ערב כחול עמוק

אם נמאס לכם מהמשפחות הבורגניות-סולידיות-נוגות-צפויות של הדרמה הישראלית במיטבה, "בלו נטלי" שעלתה אמש (א') ב-yes היא סדרה שלא תרצו להחמיץ. גיבוריה (וקורבנותיה) יכולים להיות השכנים שלכם, ואת זה מבהירים צביקה הדר, דפנה דקל, מיכל הלוי ויפתח קליין במשחק מינורי ומשובח כבר בפרק הראשון.

אם נמאס לכם מחיבוטי נפש של עלמים פוטוגניים ורגעים ארוכים של צילום מיופיף ומוסיקת מעליות - הקצב המהיר, הענייני והיבשושי במכוון של "בלו נטלי" הוא מפלט נוח מפני קלישאות של עיצוב והשקעה גדולה מדי באווירה על חשבון התכנים. עכשיו רק נותר לברר אם שנים ארוכות של כמעט-כלום ברמת התוכן לא הקהו את עירנותכם כצופים, ואם אתם בנויים לגלות נאמנות ל-12 פרקים של כתיבה משובחת ומשחק מעולה, שיזרקו אל חיקכם החם והמנומנם לתוך דרמה ובה מבחר גדול של קונפליקטים מוסריים, למבוגרים בלבד.

"בלו נטלי". משחקים בחצא האחורית (צילומים: יוסי צבקר)

בחצר האחורית של ישראל מתקיימת תעשיית עבדות מינית, מהעניפות והמוצלחות בעולם. רובנו מתוודעים אליה בכותרות שכבר לא מרעידות את הנפש, כי מה אכפת לנו מעוד זונה רוסיה, פחות זונה רוסיה ומה בכלל קרה לה שם, במכון הליווי הזה שתודה לאל, מתקיים בבניין ממול, אבל לא בבית שלנו. ביצירתם החדשה, אבנר ברנהיימר וגיא סידיס פשוט מכניסים את הכתם החברתי הענק הזה הביתה.

גדי (צביקה הדר) סוגר את מעבדת האלקטרוניקה הכושלת שלו, פשוט רגל ונאלץ לארוז את חייו ומשפחתו - ובעיקר אשתו הדכאונית (דפנה דקל) - ולעקור לאשדוד, שם חיה משפחת אשתו, אחותה (מיכל הלוי) וגיסו (יפתח קליין). אלה דווקא הגשימו את החלום הבורגני, כולל בית-עם-בריכה, אבל כשגדי מצטרף לעסק המשפחתי ומתחיל ללמוד כיצד מפעילים יאכטה עליה מתקיימים ארועים עתירי דציבלים ורקדניות ברזילאיות מבלארוס, הוא לא יודע שהכסף הגדול - כולל זה שזרם אליו לכיסוי חובות - לא נולד מהים ולא צמח על קצף הגלים, אלא נוצר מהברחת נשים מרוסיה לישראל בתיווכו של הסרסור המרושע אולג (הדמות היחידה עד כה שקצת סובלת מארכיטיפיות).

גדי מצטרף להפלגה הראשונה שלו, שהיא גם הדילמה המוסרי הראשונה שלו: יעלה או לא יעלה על היאכטה כשהוא כבר יודע מהו המטען האנושי שהיא נושאת? יתרגם או לא יתרגם את נהמת ליבו הלגמרי-בסדר למעשה נכון? ובכן, כפי שאפשר היה לשער, זה לא מסתייע לו, ובהמשך ימשיך וייחשף למלוא הזוועה המכוסה בשביעות רצון בורגנית, בנורמטיביות משפחתית ואפילו במה שמקובל לכנות אצלנו "הצלחה".

אין צורך בסטריאוטיפים

כבר בפרק הראשון אפשר היה לזהות כתיבה משובחת שאינה מזלזלת בתבונתו של הצופה וגם לא נשענת במתכוון על סטריאוטיפים לעוסים כדי להדגיש פואנטות. עיצוב דמויותיהן של האחיות (רופאת השיניים המצליחה מן הפריפריה שהיא גם ביצ'ית נרקיסיסטית טעונה ברגשות קיפוח לעומת מלכת היופי-לשעבר, חביבת האם והדכאונית) מדויק ומוצא לו מיד מסילות של הזדהות אל ליבו של הצופה.

הדר וקליים. ליהוק מוצח, ביצוע מרשים

יפתח קליין, חוד החנית של העיסוק הפלילי במשפחה המצויינת, מפגין יפה את הדואליות בין איש המשפחה למופת לבין העכבר המבוהל מהסרסור, ובתווך מצליח גם ליהנות משרותי מין בחינם, וצביקה הדר הוא באמת השכן ממול, רק עם כשרון משחק שהעמיק והשתבח מאז "עפולה אקספרס" עד כדי כך, שמיד שוכחים לו את "עוד מעט הקווים ייסגרו" ו"ביצוע מרגש, נורא מרגש". כי הביצוע שלו כאן, במקום שבו לא מתנחמדים לצופים – הוא בדיוק כזה: באמת מרגש.

הקורבנות של תעשיית המין זוכות כאן למבט שמוציא אותן מאלמוניותן ומטיח בפרצופנו את מסלול הייסורים שלהן: מההצעה המפתה לעבוד כמטפלת לקשישים בישראל עד לגילוי שהמירו את חירותן בעבדות מנוולת ברגע שהפקידו את

הפספורט בידיו של הסרסור, ועד לאימה המשתקת שבסוף הפרק הראשון - לטובת מי לא ראה עדיין, לא נגלה מהי - והכל מתוך רצון להשיב להן את אנושיותן.

ברגע מצמרר אחד בפרק הראשון תשמעו את אחת הנשים המעונות הללו מדקלמת את מגוון השרותים שהיא מגישה ללקוח שאינו חפץ בהם. היא מדקלמת בעברית תקנית לגמרי, והרגע הזה לבדו צריך לעורר חלחלה במי שעדיין אכפת לו ממה שנעשה בחצרות האחוריות בישראל. בהמשך, יהיו עוד צמתים בהם הצופה ייאלץ לשאול את עמו מה היה עושה במקומו של גדי כדי לשמור על הפסאדה המהוגנת של משפחתו ועל פרנסתה. "למבוגרים בלבד" איננו רק סימן ההיכר של סצינות מתוך תעשיית המין שיהיו בסדרה: זהו אות של כבוד ליוצריה ולקונפליקטים שבחרו להביא אל המסך.