החומר שממנו עשויות הזמנות לחתונות
תושבי הפיכסבוקים מהללים בסטטוסים שלהם את אמנות המיזנטרופיה ומביאים מאמרים ותובנות שמוכיחות שזה הדבר הטבעי הבא. אבל מה לא הייתי נותנת כדי למצוא מישהו שיתפוס איתי עלים בשלכת של הסתיו שאין כאן באמת
אולגה יושבת על הבר של אריק בלילות של אמצע השבוע. אריק אוהב אותה. הוא קורא לה "אולגה שלנו" כשהוא מניח פרוסות קרפצ'יו חם על צלחת, עורם בקערית בצל, פטרוזיליה, שמן ולימון, סוקר בשביעות רצון את ההמצאה שלו ומגיש לה. עם לחם קלוי בו היא לא נוגעת. אריק הוא הביחד של אולגה. חוץ ממנו אין לה יותר מדי.
איפור מוקפד לא נחשב.
תושבי הפיכסבוקים מהללים בסטטוסים שלהם את אמנות המיזנטרופיה ומביאים מאמרים ותובנות שמוכיחות שזה הדבר הטבעי הבא. מה לא הייתי נותנת כדי למצוא מישהו שיתפוס איתי עלים בשלכת של הסתיו שאין כאן באמת. אבל במקום זה אני יושבת על הבר של אריק בדרום העיר ותוהה מה יש מאחורי העוצמה בפנים של אולגה, ששכבות המייק אפ לא הצליחו להסתיר.
היא שותקת בהתנשאות, ואני חושבת על החשבונות שיש לי לשלם ועל זה שזרק אותי בשבוע שעבר ושם פעמיו לעבר עתיד לא ידוע אבל בהחלט עמוק יותר מזה שיכולתי להציע לו.
הייתי הורגת אותו. בחיי.
נורא רציתי את השלווה המפורסמת הזאת שיש רק לאנשים שמנהלים חיים נוחים. אבל במקום זה גלגלתי קובייה על הבר, בהיתי בתוצאה הזוגית שיצאה לי וניגשתי אל שני הבבונים שמזמזו בהתמדה כוסית בת 20.
אם לא אהבת חיי, לפחות כמה דקות של עונג
מה יש. גם לי מגיע שימזמזו אותי. אם לא אהבת חיי, לפחות כמה דקות של עונג. או של השפלה. או של גועל. לא חשוב. הלב שלי ממילא לא יכול להישבר שוב. זה פטנט כזה של לבבות שנשברים פעם אחת יותר מדי. כשלוקחים אותך עשרת אלפים פעמים יותר מדי לשיחה מנומסת שקרית נוסח 'זאת לא את, זה אני', קשה שלא לקחת את זה אישית וללכת קצת לאיבוד.
הבבון שסקר את השדיים שלי בלי בושה וגרם למוח שלי להרגיש מיותר אמר לי שהוא רוצה להקריא לי פיסקה שהוא בדיוק כתב ביומן שלו. ארוחות השישי בצהריים של אריק גורמות לאנשים להרגיש פיוטיים. בשולחן שלידינו התחילו לשיר בקולי קולות את 'אהבה בת עשרים'.
אמרתי לו שלא אכפת לי והוא התחיל לדקלם:
"יומני היקר. אני לא מרגיש טוב. אני רוצה לגעת באשה הזאת שיושבת כאן על הבר ומתחרמנת עם האיש שלה. מה לעזאזל אני חושב שאני עושה? אני יודע מה אני צריך. מישהי שתראה את הנשמה שלי מבפנים. שתגיד לי שאני טועה ושתנקה את כל הג'יפה של הבפנים של האישיות שלי. זה מה שאני רוצה".
הוא גמר לדקלם והסתכל עלי בציפייה. אמרתי לו שמבחינה תחבירית יש כמה בעיות בטקסט שלו, אבל חוץ מזה הוא חייב להגיש בקשה להצטרף לצוות הכותבים של 'האוס'. אחר כך התנצלתי ואמרתי שאני חייבת ללכת. הייתי בדרך החוצה להדליק סיגריה.
אריק עישן בחוץ עם הומו של גופיה לבנה ודגמ"ח-כפכפים של פלורנטין-לשלטון והתייעץ איתו בקשר לקנסות מהעירייה. אמרתי להם שבצפון תל אביב אפשר לעשן כמה שרוצים בתוך הפאבים ואף אחד לא עושה בעיות והבעלים משלמים את הקנסות מתוך הקנסות שהם גובים מהלקוחות שלהם על כל כוס בירה שעולה כמו טיול לפריז. הם בהו בי. כמובן. כמו שאנשים בוהים בי כשהם חושבים שאני הולכת בזהירות על התהום.
לא יודעת אפילו מה זה אומר, לב שבור. מה שבטוח, זה לא החומר שממנו מייצרים הזמנות לחתונות.
לפנייה לכתב/ת 
