גליה מאור לא הופלתה? נשים אחרות דווקא כן

אינני יודעת אם גליה מאור מעולם לא הופלתה בשל היותה אישה. כזהו טיבה של האפליה המגדרית. פעמים רבות היא חמקמקה ונסתרת, ומיקומן של נשים כמאור בראש הפירמידה, מסייע לאלה המעוניינים בכך להאמין, שהכל בעצם בסדר, ושאם רק תרצנה, תוכלנה כל הנשים המוכשרות להגיע לטופ.

סטטיסטיקה עגומה

בניגוד לעבר לובשת כיום האפליה צורה סמויה יותר. בעידן הפוליטיקלי קורקט והאיום בתביעות משפטיות, מעטים המנהלים שיאמרו "איני רוצה אישה לתפקיד הזה", או "אישה אינה יכולה למלא תפקיד זה בהצלחה".

אף אחד לא יאמר למאור בפרצוף: "אם היית גבר, לא הייתה לנו בעיה עם קידומך לתפקיד היו"ר", אבל מוזר לגלות שהעניין העקרוני מתעורר לפתע כאשר אישה היא המועמדת לתפקיד.

הזמינות כנכס

מחיאות הכפיים של באי כנס "מעלה", שהיו תומכים במאור לתפקיד יו"ר בנק לאומי, היו מוחלפות, אולי, בהתערבות אפקטיבית יותר, אם מאור הייתה זוחלת איתם בשוחות, או מחליפה איתם צ'אפחות ידידותיות בהזדמנויות חברתיות.

אפשר לשנות את המצב

"אם את רוצה קריירה, תעבדי כמו גבר", יאמרו רבים מן המעסיקים. רבות מן המנהלות הבכירות ש"עבדו כמו גבר" "התקדמו כמו גבר", ולמדו "לחשוב כמו גבר", תקבלנה כמו גבר את האקסיומה הזו, ותזהרנה מקידום מופגן של נשים כמו מאש.

מה שהמעסיקים הללו נוטים לשכוח הוא ששעות עבודה ארוכות אינן מעידות בהכרח על יעילות. שנשים הן, לרוב, עובדות נאמנות יותר, משקיעות פיננסיות מוצלחות יותר וקולגות קשובות יותר העוסקות פחות במשחקים של אגו.

הדרתן של נשים מוכשרות וחרוצות אל מחוץ לפסגת עולם העבודה, הופכת יותר ויותר מבעיה של דעות קדומות, לבעיה של מבנה שוק העבודה. והמבנה הנוכחי של שוק העבודה אינו מזיק רק לאמהות או לאמהות לעתיד. הוא מזיק גם לאבות שרוצים להיות מעורבים יותר בגידול ילדיהם, לילדים שהוריהם נעדרים בלית ברירה, כי אחרת לא ישרדו בעולם העבודה, וגם למעסיקים עצמם, שמאבדים כל יום עובדים בעלי פוטנציאל אדיר וידע שקשה להחליפו, מפני שהם נשחקים ואינם עומדים עוד במעמסה.

המבנה הזה ניתן לשינוי. פרקטיקות עבודה חדשות מאפשרות מדידה של יעילות העבודה ולא של נוכחות גרידא, גמישות בשעות וארגון מחדש של העבודה כך שתותאם לעובדים שיש להם חיים מחוץ לעבודה. בעולם עבודה שכזה, נשים לא תזדקקנה להגנות מיוחדות על מנת לצמוח ולפרוח.

אבל כל עוד נשים כמו מאור, רומזות, במכוון או שלא, שאין בעצם שום בעיה, יהיה קשה לגייס את המעסיקים לשינוי, והמשק ימשיך להפסיד כישרונות מעולים של נשים, שלא כמו מאור, כן נתקלו באפליה מתמשכת.

ד"ר מיכל פרנקל היא מרצה בכירה במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. מתמחה בסוגיות של מגדר, אתניות ומעמד בארגונים, ואיזון עבודה-משפחה.