הגיע הזמן שתבחרו: כיבוש או הסדר
הבנייה בהתנחלויות והדרישה להכיר בישראל כמדינה יהודית כתנאי לחידוש השיחות מעידים כאלף עדים, כי אין פניה של ממשלה זו למשא-ומתן כן. אנו ויתרנו על 78% משטחי פלסטין המנדטורית
על בסיס זה ניאותה ההנהגה הפלסטינית לחזור למשא-ומתן ישיר לפני חודש ומחצה, מתוך רצון כן ואמיתי להגיע להסכם - שיביא קץ לכיבוש ולהקמתה של מדינה פלסטינית עצמאית.
אולם כבר במבחן הראשון הוכיחה ממשלת ישראל, כי אין לה מחויבות רצינית לתהליך. הסירוב להקפיא באופן מוחלט את הבנייה בהתנחלויות והדרישה להכיר בישראל כמדינת הלאום של העם היהודי כתנאי לחידוש השיחות מעידים כאלף עדים, כי אין פניה של ממשלה זו למשא-ומתן כן.
מנקודת מבט פלסטינית, הסכמה לדרישה להכיר בישראל כמדינה יהודית משמעה, ראשית, ריקון המשא-ומתן מתוכן בעניין הפליטים, בניגוד להסכמים קודמים. שנית, פגיעה בזכויותיהם של הפלסטינים אזרחי ישראל. ושלישית, ביטול מוחלט של הנרטיב הפלסטיני, תוך אימוץ האידיאולוגיה הציונית. תמורת כך מבטיח ראש הממשלה להשתדל לקיים, באופן חלקי בלבד, את ההתחייבויות שישראל לקחה על עצמה על פי מפת הדרכים, ההסכמים הקודמים בין הצדדים והמשפט הבינלאומי.
המנהיגות הפלסטינית כבר הודיעה כי התשובה שלילית. שום מנהיג לא יסכים לוותר על זכות השיבה ולבטל את הנרטיב הפלסטיני, לבטח לא תמורת השעיה חלקית וזמנית של מדיניות ישראלית בלתי חוקית בעליל.
קיבלנו פשרה היסטורית
קביעת אופיה של ישראל הינה עניין פנימי שלכם, הנתון במחלוקת קשה. מצידו, ארגון השחרור הפלסטיני קיבל ב1988- פשרה היסטורית, עת הכיר במדינת ישראל על 78% משטחה של פלסטין המנדטורית, והסכים להקמת מדינה פלסטינית עצמאית שירושלים המזרחית בירתה על 22% הנותרים. בתחילת שנות ה90- נקט אש"ף צעד נוסף, והחליט לפתוח במשא-ומתן ישיר עם ישראל ולנטוש את המאבק המזוין, ואף הכיר פעם נוספת במדינת ישראל כחלק מהסכמי אוסלו. בניגוד לכך, עד היום ישראל אינה מגלה רצון אמיתי להכיר במדינה פלסטינית עצמאית בגבולות .1967
יותר מחצי מיליון מתנחלים מתגוררים כיום בגדה המערבית, ובכללם כ200,000- בהתנחלויות בתוך וסביב ירושלים המזרחית. טבעת ההתנחלויות סביב בירת המדינה הפלסטינית העתידית חונקת ומנתקת אותה מיתר הגדה. ההתנחלויות בשאר האזורים מבתרות אותה ומגבילות את הרצף הטריטוריאלי ואת יכולת הקיום הכלכלית שלנו.
ממשלות ישראל לדורותיהן תמכו ללא סייג בחיזוק ההתנחלויות, והשקיעו מאות מיליוני שקלים בהקמת מנגנון שליטה על העם הפלסטיני, כדי למנוע הקמת מדינה עצמאית ולספח את השטחים הכבושים, תוך הפרה מתמשכת של זכויות אדם בסיסיות. הדבר התבטא בהפקעת קרקעות, הרס בתים, עקירת עצים והקמת תשתיות וכבישים עוקפים, המיועדים לשימושם הבלעדי של המתנחלים. פעילות חד-צדדית זו מכלה את עתודות הקרקע במדינה הפלסטינית העתידית, ומהווה את האיום הגדול ביותר על יישום פתרון בר-קיימא.
סיום הכיבוש והקמת מדינה פלסטינית עצמאית מחייבים את פינוי ההתנחלויות, והיעד
הזה עומד בניגוד מוחלט להמשך הבנייה בהן. לכן, בנוסף לכך שהקפאה אמיתית ומקיפה מהווה מבחן לרצינות כוונותיה של ישראל, היא נחוצה לחידוש התהליך.
זוהי שעת המבחן לרצינות כוונותיה של ממשלת נתניהו. אי אפשר לדבר במונחים של שלום ולנהוג ככובש. העם הפלסטיני מבקש עצמאות, חופש וחירות. ניתן להשיג זאת באמצעות הסדר מקיף והוגן, שיוביל להקמת מדינה פלסטינית עצמאית ופתרון הוגן ומוסכם לעניין הפליטים ברוח יוזמת השלום הערבית. עדיין יש סיכוי, אם כי קטן ביותר, להסכם כזה. הכדור נמצא במגרשה של ממשלת ישראל.
ד"ר סאיב עריקאת הוא יו"ר צוות המשא-ומתן הפלסטיני
המאמר פורסם ב"ידיעות אחרונות"
לפנייה לכתב/ת 
