צ'ה גווארה של הכדורגל: פרידה ממל אליסון

מלקולם אליסון הלך לעולמו לפני כשבועיים בגיל 83 - ונראה שהכדורגל לעולם לא יוכל לייצר מתוכו עוד דמות כזאת שמגלמת בתוכה כל הרבה ניגודים. איש שטיפח כדורגלנים באהבת אין קץ, אבל לעג למנהלי הענף. איש שהיה מסוגל לעבור דרך קירות למען הכדורגלנים שאהב, אבל היה יכול להתייחס בזלזול, בהתנשאות ובאכזריות לאלה שלא העריך.

גיבור ונבל, רגיש וגס רוח. האיש היחיד בעולם שהיה מסוגל לזהות את הכישרון של בובי מור כשכל העולם, מן העבר השני, לא ראה במור דבר יוצא דופן. איש של קצוות. מנג'ר שלקח את השחקנים שלו למועדוני לילה ושהידע שלו בכדורגל גרם לו לשנות חיים של אנשים. איש שקנה לעצמו אוהבים ואויבים, ולפעמים אוהבים שהיו אויבים ואויבים שהיו אוהבים.

האלכוהוליזם, שזירז את הדימנציה שבה היה שרוי בעשור האחרון, חיסל את גופו של אליסון ב-14 באוקטובר. אבל רק כאשר ארונו הובל לפני שבוע, ב-27 באוקטובר, במסע הלוויה מפואר דרך הסיטי אוף מנצ'סטר סטדיום, ורק כאשר עשרות אלפי אנשים באפטון פארק קמו על רגליהם לדקה של מחיאות כפיים לזכרו - הדברים ירדו אל ההכרה: 'ביג מל' הלך לעולמו, ועולם הכדורגל לא יוכל להיות עוד מה שהוא היה כשאליסון כבר לא כאן.

מלקולם אלכסנדר אליסון נולד בספטמבר 1927 במחוז קנט בתקופה שבין שתי מלחמות העולם. כנער הוא הכשיל את עצמו במכוון בבחינות לביה"ס העיוני כי בביה"ס הזה שיחקו ראגבי ולא כדורגל. הוא התפתח כשחקן חזק, גבוה ואגרסיבי אבל איטי. בגיל 17 חתם על חוזה מקצועני בצ'רלטון, אבל במשך כשבע שנים ב'ואלי' שיחק רק פעמיים וגילה עניין באימון. הוא שירת כחייל בסיום המלחמה באוסטריה, ולמד הרבה מהכדורגל הקונטיננטלי.

המהלך המשמעותי הראשון בקריירה שלו אירע בחורף 1951 כשטד פנטון, שמונה למנג'ר של ווסטהאם חצי שנה קודם לכן, הפך את אליסון לרכש הראשון שלו. אליסון הובא כדי למלא את מקומו של דיק ווקר הפופולרי,ומהר מאוד קיבל את תפקיד הקפטן. הוא היה אנטיתיזה לשחקן של ווסטהאם, בסגנונו הקולני השאפתני ונטול הסבלנות והנחמדות על המגרש. לפנטון היה נוח לתת לאליסון תפקידי אימון במועדון ואליסון שינה את פני המועדון לנצח.

ווסטהאם שחיה תחת קשיים כלכליים במשך 21 שנה רצופות בליגה השנייה קיבלה מימד חדש. אליסון ניהל בפועל את העניינים. לצד חבורה של שחקנים מקורבים הוא החל לקיים מפגשים ולקבוע טקטיקות בקומה העליונה בבית הקפה של פיל קסטארי בברקינג רואד. בקבוקי קטשופ, מלחיות, בקבוקי בירה שימשו כסימולציה לשחקנים. אליסון, הדמות בה"א הידיעה, הוביל חבורה של כדורגלנים להוטים כמו נואל קנטוול, ג'ון בונד, פראנק אופארל, קן בראון, מלקולם מסגרוב, אנדי נלסון, ג'ימי אנדרוז ודייב סקסטון.

הוא ניהל אורח חיים ראוותני כשהיה נוהג לאכול ארוחות בוקר במלון ריץ, והסתובב בערבים בווסט אנד הלונדוני בלבוש מהודר. במקביל הוא טיפח את הצעירים במועדון. הוא שינה את העיצוב של התלבושת, העביר את השחקנים לשחק עם נעליים קלות, בנה מערכי אימון חדשניים והתעלם מכל מי שעמד בדרכו להצלחה.

האתוס של ווסטהאם כמועדון שמסור לכדורגל טכני, קונטיננטלי, מיוחס לרון גרינווד אבל רבים וטובים טוענים שאלמלא היסודות שאליסון הניח שם במשך שבע שנים גרינווד מעולם לא היה מצליח כפי שהצליח.

אליסון שיחק 255 פעמים בווסטהאם, ובשנת 57, אחרי משחק בשפילד יונייטד, שבועיים אחרי יום הולדתו ה-30, הוא חש ברע. למחרת בישרו לו במועדון כי הוא חלה בשחפת ויש לכרות את אחת מריאותיו. אליסון, המנהיג הכריזמטי, נשבר בבכי מר. בפניו הונחה אופציה של ניתוח שמותיר לו 70 אחוז לחיות ולוותר על הכדורגל, וניתוח שמותיר לו 30 אחוז לחיות שיאפשר לו לחזור לשחק. אליסון בחר באפשרות השנייה. עם ריאה אחת, ובעזרת עבודה מטורפת, הוא חזר לקבוצת המילואים של ווסטהאם. בסיום אותה עונה חזר המועדון לליגה הראשונה.

ואז הגיע ערב מכושף, ה-8 בספטמבר 1958, ששום כוח ארצי לא יוכל לשחזר לעולם. הבלמים בילי לנדסדאון, אנדי נלסון ומלקולם פייק היו פצועים לפני משחק הבית נגד מנצ'סטר יונייטד, ופנטון היה צריך לבחור האם לאפשר לאליסון האגדי, שכל חלומו היה לשחק רק משחק אחד בליגה הראשונה, רק דקה אחת, להגשים את החלום, או להעניק משחק בכורה לבובי מור בן ה-17 שרק חודשיים קודם לכן חתם על חוזה מקצועני ראשון. אליסון לימד את מור את כל מה שמור ידע בכדורגל, היה האיש שלקח את מור בפעם הראשונה בחייו לווסט אנד. שניהם אהבו זה את זה. פנטון התלבט והתייעץ בקנטוול שאמר: "אני הייתי נותן צ'אנס לילד". פנטון קיבל את ההצעה, ואליסון איבד את כל עולמו. מור המשיך משם לקריירה מופלאה ואליסון כבר לא חזר לשחק במועדון.

אליסון שיחק כדורגל חובבני והחל לאמן. הטוויסט הגדול של חייו אירע בשנת 65 כשנקרא על ידי ג'ו מרסר לעבוד איתו במנצ'סטר סיטי. בתוך עונה העלה הצמד את הסיטי לליגה הראשונה וכעבור שנתיים זכה איתה באליפות הליגה הראשונה. התארים המשיכו לזרום: גביע אנגלי, גביע אירופה למחזיקות גביע, גביע הליגה ושתי זכיות בגביע הצדקה. אליסון הרשה לשחקנים שלו להחזיק בקבוק ברנדי בחדר ההלבשה וללגום ממנו לפני משחקים, וארח סלבריטאים ומלכות יופי בחדר ההלבשה.

ב-73 הוא עזב את הסיטי שבע תארים, אבל עוד לפני כן נולדה באנגליה אגד 'ביג מל', כשאליסון הוביל את חבורת הפרשנים של ITV במונדיאל של מקסיקו 70' וחולל מהפכה בתקשורת הספורט האנגלית. הדמות והאמירות שלו משכו עניין עצום כשהוא לא חוסך ביקורת מאיש. הוא קרא לרומנים ולרוסים "איכרים", ביקר את המאמן האנגלי אלף ראמזי ושחט בביקורת את אלן מאלרי על תפקודם במונדיאל.

אליסון כשחקן. ניהל אורח חיים ראוותני (צילום: גטי אימג'ס)

אליסון אימן את קריסטל פאלאס ונכשל שם מבחינה מקצועית, אבל שינה את הכינוי של המועדון את את הצבעים של החולצות ואת תדמיתה של פאלאס. במקרה מפורסם אחד הוא צולם שוחה באמבטיה של המועדון עם כוכבת פורנו שאותה הזמין כששניהם בעירום מלא.

הוא אימן בגלאטסראיי הטורקית, לקח דאבל עם ספורטינג ליסבון ב-82, אימן את נבחרת כווית, ואת שטובל הפורטוגזית. חזר לאנגליה והמשיך לייצר שערוריות. הוא

 הושעה כסקאוט מטעם ההתאחדות האנגלית כשביקר באופן פומבי את מאט לה טיסייה ואת ואנדי קול. לפני כן טען בתוקף ששחקנים כמו בובי צ'רלטון, סטנלי מתיוס, ג'וני היינס וטום פיני היו כדורגלנים נפלאים למרות השיטה האנגלית ולא בזכותה.

בשנות האלפיים אליסון חלה ודעך אבל עדיין שמע את פראני לי שאמר לו כי לא היה מאמן בעל אהבה וידע טהורים כמו שלו, ואת מייק סאמרבי שגרס שלא היה בכדורגל איש עם מוח חריף יותר מאליסון.

אליסון היה דמות אפית במימדיה. מורד קלאסי, מעין צ'ה גווארה של הכדורגל. פלייבוי, מהמר, איש כדורגל ענק, בעל יצר הרס עצמי. הכדורגל היה דת מבחינתו אבל לטוב ולרע שום דבר לא היה קדוש בעיניו. הוא גרם לרבים לשפוט אותו, לאהוב ולתעב אותו. אבל תמיד היה מעל החיים, הרבה מעל החיים שרובנו חווים ומכירים. איש עם פדורה, סיגרים ושמפניה.