הכל אודות אבא

אחים תאומים, יעידו כל מי שנולדו ככאלה, חווים לא מעט מצבים בהם הם מוצמדים - אם ירצו בכך או לא - זה לזה. המקרה של יעל ונעמי פרלוב הוא שונה. "חוץ מזה שלשתינו יש תלתלים וטון דיבור דומה, חונכנו להיות תאומות לא זהות - למרות שאנחנו זהות", אומרת נעמי בראיון ל-ynet.

יעל (מימין) ונעמי פרלוב. רגילות לעמוד מול מצלמה (צילום: יוסי צבקר)

ובכל זאת, בתוכנית "זה עובר בגנים" שתשודר הערב (ה', 22:30, HOT בידור ישראלי), היה ברור לשתיהן שלתוכנית מסוג זה, המפגישה את דור הילדים עם יצירות הדור הקודם שכבר איננו איתנו, הן יצטלמו ביחד. "לא הצטלמנו הרבה ביחד עד היום", היא מספרת ומתייחסת בעיקר לתקופה שלאחר יומני פרלוב. "מה שכן, אנחנו בהחלט רגילות לעמוד מול מצלמה, אחרי כל השנים האלה, בגלל היומנים".

התוכנית החדשה רחוקה מאוד מהיומנים של אביך. לפחות בקצב ובעריכה.

"אני אגיד לך את האמת. לי אין טלוויזיה בבית, אני לא רואה טלוויזיה, אז אני לא יכולה להעיד על התוכנית. אני בעד בידור, עובדה ששפטתי גם ב'נולד לרקוד',

אבל לצערי הרב או לשמחתי הרבה אני מפספסת הרבה דברים שקורים על המסך, אבל מצליחה לחיות עם זה. מה שקרה כאן, זה שהיכרתי את הבמאי, עניין אותי לעסוק באמנות ובמשפחה שלנו, בתמונות שצולמו שעליהן אנחנו מדברות וזה לא משמעותי לי באמת אם זה סרט או תוכנית טלוויזיה".

עין בירושה

יעל פרלוב, כידוע, המשיכה לאורך השנים את דרכו של אביה כיוצרת דוקומנטרית. נעמי לעומתה, עוסקת שנים רבות במחול וכוריאוגרפיה, ובשנתיים האחרונות מנהלת את המסלול להכשרת רקדנים בביכורי העתים.

במקביל, מעלה עבודות של הכוריאוגרף האלבני אנז'לן פרלז'וקאז' ועובדת לא מעט עם האופרה של פריז, הניו יורק סיטי בלט, הבלט המלכותי של שבדיה ועוד. למרות המרחק המקצועי, היא מספרת, חותמו של אביה ניכר בעבודתה לאורך כל השנים.

פרלוב ז"ל. "קיבלתי כלי עזר יוצא דופן" (צילום: HOT בידור ישראלי)

"נקודת ההשקה היא המבט מבחוץ. בגיל מאוד צעיר, למרות החינוך הנפלא בלהקת 'בת דור', הבנתי שההתמקצעות צריכה להיות מבחוץ ולא על הבמה. כשהבנתי את זה, זה היה עבורי שחרור עצום, וזו היתה הדרך שלי ליישם את שקיבלתי באופן טבעי מאבי.

"הבנתי שהסתכלות בדרך חדה וחריפה על רקדנים, תבוא לידי ביטוי בכך שלא אחקור, אלא אתבונן בהם. כך אעלה ריקודים ואקדם את מי שצריך להתקדם בזכות העין, שהיא כלי עזר יוצא דופן, ודי ידוע במקרה שלי בכל העולם, ואני נהנית ממנו. זו מתנה שקיבלתי ממנו".

בעידן המצלמות הדיגיטליות, הסלולרי והיוטיוב, כל הורה מתעד את ילדו, אבל אתן נחשפתן לתיעוד הזה בתקופה שלא תיעדו ילדים אחרים באופן שכזה.

"מה שהיפנים עשו עם כל הטכנולוגיה זה יוצא דופן. כשהצטלמתי בזמן שאחרים לא הצטלמו? לא הרגשתי מוזר. זה לא היה אוונגרד אז. דוד אבי עשה משהו שהוא רצה לעשות, ולזה התמסרתי. לא הסתכלתי מסביב, כמו שאני לא נוהגת להסתכל מסביב בכל עניין ומאוד מרוכזת בעשייה שלי. היום זה מעניין, אבל אז ממש לא התעסקנו בזה.

אבי פשוט לא היה יכול בלי זה, זה היה טבעי ומשהו שצריך לקרות מתוך נחיצות שלו ליישם את זה, וזה מה שעניין אותי.

בעוד כחודש ימלאו שבע שנים למותו של פרלוב האב. לדברי נעמי, הוא לא היה חובב גדול של טקסים וגם היא אינה כזאת, אך בכל זאת, לקראת ציון העשור למותו, התוכניות כבר מתחילות לרקום עור וגידים. "אני רוצה לציין את העשור למותו בתערוכת רישומים ופולרואידים שלו. אנחנו במגעים עם מוזיאון עין חרוד לקראת הקמת תערוכה כזו ב-2013. בינתיים? אני לא ממהרת לחגוג שום טקס".