"הצרפתים יצאו מבולבלים מהסרט"

שלושה סרטים ישראלים זכו בסוף השבוע בפרסים בפסטיבל הקולנוע "Cinemed", אשר נערך זו השנה ה-32 בעיר מונפלייה, שבצרפת. בעוד שאת הפרס הראשון לסרטים קצרים גרף "אווה עוזבת" של איה סומך (בהשתתפות ירון מוטולה ונעה ברקאי) ו"תסנים" של עילית זקצר זכה בפרס "Cinecourts", מתוך פרויקט קפה של החוג לקולנוע באוניברסיטת תל אביב, היה זה הסרט התיעודי "קרבת דם" של נועה בן הגיא, שמשך את מירב תשומת הלב עם זכיה בפרס "יוליסס" ובפרס כספי של 3,000 יורו.

צפו בטריילר של הסרט "קרבת דם"

הסרט התיעודי, בהפקת עדנה ואלינור קוברסקי, היה היחיד שהתמודד בתחרות התיעודית מול סרטים מלבנון סוריה ומצרים. גם התקשורת הצרפתית גילתה עניין רב. ראיונות עם היוצרת פורסמו בין היתר במדורי התרבות של ה"ליברסיון" ו"לה פיגארו", שגוללו בהרחבה את סיפורה המשפחתי יוצא הדופן של הבמאית ובמרכזו פנינה, אחות סבתה שנעלמה בשנת 1943, בהיותה בת 14. לאחר מלחמת ששת הימים התברר כי היא מתגוררת במחנה פליטים ליד שכם, נשואה למוסלמי ואם לשמונה.

היוליסס בידינו

בן הגיא כבר גרפה לפני חודשים ספורים בין היתר גם את הפרס הראשון של פסטיבל שנחאי, אולם לטענתה הזכייה במונפלייה ריגשה אותה במיוחד. "בשנחאי מתים עלינו, הישראלים. התחושה היתה שהם חושבים שכולנו איינשטיין", מספרת הבמאית בראיון ל-ynet. "מחיאות הכפיים היו מדהימות ולכן הזכייה שם לא הפתיעה אותי. בצרפת, זה סיפור אחר. גם בקוקטיילים הם היו חייבים להגיד לי כמה אנחנו נוראים וכמה הם לא אוהבים את ישראל, כל הזמן עיקמו את הפרצוף".

בן הגיא גילתה את הסוד המשפחתי בעקבות מכתבים מוסתרים שמצאה בקופסא סגורה לאחר מות סבתה. הסרט עוקב אחר מסע גילויים בעקבות המשפחה בשטחים וחידוש הקשר שגורר שרשרת של אירועים בלתי צפויים שמתרחשים מול המצלמה. "הפרס ניתן על החקירה הבלתי מתפשרת אודות משפחתה שבניה נקרעים בין השתייכותם לישראל ולפלסטין", נימקו השופטים בהחלטתם. "הבמאית הצליחה לארוג בעדינות סיפור אינטימי על קורותיהם של בני משפחתה ולמקמו בהקשר היסטורי ועכשווי של ניסיונות פיוס". 

משפחה נקרעת בין ישראל לפלסטין (צילום: ראובן פורת)

"בתחרות על פרס יוליסס הייתי הישראלית היחידה ובכניסה להקרנה היתה קבוצה של אקטיביסטים, שקראו לקהל לא להיכנס לאולם ולהחרים את ישראל. זה לא הפריע להם להיכנס בעצמם כדי להשתתף בחלק של השאלות והתשובות שהיה מאד סוער. שאלו אם קיבלתי כסף מהממשלה לעשיית הסרט, האם אני בעד החרם ואם אני חושבת שישראל היא דמוקרטיה.

"אני בסך הכל שמאלנית שוחרת טוב עם דעה רעה על הכיבוש, אבל איכשהו בצרפת הרגשתי שלא בא לי לתת להם את מה שהם רוצים. הגזענות הצרפתית אינה פחותה ובמובן זה, שם הבנתי שמודעות עצמית זה לא הקטע החזק שלהם".

מתוך "קרבת דם". איחוד משפחות

בן הגיא אינה מגדירה את סרטה כשמאלני במהותו. "זה לא הארד-קור כיבוש", היא אומרת, "הסרט שלי מספר את סיפורה של משפחה ישראלית שמאלנית, שמגלה שיש לה משפחה בשטחים. דוד שלי, שהוא אחד מגיבורי הסרט, הוא קצין בכיר בצבא שלא מתנצל על כלום, גם לא על כך שהוא מנסה לעזור לבת דודה שלו הפלסטינית.

"זו דמות שיוצרת הזדהות וכשאתה צרפתי שאינו חובב את ישראל בלשון המעטה ואתה מוצא את עצמך מזדהה עם קצין צבא, זה מטלטל. הרגשתי שסימני הקריאה התפוגגו להם מול המסך והפכו לסימני שאלה. גם האקטיביסטים שנכחו באולם יצאו ממנו מבולבלים. זה היה חזק מאד".

בין פרגון לחשדנות

הזכייה בפרס לדבריה היתה מבלבלת בעיקר בשל החשדנות והיחס העוין בתחילת הביקור. "כשקראו לי לבמה לא הבנתי כלום בתוך הלה-לה-לנד הזה. קודם צלבו אותי ופתאום חיבקו אותי. זה היה מוזר ממש כמו הדיסוננס הזה בין הגזענות הצרפתית מצד אחד, לנוכחות האדירה של ערבים שחיים ועובדים בה, זה מבלבל.

מתוך "קרבת דם". הצרפתים לא נשארו אדישים (צילום: ראובן פורת)

"אני חושבת שמה שדיבר אליהם היה באמת הסיפור המשפחתי שהוא אוניברסלי במידה רבה. הרי שגם לאלג'יראים שהיגרו לצרפת יש משפחות מאחור.

מערכות היחסים בין חזק וחלש בתוך המשפחה, בין עניין לעשירים, זה נושא אוניברסאלי שמעבר לתחושה הכללית, שיש מי שמוצא שהכיבוש מדליק".

הסרט שהשתתף בתחרות הרשמית ב-IDFA, זכה בין היתר בפרס המגנוליה לסרט הטוב ביותר באסיה ובפרס אמנסטי לזכויות אדם בפסטיבל לובליאנה ובפרס הראשון לסרטי תעודה בפסטיבל סרטי הנשים ברחובות, יוקרן במהלך חודש נובמבר מדי שבת בסינמטק בתל אביב. הוא אף יוקרן הסרט בפסטיבל היהודי בלונדון, בפסטיבל "Ridm" במונטריאול ובפסטיבל "Other Israel" במנהטן בחודש הקרוב.