אמנים פלסטינים אצלכם בסלון

מי שביקר בשבועות האחרונים בנמל יפו הופתע בוודאי לחזות בכרזות המעטרות את מחסן 2 במתחם המתחדש ומבשרות על פתיחתו של סלון יפו לאמנות פלסטינית. כך, במרכז הארץ, במקום שבו תל-אביב ויפו נפגשות ולא פעם מתנגשות, מציגים אמנים ערבים ישראלים ופלסטינים, משני עברי הקו הירוק, את היצירות שלהם. 

הסלון הוא יוזמה משותפת של כמה יזמים ישראלים והאוצר והאמן אחמד כנעאן מטמרה. יחדיו השיקו את חלל התצוגה הייחודי בנמל, שמטרתו העיקרית לפרוץ את הגדר התרבותית המשסעת את ארצנו ולחשוף את מכלול היצירה של האמנים הפלסטינים בפני קהל מגוון. בכך גם מקווים האמנים לעורר עניין בציבור היהודי ובהם אספנים, שיכולים לרכוש פריטים ולתמוך ביצירתם.

מנהל נמל יפו, רן וולף, התייחס לעובדה שעיריית תל אביב-יפו מארחת את היוזמה, שעשויה להראות מתריסה בעיני רבים: "נמל מטבעו הוא קוסמופוליטי, חשוב לנו לשמור על הקשר עם הקהילה, כולל זו הערבית. הביקורת על היוזמה הזאת היא שולית, ובסך הכל אנחנו מקבלים הרבה פרגון מכל הכיוונים".

בתערוכה מתארחים כשלושים אמנים פלסטינים מאום אל פאחם, רמלה וישובים ערביים אחרים ברחבי הארץ - ביניהם כנעאן, הצייר פואד אגברייה והפסל ניהאד דביס. לצדם מתארחים כמובן אמנים מהגדה המערבית. למרות החשיפה הנדירה שניתנת להם, נמנעים האמנים הללו בדרך כלל מניצול הבמה למחאה פוליטית ומתמקדים ביצירה אישית, כמו זו הנובעת ממקורותיהם התרבותיים. מובן שיש גם מי שיראה בכך ניסיון להתרסה.

"הפליט", ציור של כנעאן. אמנות פלסטית וגם פלסטינית

"אני לא מאמין שצריך לערב אמנות בפוליטיקה", אומר אגברייה, בוגר בצלאל, אך מצד שני אינו מתכחש ליחס המפלה לערביי ישראל. "כמה ראית שהתעניינו במגזר הערבי באום אל פאחם, כמה העיתונות הלכה וכתבה על אמנים, על אנשים ועל

חיים שמה. לעומת זאת, במקרה שתהיה שריפה, או זריקת אבנים, או הפגנה או שביתה - תמיד. העיתונות מחפשת אש ונשק ובלגן".

מנגד, הוא סבור כי הקונפליקט מזין את היצירה האמנותית: "זה מטען חשוב שאמנים פלסטינים יכולים לנצל אותו ולהשתמש בו למכלול של רגשות. צריך להוציא אותו לאור". כנעאן מקווה שפירוק המטען הפוליטי על ידי הפצת היצירה יביא לקירוב בין התרבויות: "יש מספיק מחסומים פוליטיים וגם פסיכולוגיים ואני מחפש לשבור אותם ולחבר דרך האמנות. אנחנו שכנים ושותפים. הפוליטיקאים לא עוזרים בשיפור המצב, אז אנחנו נעשה את זה בעצמנו".