איך אפשר לאכול בלי קטשופ?

רק כשמלאו לי 30 וקצת התחלתי לאהוב קומיקס. עד אז הסתכמה היכרותי עם הז'אנר בעטיפות מסטיק בזוקה ועלילותיהם של ג'ו וחבורתו. והנה, 10 שנים אחרי שההבטחה להגיע לירח לא התממשה התאהבתי.

להתאהבות המאוחרת שלי אחראית קבוצת אקטוס שיצרה בזמנו את "קומיקס לילדים על פי האחים גרים". נשביתי בקסמי הצבע, ביכולת לספר סיפור מהודק שבו האיור לוקח תפקיד מרכזי ועדיין משאיר מקום של כבוד לבחירת המלים המוקפדת. במשך שנים אחר כך עקבתי אחרי אנשי החבורה בהערצה גדולה. איציק רנרט, בתיה קולטון, ירמי פינקוס, מירה פרידמן ורותו מודן. חותם המיוחד של כל אחד מהם העשיר את מדף הספרים וגם, הוציא לנו שם טוב בעולם (בכל זאת, הם משלנו). הם עשו חייל בסצנת האיור והקומיקס הבינלאומית וזכו בפרסים, איירו למיטב הסופרים בארץ וגם כתבו למבוגרים.

סעודת מלכים

רותו מודן, פעילה מרכזית בחבורה, הוציאה לפני כשנתיים את הרומן הגרפי הראשון בעברית למבוגרים (קרוב רחוק עם עובד) ועתה היא מגישה טעימה מן הז'אנר גם לילדים. מדובר במנה משובחת ביותר. מי מאיתנו לא אוים בילדותו בנוסח "תאכל בסכין ומזלג, כי מה יקרה אם מלכת אנגליה תזמין אותך לארוחה?" כשאמרו לי את זה בילדותי מיד זקפתי את הגב והורדתי מרפקים מהשולחן. כשגדלתי וגם, מודה באשמה, אמרתי את המשפט בעצמי, ענו לי בפשטות: "היא לא!" והתכוונו לכך שממילא מלכת אנגליה לא מזמינה ילדים ישראלים לארוחת ערב אז אפשר להמשיך לאכול בפה פתוח.

מודן לקחה את האיום הזה צעד אחד קדימה ובנתה תרחיש אימים-קסמים (תלוי את מי שואלים), לפיו מיד בתום ארוחת הערב המשפחתית, נכנס כרוז מן הארמון ומזמין את העלמה נינה, גיבורת הסיפור, לסעודה בארמון.

אפשר קטשופ?

ומה מגישים בסעודה מלכותית אצל המלכה? כך כותבת מודן: "חרטומנים ממולאים בשקדים ושלוים ברוטב אננס, פחזניות אספרגוס וסלט סרטנים, סופלה כבד אווז, מרק אבוקדו עם קוויאר, שבלולים ברביכה וקנקנים של יין נתזים ורוד". אין ספק שאצל המלכה לא אוכלים כשר וכנראה שבארמון לא שמעו על האיסור לפטם אווזים. מדובר, כמובן, ברשימה של "כל הדברים שנינה לא אוהבת".

וכל בוגר "ארוחת ילדים" יודע שברשימה הזו חסר מרכיב מרכזי; איך אפשר לאכול בלי קטשופ? נינה, בישירות ישראלית אופיינית, מבקשת פסטה עם קטשופ ולא שוכחת להגיד "בבקשה". בעמוד הבא היא יושבת נבוכה מול סדרת המזלגות והסכינים המסודרים בצדי צלחתה. אי אפשר לראות את הבעת פניה כי מודן בחרה זווית מעניינת לא פחות של התבוננות בשולחן מלמעלה, שמדגישה את ריבוי הכלים ואת חוסר האונים של הסועדת הצעירה. אך מיד בעמוד הבא מוצאת הגיבורה שלנו את הפתרון: ובעצת האדמירל הזועף היא אוכלת בדיוק כמו שהיא רגילה. וכאן אני מבטיחה לכם שהבעת פניכם תתחלף במהירות ממבוכה שמקורה בסכו"ם המשונה, לחיוך ענקי ומזדהה שכולו מוכתם בכתמי קטשופ אדומים. אח... איזה תענוג ואיזה טעם משובח.

בשלב הזה בוודאי כבר הבנתם לבד שהספר הזה הוא מנת ילדים משובחת ביותר שיכולה לשעשע גם את הקוראים הגדולים. יש אתגר מעניין בקריאת קופסאות הסיפור שבהן מסודרת העלילה וילדים שטרם 'למדו' את חוקי הז'אנר יוכלו להיעזר בכם לצורך כך. המרכיבים המצויינים שמהם רקחה רותו מודן את הסיפור הופכים אותו למנה מנצחת אמיתית. נותר רק לקוות שמדובר במנת פתיחה ושמודן תבשל לנו עוד כמה מנות כאלה שמצליחות להשביע את רעבונם של גדולים וקטנים.

• "סעודה אצל המלכה", רותו מודן, הוצאת עם עובד.
• "היה היתה צפרדע", קומיקס לילדים על פי אגדות האחים גרים הוצאת מודן.
  

רוצים עוד סיפורי ארוחות?

• "דניאלה פתיתים וצמה", ליאת אחירון, הוצאת כתר.
• "כתם כתר קטשופ", בתוך הקובץ "הספר הפנטסטי" של נורית זרחי, ידיעות ספרים.