פעם אחר פעם הייתי מקווה שהנה, הערב תציע

הבנתי אותך, אבל יחד עם זאת הבנתי גם אותי וחששתי לי. התקדמתי בגיל, התקדמתי בקשר, אבל ואני ואתה נשארנו באותו השלב, כלום לא משתנה, רק הולך ופוחת. אז אני הולכת

זעקת הדמיםפורסם: 31.10.10 , 15:04

כשהכרנו, חשבתי שמצאתי את אהבת חיי. הייתי בטוחה שזהו נגמרו החיפושים, היציאות. אתה ואני זוג משמיים. משלימים זה את זה, מאוהבים מתמיד, בני אותו מזל, מותאמים מכל בחינה אפשרית, לא רבים, חושבים אותו דבר, מתאימים כמו כפפה ליד.

ואכן כך היה, לפחות לאורך רוב הקשר. אבל בהמשך זה השתנה: אני רצית הלאה, אתה רצית להישאר במקום. "לא מוכן", "זה לא הזמן", תמיד אותו נימוק. ואני בשלי, מוכנה עוד לחכות - בכל זאת אהבת חיי. "גם לי יש לימודים", המצאתי תירוצים בשביל הסביבה ובשביל עצמי.

פעם אחר פעם הייתי מקווה שהנה, הערב תציע, הערב זה יקרה. אבל לא. פעם אחר פעם ליבי נשבר בלי הרף, והדמעות זולגות ללא הפסקה.

דמיינתי את זה כל כך הרבה פעמים. ידעתי בדיוק איך הכל ייראה מה אלבש, מה יהיה השיר בו אכנס, איך הוריי ילוו אותי, איך הוריך ילוו אותך, איך תענוד את הטבעת על האצבע שלי, איך תופתע כשאשיר לך את השיר שכתבתי לך.

ידעתי שתהיה אב מושלם ובעל מקסים

ידעתי בדיוק באיזה מקום זה יקרה ואיך תיראה החופה. נהניתי כל כך מהמחשבות על העתיד שלנו, על ההמשך, על הילדים, כי ידעתי שתהיה אב מושלם ובעל מקסים, ואנחנו נהיה משפחה חלומית, כזו שאני חלמתי עליה כל חיי, כזו שכשהכרתי אותך ידעתי שאתה האחד שיכול להקים אותה איתי.

עוד מבט:

להפנות את האולטימטום לחתונה כלפי עצמך

אליס ריטר

הבחורה צריכה לשאול את עצמה עד כמה חשוב לה להתחתן, גם במחיר ויתור על הקשר הנוכחי שלה, וכמה זמן היא מוכנה להקדיש לקשר הנוכחי בתקווה שיוביל בסוף לנישואים. בתום הזמן הזה, ולאחר שהשיחות לא עזרו, היא צריכה לקום וללכת

להפנות את האולטימטום לחתונה כלפי עצמך

חשקתי כל כך בערב המיוחל הזה, להיות אשתך ואם ילדיך. אבל אתה נשארת תקוע במקום שאני הייתי שנים קודם. הבנתי אותך, אבל יחד עם זאת הבנתי גם אותי וחששתי לי. התקדמתי בגיל, התקדמתי בקשר, אבל ואני ואתה נשארנו באותו השלב, כלום לא משתנה, רק הולך ופוחת.

הכאבים שברו אותי וסובבו את אהבתי מיום ליום. התחלתי להיות ממורמרת מכל זוג שהתארס, מכל תינוק שנולד. כעסתי עליך, כעסתי וזעקתי: "למה אצלי זה לא קורה, למה? מה לא טוב בי? הוא כל כך אומר שהוא אוהב אותי, איך הוא לא עושה את הצעד? איך הכל נשאר אותו דבר???"

הרי אמרת שאתה מעוניין להתחתן איתי, שאני החצי השני שלך, אהבת חייך וכל מיני כינויי חיבה ותארים שהצמדת לי. האומנם הייתי כל אלו? היכן הרגשות שלך במאבק הסופי? במאבק עלי?

רק אני נלחמתי. אתה - בשלך!

כמעט שלוש שנים חלפו, ורק אז, בפיצוץ מטורף בינינו, החלטת לשתף את הוריך במחשבה שאתה שוקל להינשא לי. הלם מוחלט מצידם: הבן הקטן שלהם, שרק התחיל ללמוד, חושב על חתונה. לא ולא! קודם יש שלבים בדרך, קודם לימודים, אין לאן למהר. שהבחורה תשב ותחכה, בינתיים תעברו לגור יחד. אפילו נשכור לכם דירה, שתהיו קרובים זה לזה.

להשאיר אותי על כף המאזניים היתה מומחיות מצידך

ואתה, כהרגלך, שומע בקולם. מתנה לי תנאים של מעבר דירה, של היכרות מוקדמת, כאילו אינך מכיר אותי. אילו רק ידעת כמה המילים שלך הכאיבו לי כל פעם מחדש. להשאיר אותי על כף המאזניים היתה מומחיות מצידך - לא אומר שלא, אבל גם לא אומר שכן. נותן לי כל פעם קצה חוט חדש להיאחז בו, ויחד עם האחיזה עוד חודשים עוברים להם ביעף.

נשברתי. הרמתי ידיים. אפילו שאני יודעת שכן אתה מתכוון ואוהב וכל מה שתגיד - נשברתי. אני לא מסוגלת לעמוד באכזבה, בציפייה, במרמור הבלתי פוסק הזה, בלחכות, בלנסות לשכנע אותך שכן. ולמה לי בכלל? הרי יש בי הכל, לא חסר לי דבר! אני, חביבת הגברים, שכל אחד מתחיל ורוצה בה, משפילה עצמי בפניך פעם אחר פעם ושואלת מתי תציע לי נישואים.

אתה לא רוצה? לא צריך, אדוני! כאן זה נגמר. אין יותר. אני לא נשארת במקום הזה. אם עד עכשיו לא עשית את הצעד, נראה שגם לא תעשה. אני מפנימה זאת. תמיד תמצא איזה תירוץ מסוים שיעכב אותך. לא צריך, אדוני היקר. נראה שאתה לא האחד, כי האחד שלי היה מרגיש כמוני היה עושה את הצעד מזמן לא מחכה. נכון שחתונה זה לא פיקניק, אבל גם לא יציאת מצרים כפי שאתה והוריך עושים ממנה.

אני בחרתי להציל את עצמי, את הזמן שלי ואת הלב שלי

בחרת לוותר עליי, נכנעת לגורמים מסביב ששכנעו אותך שלא צריך לעשות את הצעד. אני היום קמה וחותכת מכל הסיפור. ברור לי שיהיה כואב ולא קל, אבל אני יוצאת עם ראש מורם. אני בחרתי להציל את עצמי, את הזמן שלי ואת הלב שלי, שגם ככה היה נשבר שוב. אני הרי לא מאמינה שהיית מציע לי בחודשים הקרובים.

אכזבת אותי כל כך. פגעת בי המון. אבל יהיה לי טוב. בהמשך יהיה טוב. אני אדם מאמין, כפי שאתה יודע, ואני יודעת שהכל יהיה לטובה. שבורא עולם מגן ושומר עליי, והוא ידאג לי.

אם אתה הגורל שלי, בורא עולם יאחד בינינו. אבל אם לא - כולי תקווה שבקרוב יימצא לי הזיווג ההגון והאמיתי שמגיע לי, שיוביל אותי להקמת משפחה עם בעל וילדים. שאהיה מאושרת ובריאה ואקנה נחת להוריי, בעזרת השם.

כרגע - להתראות לך, אהוב. אני מאחלת לי ולך את כל הטוב שבעולם. עצוב לי ואני דומעת כאן בכתיבת המילים, אבל אין דרך אחרת, לצערי...

היה שלום.