גברים אוהבים בצורה אחרת, אבל לא פחות
ההבדלים בין גברים לנשים ביחס לאהבה קשורים לאופן בו המוח שלנו מחווט, אבל בסופו של דבר הרגשות הם אותם רגשות
"גברים ואהבה. משהו בקצה האצבעות מדגדג לי לכתוב שזה אוקסימורון, שאין כזה דבר, שאלו שני דברים מנוגדים לגמרי. אבל האמת היא, שאני לא באמת חושבת ככה", אומרת שירי זולברג על שאלת החקר שלי, במסגרת פרויקט אהבה במעקב של ערוץ יחסים, לקראת החלק הגברי של המסע.
"אני מחפשת זוגיות זה זמן מה, ולא באמת נתקלתי במניאקים, לא באמת נחשפתי לגברים שאני שומעת עליהם מידי פעם מחברות, מכתבות. כן, היו כאלו שנעלמו, היו כאלו שנפרדו בסמס, היו כאלו שאמרו מילים מכוערות מבלי שהיתה לזה סיבה אמיתית – טוב, אולי הם כן מניאקים, ואני כבר חסינה? לא יודעת. האמת היא, שזה לא ממש משנה. כי בסופו של דבר, השורה התחתונה, בעיניי, היא שגברים כן רוצים אהבה וכן מחפשים אותה. כולנו, אני חושבת, כבני אדם, רוצים את אותו אדם מיוחד שיאהב אותנו, יהיה שם בשבילנו, ישמח בנו – וכמובן, שהכל יהיה הדדי.
עם זאת, אני חושבת שהשפה של נשים וגברים מאוד שונה וגם המשמעויות של המילה אהבה וכל מיני דברים קטנים, שאצל נשים ברור למה הכוונה בהם, אבל אצל גברים מקבלים משמעות אחרת לגמרי. יש את המייל הזה שמסתובב, בו יש גירסה של האשה על ערב שהיא ובן זוגה מעבירים יחד, והוא כולל מילים כמו 'לא דיברנו, אני חושבת שהוא רוצה להיפרד', 'שכבנו, אבל הוא הרגיש לי מאוד מרוחק', 'הוא נראה לי מאוד מוטרד היום ואני לא מצליחה להבין למה'. התיאור שלה משתרע על פני כחצי עמוד. התיאור של הגבר את אותו הערב מתמצה בפחות מפיסקה אחת, משהו כמו 'היה משחק של מכבי, הפסדנו, התבאסתי. הלכנו למיטה, עשינו סקס, היה אחלה. הלכנו לישון'.
אז השאלה האמיתית, בעיניי, היא האם אפשר לגשר על הפערים האלו. אני חושבת שכן. אני חושבת שצריך להשקיע בזה מאמץ, ומחשבה, וכוונה, אבל אני בהחלט חושבת שהגיע הזמן שישרור שלום בין שני העמים. גברים ואהבה – בהחלט לא אוקסימורון. Make love, not war".
"האנתרופולוגית ד"ר הלן פישר מאוניברסיטת רטגרס בארה"ב, שחקרה את ההבדלים בין גברים לנשים באבולוציה של הרגשות האנושיים, ערכה עם קבוצת חוקרים סריקות הדמיה של המוח בקרב צעירים מאוהבים ומצאה, שאהבה מעוררת פעילות מוגברת באזורים רבים. אחד המרכזיים הוא בדיוק אותו אזור במוח שמגיב לעוררות מקוקאין", מציינת הדס מנור, מאמנת אישית ועסקית, המשתתפת כמאמנת בפרויקט אהבה ומעקב. "המסקנה שלה היתה, שהתאהבות רומנטית היא לא רק רגש, אלא דחף חזק יותר מדחף מיני, בעל סימפטומים שדומים להתמכרות. לצערנו, הפונקציות המרכזיות שקשורות להתאהבות ואהבה, מופעלות מאזורים שונים במוח האנושי. אזור אחד פעיל בעת משיכה ותאווה מינית, אזור שני בהתאהבות רומנטית ואזור שלישי - בהתקשרות וקירבה חזקים וארוכי טווח. לאחרון יש שיקראו אהבה אמיתית, זו שמגיעה אחרי שלב ההתמכרות והאובססיה.
אחד ההבדלים בין מוח נשי לגברי הוא במספר חיבורים גבוה יותר בין החלקים השונים במוח הנשי. לכן נשים (בממוצע כמובן) אוספות יותר חלקי מידע בזמן שהן חושבות ומתאפיינות בדפוס חשיבה רשתי והוליסטי. המוח הגברי, לעומת זאת, (וגם זה בממוצע כמובן), נוטה לשחרר מידע שנתפש על ידו כלא רלוונטי לעניין ספציפי, להתמקד במה יש לעשות ולחשוב בדפוס קווי של צעד אחר צעד.
כתוצאה מכך ששלושת מרכיבי האהבה אינם מופעלים מאותו אזור במוח, הם יכולים להופיע יחד, אבל לא תמיד. יש גם אפשרות, שעשויה להיות נפוצה יותר אצל גברים, להרגיש חיבור וקשר אמיתי וארוך טווח לאהובה אחת, ובו-זמנית להרגיש אהבה רומנטית לאשה אחרת. חלק המוח האחראי על משיכה מינית יכול להיות פעיל הן בהתאהבות והן ביחסים ארוכי-טווח. זה יכול להיות הסבר לכך שגבר עשוי לספר שהוא אוהב את אשתו, ובכל זאת מאוהב במישהי אחרת. זה יכול להיות גם ההסבר לכך שההפרדה אצל נשים בין התאהבות לאהבה בקשר ארוך טווח פחותה בהרבה מאשר אצל גברים.
ההסבר המדעי-ביולוגי הוא תירוץ בזוי, כמובן, וגם פתטי, פוגעני וחסר יושר, לבחירה של גבר או אשה לרקוד על שתי החתונות: להישאר עם בן או בת זוג (מתוך אהבה וקשר חזקים וארוכי טווח) ולהיכנס במקביל למערכת אחרת, של אהבה רומנטית. אבל גם אם זה לא תירוץ, זה מסביר, אולי, את עצם המסוגלות לאהוב שני אנשים בו-זמנית. או כמו שד"ר הלן פישר אומרת - נראה שהטבע הסדיר לנו מנגנון אהבה שייצר מקסימום רבייה ולא מקסימום אושר. לאושר אנחנו צריכים לדאוג בעצמנו".
תגובות נוספות שליקטתי בקרב כותבות של ערוץ יחסים ומשתתפות בפרויקט אהבה במעקב:
חגית:
"אין הרבה הבדל בעיניי בין האופן שבו גברים אוהבים (ברמת הרגש) לעומת נשים: רגישות, אגו, קנאה ,פגיעוּת, תשוקה, דאגה וכו'. הם משתנים תלוי אישיות ולא מגדר. גברים מתרככים מאוד בסביבה של אשה שהם אוהבים, הם פגיעים ומתרפקים. אותו גבר חסון וכריזמטי יכול להיות 'שמופי' (שוב תודה לסיינפלד שמספקים לנו הגדרות מדוייקות) בסביבת האשה שליבו יוצא אליה. לעיתים ישנה התנהלות התנהגותית ותפישתית שונה, למשל, גברים שמים דגשים על דברים מסוימים בעוד שנשים על דברים אחרים. למשל, חולצה ישנה, דהויה ומרופטת בארון, שאני אשמח להיפטר ממנה והוא לא יבין מה הדחיפות.
בודי מסאז' בתאילנד עם הפי אנדינג בזמן שאתה במערכת יחסים הרבה פעמים בעיניו 'זאת לא בגידה' 'זה לא חשוב - אין רגש', בעוד שנשים לרוב תופשות שקיום יחסים הוא אקט אינטימי ושזוהי בגידה לכל דבר .
גברים אוהבים באופן שהוא פחות מילולי, בעוד שנשים הן ורבליות יותר (לעיתים יותר מדי). גם אם מתקיימת 'שיחת בירור' ניתן לראות שהגבר מתפתל כשנאמרים משפטים כמו 'אני מאוכזבת מהאופן שבו אתה גורם לי להרגיש'. אויש, כמה הם סובלים מזה! הנקודה היא שגבר יפנים טוב יותר ויבין ביתר בהירות את האירוע אם נסביר לו באופן מוחשי, בתכל'ס, מה קרה שם: 'אל תעיר הערות כמו xy על אמא שלי בנוכחות החבר שלך יוסי'. כמה שיותר מפורט, עם שמות, תאריכים וכאלה. לקח לי זמן להבין את זה. זו ממש דוגמה לשפה הזאת, שפה בין-מינית. אם לומדים לדבר אותה יש סיכוי טוב יותר לחיות בשלום".
"היו לי די והותר הזדמנויות בעברי לסמן את כל הגברים כמניאקים ולפטור את הקשיים שלי ביחסים איתם בזה. בשלב מאוחר יותר, כשגדלתי והתבגרתי קצת, הבנתי שלמרות שמבחוץ קל לחשוב שהם נחלקים לשניים - אלו שבנויים לחברה וזוגיות, ואלו שלא - המציאות בשטח הרבה יותר מורכבת מזה. אם אני רוצה שהם יראו בי אינדיבידואל, אני חייבת להבין שגם הם כאלו, כל אחד ואחד מהם".
"אם יש משהו שרחוק בעיניי מגבריות אמיתית, זה המאצ'ואיזם הישראלי. הגברים בעלי הפאסון של frankly, my dear I don’t give a damn - אלו שה'אי הזדקקות' לאחר הפכה בעיניהם לאמנות. אותם פרשים בודדים שלא מסגירים דמעה, שזורקים בחורות כמו טישו משומש, שלא מדברים על הרגשות שלהם. פעם פגשתי אופנוען כזה בדיוק, מאצ'ו אמיתי, והבנתי שככל שהאופנוע גדול, הביטחון בגבריות קטן. זה לא ברעש שעושים עם האגזוז ולא בעובי הצמיג. גבריות היא עניין פנימי. היא מקרינה מהפנים החוצה ולא להפך.
"אין צורך במראה חיצוני מצודד. גבר יכול להיות גברי גם ב-1.69, במשקל של דביר בנדוק ועם פרצוף של אבי הטחול. גבריות היא בעיקר היכולת להכיל, לעטוף וגם להתערסל בחיק אשה ולספר על החולשות. היא שם ביכולת לאהוב, ברצון לילד, בלגונן. היא שילוב של ביטחון עצמי, יכולת הנהגה, אומץ, איפוק, קור רוח, כי ההפך הוא ילדותיות. גבר הומופוב רחוק מלהיות גברי. כי גבר שמחובר לגבריות שלו, אין דבר חיצוני שיערער אותה.
גברים אוהבים רק אם יש להם אומץ. כי לאהוב דומה לנסיעת מבחן ברכב שאין לך מושג כיצד לתפעל. הכל נעשה תוך כדי תנועה וסיכון. יש סכנה לאיבוד שליטה. גברים שמסוגלים לאהוב אלו גברים אמתיים שמכונים לקחת סיכון להיכנס למערת נטיפים שאין לדעת איך אתה יוצא ממנה - נמס או מומס, פורח או מוצמת. ואין גברי יותר מגבר עם לב שבור".
מירי חזקיה:
"נתחיל בזה שגברים אוהבים בצורה אחרת מנשים. גברים אוהבים ממקום אחר. הרגשות הם אותם רגשות, אולי גם באותה עוצמה, אבל ממרכזי פיקוח שונים לגמרי בראש ובגוף. גברים אוהבים מהחלק היצרי והילדי שבהם. ברגע שיוצאים מנקודת הבנה (לא הנחה) שכך זה - הכל ברור יותר.
גברים זקוקים לאהבה בדיוק כמו נשים. הם זקוקים לליטוף - אבל תמיד ידעו לתרגם אותו במהות המינית שלו. הם זקוקים למילה טובה, אבל כזו שחודרת שריון של אגו. זו יכולה להיות מילה שלנשים תישמע מפגרת, אבל לגבר תגרום להרגיש מלך החיות או מלך ההרים. הם יכולים לומר מילים מבחינתם הן פנינים ולנו הן בכלל עלבון. הם יכולים לבוא עם רעיון אדיר ופרץ של גאווה מזה שהם קונים לך מתנה - כשבעצם קנו חוטיני, שזה בכלל כדי שיוכלו לראות אותך בו.
גברים הם ילדים קטנים (לא ילדותיים, אלא ילדים קטנים) עם צל ענק של אגו, וילדים קטנים צריך להזין עם הרבה חום אהבה רכות והבנה, כי זה הבסיס לביטחון עבורם באהבה. ילדים לא יודעים לדחות סיפוקים, הם רוצים את הצעצוע שלהם כאן ועכשיו, והם בכלל תלויים במבוגר האחראי. לכן נשים צריכות להבין שאין עניין של חוסר רגישות או אי הבנה אלא יש אדם שפשוט מביע בצורה אחרת את האהבה".
גברים יכולים להציג מועמדות לשלב הבא של הפרויקט. כיתבו לנו
לפנייה לכתב/ת 
