שובר שוויון: ללמוד בנס-ציונה ובקריית-עקרון
10 דקות נסיעה מפרידות בין בית הספר המפואר בנס-ציונה לזה הצנוע שבקריית-עקרון, אך התחושה היא של מסע במנהרת הזמן: את הפער הסוציו-אקונומי, שראשיתו בבית, לא תסתיר גם חצר מטופחת. "במקום שהממשלה תבין שהיא חייבת לתת יותר לחלשים - היא יורה לעצמה ברגל"
ראש מועצת קריית-עקרון, אריק חדד, דווקא מאוד רוצה לשלוח את ילדי בית הספר "אוהלי מאיר" לחוגים. הוא גם ישמח לקדם את פעילות תנועות הנוער, ליצור יתר תעסוקה לילדים מעוטי היכולת ואולי עם מה שנשאר מהתקציב הזעום גם להעשיר את ההורים שלהם. הוא הרי עומד בראש מערכת שהמוטו של בית הספר שלה הוא "חינוך מעצים יישוב". אבל חדד מסביר שאין לו. פשוט אין לו.
לכתבות הקודמות בסדרה:
"בשנה האחרונה הצלחנו לגייס כספים, וחילקנו 200 מחשבים לילדי היישוב, אבל יש פרויקטים שהייתי רוצה לתת יותר למענם, ופשוט אין לי תקציב לזה", הוא מספר. לדבריו, אחת הבעיות הגדולות היא שמשרד החינוך מתנה את קיומם של פרויקטים לימודיים במה שמכונה "מצ'ינג" - השתתפות בעלויות - בשיעור של 25% מצד המועצה. לרבות מהמועצות, כמו במקרה שלו, פשוט אין די כסף לזה. "הילדים בקריית-עקרון לא פחות טובים מכל ילד אחר בישראל, אבל במקום שהממשלה תבין שהיא חייבת לתקצב את היישובים בצורה דיפרנציאלית, ולתגבר את היישובים החלשים - היא מתעלמת מאיתנו ולמעשה יורה לעצמה ברגל, כי מה שלא מלמדים את הילדים בגיל צעיר - לא ניתן לתקן בגיל מבוגר", מוחה חדד.
קריית-עקרון היא יישוב קטן המונה כעשרת אלפים תושבים, שכ-20% מהם הם עולים חדשים, בעיקר מאתיופיה. הרמה הסוציו-אקונומית של המשפחות ביישוב נמוכה, ובין בתיו ניתן למצוא מאות משפחות חד-הוריות. גם כ-18% מתוך 360 התלמידים ב"אוהלי מאיר" הם עולים חדשים. ראש המועצה מסביר שאחת הדרכים לחזק יישוב חלש היא הגברת ההשכלה, ולכן הוחלט לטעת כבר בילדים הקטנים את האמונה שרק הצטיינות בלימודים תצעיד את היישוב לעתיד טוב יותר.
כשהמדינה מתקצבת את כל היישובים באופן זהה, ומקווה שדי יהיה בכך כדי ליצור שוויון הזדמנויות, מעיד חדד שבקריית-עקרון שלו כבר נאלצו לפתח מדדים משלהם: לא עוד בדיקה שנתית ביחס לממוצע הארצי, אלא בחינת ההצלחה של תלמידי היישוב לעומת הצלחת תלמידיו בשנים עברו. רק כך אפשר לראות את ההתקדמות ההדרגתית - עקב בצד אגודל - שרשם היישוב בעשורים האחרונים, חרף כל הקשיים. רק לפני כ-20 שנה ניגשו 15% בלבד מתלמידיו למבחני הבגרות, ובשנים האחרונות התייצב שיעורם כבר על 50%. "זה עיוות של המציאות לבחון את קריית-עקרון בהשוואה לערים השכנות שלנו כמו נס-ציונה וראשון-לציון כי זה פשוט עולם אחר", אומר חדד. "יש את ישראל היפה שלא יודעת מה זה קליטה ורווחה, ושם יש הכל ובשפע, ויש את היישובים הקטנים שנאלצים לגרד תקציבים כדי לשרוד. בתנאים כאלה זה טבעי שהישגי התלמידים בחינוך יהיו נמוכים".
כשהמורה הופך גם להורה
עד שהמדינה תירתם לעזור ביתר שאת, מסתייע היישוב - כפי שעושים עמיתיו לצרה - בתורמים המממנים מבני ציבור כמו אולם ספורט, מתנ"ס וספרייה עירונית. אבל מה קורה כשהכסף בצינורות הפילנתרופיה מפסיק לזרום? גם הפרויקטים תקועים, כמובן. ובכל זאת, חדד אינו אומר נואש: "אנחנו אומנם מתקדמים בצעדים קטנים, אך חשוב לנו מאוד לשמור כל הזמן על מגמה חיובית ולהראות שעם השקעה נכונה ניתן להגיע לתוצאות", הוא מסביר.
ביה"ס "אוהלי מאיר". 10 עמדות מחשב (צילום: אבי מועלם)
ב"אוהלי מאיר" החלו בשנים האחרונות בפרויקט חדש הממומן על-ידי המועצה, שמטרתו למפות את הילדים החלשים ולתת להם שעות תגבור פרטניות. בנוסף, המורים משקיעים מאמצים גדולים בילדי העולים כדי לשפר את רמת העברית שלהם ואת שילובם בכיתות. "המאמץ שנדרש ממורים בפריפריה הוא גבוה לעין שיעור מההשקעה הנדרשת מהמורים בערים החזקות", אומר חדד, וטוען כי בשל מצבם הסוציו-אקונומי המודעות לחינוך מצד הורים רבים ביישובים חלשים היא נמוכה. לא פעם נדרשים המועצה והמורים למלא את מקום ההורים כמי שדוחפים ילדיהם להישגים. "אנחנו רואים בקידום הילדים אתגר ציוני מהמעלה ראשונה, ולכן החלטנו לשנות את סדר העדיפויות, ולהשקיע את רוב התקציב בחינוך על חשבון שירותים אחרים לתושב כמו גינון, ריבוד כבישים או פיתוח תשתיות", אומר חדד.
למרות הכל, טיול קצרצר בשבילי בית הספר "אוהלי מאיר" חושף חצר מטופחת. המבנים והגדרות ישנים אמנם, אבל גם כאן נראה כי המועצה - עם המעט שיש לה - משקיעה רבות בצביעה ובשמירה על התחזוקה. במעבדת המחשבים יש כעשר עמדות מחשב, וגם השירותים ומגרש הספורט תקינים ועונים להגדרה "ראויים לשימוש". רוצים משהו מעבר לזה? בואו ניסע 10 דקות מערבה.
בין קסילופון לצהרון
הגענו. ברוכים הבאים לבית הספר "סביונים" בשכונת היוקרה "סביוני נצר" של נס-ציונה. מימינכם שירותים שמזכירים תאים בבית מלון, משמאלכם גן שעשועים לתלמידי כיתות א' ו-ב', והנה גם פינת חי עם ארנבים, שפנים ותוכים. חכו, עוד לא הצצנו למעבדת המחשבים הגדולה, אבל אולי עוד מעט ניתקל באחת משלוש עמדות המחשב שמותקנות ליד הכיתות עצמן, כדי לאפשר למורים לשלב למידה בכיתה עם עבודה במחשב.
בית הספר "סביונים". "כיף ללמוד בתנאי פתיחה טובים" (צילום: אבי מועלם)
כן, כאן זה כבר עולם אחר. בבית הספר "סביונים" לומדים כ-300 תלמידים, רובם ככולם ממשפחות אמידות ובעלי מודעות גבוהה מאוד לחינוך והישגיות. המוטו של בית הספר הוא "כבוד לסביבה", ואכן מושם בו דגש רב על איכות הסביבה, ומלמדים על כך פחי המחזור שנמצאים בכל כיתה, גינות הנוי הטיפוליות והפסלים העשויים מחומרים ממוחזרים. מסדרונות בית הספר מרושתים כולם במצלמות אבטחה המחוברות למוקד העירוני, על כל צרה שלא תבוא. אם יבקש ילדכם ללמוד מוסיקה הוא ימצא בחדר שנועד לכך פסנתר, אורגניות וכלי נגינה נוספים, ואם יתגלה כאמן - ימצא בחדר האמנויות בריסטולים בשלל צבעים, גבס וחומרי פלסטלינה.
"היתרון הגדול שלנו כבית ספר הוא שהרשות המקומית מקדמת מאוד את החינוך ונותנת לנו כמעט את כל מה שאנחנו מבקשים כדי לקדם את הילדים", מסבירה מנהלת בית הספר, סמדר בייז, ומעידה על מה שהעיניים מזהות היטב: "אפשר לומר שרואים את התוצאות בשטח". בייז מציינת כי רוב התלמידים רשומים למגוון החוגים והפעילויות הקהילתיות שמתקיימות מדי יום בשטח בית הספר, מיד בתום יום הלימודים הסדיר. בית הספר מפעיל גם צהרון החל מהשעה 13:00 ועד ל-17:00 לילדי כיתות א' עד ג', כדי להקל על הוריהם. תלמידים חלשים מכל שכבות הגיל זוכים לשעות תגבור נוספות מעבר לשעות הלימודים, כדי לקדם אותם ולצמצם את הפער בינם לבין שאר התלמידים בכיתה.
עם משאבים קל יותר להגיע להישגים. הפסקה בנס-ציונה (צילום: אבי מועלם)
אם צוות המורים בקריית-עקרון נאלץ להשקיע את כל מרצו בעצם עידוד התלמידים ללמוד, כאן בנס-ציונה העבודה כבר - גם אם לא קלה - חלקה בהרבה. "הילדים אוהבים לבוא לבית הספר", מספרת בייז, "כי ההרגשה היא שכיף ללמוד במקום שמאפשר להם תנאי פתיחה כל-כך טובים".
אין לה, לנס-ציונה, דבר להתבייש בו חלילה, אדרבא - זה בדיוק החינוך שכל ישראלי מאחל לילדיו. אלא שבמרחק קילומטרים בודדים משם, בתחומי ישראל אבל במדינה כמעט אחרת, תמשיך כנראה מועצת קריית-עקרון - לפחות עד בוא השינוי המיוחל - לנסות לגרד שקל מפה, שקל משם, להחזיק בקרסוליים את התלמידים שמבקשים עתיד אחר, ולהחדיר לאחרים מלכתחילה את השאיפה לעתיד כזה. אבל גם בייז יודעת, שעם כוונות טובות בלבד לא הולכים למכולת, ולפעמים גם לא לבית הספר: "ברגע שסביבת הלימודים עתירת משאבים ומשדרת כבוד והערכה לתלמיד, היחס של התלמיד הוא בהתאם - והרבה יותר קל להגיע להישגים".
לפנייה לכתב/ת 
-(Large)_a.jpg "אבי מועלם")
-(Large)_a.jpg "אבי מועלם")
-(Large)_a.jpg "צילום: אבי מועלם")
-(Large)_a.jpg "צילום: אבי מועלם")
