההורמונלי שעוברת אישה במהלך ההריון חושף את היולדת - שממילא מצבה הנפשי שביר - להתפתחות של דיכאון אחרי לידה ולהחמרה של סימני החרדה," אומר ד"ר חגי אורן, מנהל מחלקה במרכז לבריאות הנפש אברבנאל ולשעבר מנהל מחלקת דיכאון אחרי לידה. "לכן הפסקה בנטילת התרופות עלולה לסכן את האם ואת התינוק. עם זאת, חשוב לדעת כי בכל תרופה שניטלת במהלך ההריון יש סיכון משמעותי למומים גופניים בעובר ולתסמונת גמילה." עם זאת, ד"ר אורן ממליץ לנשים הרות שלא להפסיק על דעת עצמן את השימוש בתרופה, אך לציין זאת בפני הצוות המטפל ואף להביא את התרופה איתן לבית החולים.
דעה שונה משמיע ד"ר גיל זלצמן, מנהל חטיבת ילדים ונוער במרכז לבריאות
הנפש גהה ומרצה בפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל-אביב. לדבריו, ההשפעה קצרת הטווח שיש לתרופות פסיכיאטריות על היילוד ידועה כבר פחות או יותר, אולם עדיין לא ידוע מה תהיה השפעתן על הילד והבוגר בטווח הרחוק. "לצערנו, ספק אם גם נוכל אי פעם להגיע לזה," אומר ד"ר זלצמן. "אם, למשל, יתפתח דיכאון בבוגר שבינקותו נולד עם תסמונת גמילה - לא נוכל לדעת אם הרקע למחלתו הוא גנטי או תגובתי (בתגובה לתרופה.( לכן אני ממליץ להימנע ככל שניתן מנטילת תרופות אלה, בעיקר במהלך שליש ההריון האחרון, ולהעדיף טיפול נפשי התנהגותי או מדיטטיבי, במקרים שלא יזיקו לאישה."