בין עומר לשגב שלום: שיעור באי-שוויון
רק 12 קילומטרים מפרידים בין המדשאות והפלזמות בתיכון המקיף בעומר לקרוואנים ולהזנחה במקיף ביישוב הבדואי שגב שלום. הפערים עצומים: 80 אחוזים זכאות לבגרות בעומר לעומת 40 אצל הבדואים. המורים מתוסכלים: "יש מחסור בשולחנות ובכסאות". מדינה אחת. שתי מערכות חינוך
"הם כמו כולם", מתגאה זיוה דרורי, מנהלת בית הספר המקיף בעומר, באוכלוסיה הבדואית הקטנה הלומדת בבית הספר. 17 תלמידים בדואים מאזור לקיה ותל שבע לומדים שם מכיתה ז' ועד י"ב, למרות שבית הספר אינו מחויב לקבלם לפי אזורי הרישום. "לא חשים שהם משהו מיוחד. במחזור של השנה הקודמת סיימו תאומים בדואים, שכעת לומדים רפואה, ואף יצאו איתנו למסע לפולין", מספרת המנהלת. בבית הספר גאים במיוחד במגמת הערבית שלהם. רחל צרויה-מזוז, מורה לערבית בתיכון ותושבת אופקים: "הגעתי לתפקיד במקרה והתאהבתי בתלמידים, בחדר המורים. זה נתן לי כוח להישאר בהוראה. אחד הדברים הכי חשובים זה לחזק את התלמידים. תעודת הבגרות היא כרטיס כניסה להרבה מקומות ואני משקיעה בתלמידים שלי הרבה, גם מזמני הפנוי".
אמיר אבו רביע, תושב כסיפה, לומד בכיתה י"א במגמת פיזיקה וכימיה, ומספר ש"היתה קבלת פנים חמה. אני כמו כל תלמיד אחר. ההורים שלי החליטו לא לשלוח אותי לבית הספר בכסייפה כי הם רצו מקום יותר טוב ומתאים, וחשבנו שבית הספר בעומר הוא מתאים יותר". אמיר מתכוון להתגייס לצבא וחושב ללמוד שם רפואה ולהמשיך הלאה, "אני רוצה להתגייס כדי לתרום למדינה". אביו של אמיר, מוחמד אבו רביע, הוא הרופא הבדואי הראשון, ואילו אמו היא יועצת גנטית. "כשהוא למד רפואה הוא הכיר את אמא שלי", מספר אמיר בגאווה.
בית הספר המקיף התיכוני בעומר הוקם לפני 13 שנה, וכיום עומד מספר התלמידים על 1,020, עם 32 כיתות. התקציב השנתי הממוצע לתלמיד עומד על כאלף שקלים. ממוצע התלמידים בכיתה עומד על כ-32 ( בכיתות הנמוכות, ז' ו-ח' ממוצע התלמידים קטן יותר, ובבית הספר היסודי הממוצע עומד על 27 תלמידים בכיתה). בודדים התלמידים המגיעים מבאר שבע. אחוז המתגייסים לצה"ל עומד על 96.8 אחוזים, כאשר הרוב בוחרים להתגייס ליחידות העילית. בשנה שעברה סיימו 278 תלמידים את כיתה י"ב וכולם התגייסו לצה"ל. 90 מורים מלמדים בו, ובנוסף עוד 20 אנשי מנהלה.
בנימה כמעט מתנצלת, מסבירה זיוה דרורי, מנהלת בית הספר המקיף: "כששומעים מקיף עומר עולה בראש תמונה מאוד אליטיסטית, מקום של בנים של מיליונרים. הרקע הסוציו-אקונומי אמנם גבוה, אך יש גם כאלה שבאים מרקע אחר. אני גאה בזה". המגמות המוצעות לתלמידי בית הספר מגוונות. בית הספר מעודד את התלמידים בשני תחומים: המדעי וההומני. רבים בוחרים לשלב בין התחומים: ביולוגיה ותיאטרון, כימיה ואמנות, מגמת רדיו ופיזיקה.
ירדן ג'אן, תושבת מיתר, סיימה השנה את לימודיה בבית הספר המקיף עומר ומחכה בימים אלו לגיוסה לצה"ל. היא סבורה שהמטען שהעניק לה בית הספר יישאר איתה לאורך כל חייה: "נהניתי מאוד מהיחס של המורים. גיליתי שכאשר אתה נותן, אתה מקבל. קיבלתי יחס מאוד אישי שם. בית הספר נקי ומטופח, במעבדות יש את כל הציוד שצריך, מחשבים חדשים, הכל. חדר האמנות ממש טוב, ואחרי שסיימתי את הלימודים התקינו לוחות חכמים בכיתות. יש את כל מה שצריך. כשהייתי בכיתה י' בית הספר עדיין נתן לנו תגבורים, למרות השביתה הגדולה. גם בחגים המורים הגיעו ועזרו לנו עד שעות מאוחרות".
"נשרפים בקיץ בקרוואנים"
גם המורים בתיכון המקיף ביישוב הבדואי שגב שלום מנסים לסייע לתלמידים, אבל התנאים הפיזיים קשים מנשוא. 1,800 תלמידים בכיתות ז' עד י"ב לומדים תיכון המקיף ביישוב הבדואי שגב שלום. למבנה בית הספר הוסיפו 25 קרוואנים כדי להקל על הדוחק, חלקם לא ממוזגים והופכים בימי הקיץ לחממה מחניקה. על הנייר לומדים 35 תלמידים בכיתה. בפועל לומדים יותר. בתחילת השנה השבית ועד ההורים העירוני את הלימודים במחאה על הצפיפות הגבוהה. 60 אחוזים מהתלמידים מגיעים מחוץ ליישוב, רבים מהם מאבו באסמה, והם אינם יכולים ליהנות משיעורי התגבור. התוצאות נמוכות בהתאם: רק 40 אחוזים זכאים לבגרות.
הנתון הנמוך, מסביר מנהל בית הספר, מוחמד אל-חמאמדה, המוכר ביישוב כ"אבו טארק", נובע מהפעלת מגמת מכונאות רכב וחשמל. תלמידי שתי כיתות י"ב במגמה מראש לא ניגשים לבגרות מלאה. "בלעדיהם אנחנו עומדים על כ-50 אחוז זכאות לבגרות. בשביל המגזר, זה נתון טוב מאוד". אל חמאמדה מסביר כי המחוז הדרומי של משרד החינוך משקיע מאמצים רבים כדי לשנות את הנתון הזה, "הם מקצים לנו שעות לימוד לתגבור והכנה לבגרות, ואנחנו תמיד מנצלים את השעות האלה עד תום ומבקשים עוד". התלמידים בבית הספר נתקלים בקשיים במבחני האזרחות. "המורים המתאימים למקצוע מעטים מאוד", אומר המנהל, "ואם אחד המורים עוזב או שבית הספר גדל, זו בעיה לאתר מורה מתאים".
אולם ספורט אין וגם לא אולם הרצאות. פאטמה אבו חמאד, יועצת בבית ספר, במקור מהצפון, פגשה את בעלה לפני 19 שנה בשגב שלום. גם הוא מורה. מאז היא כאן. "הבעיות הכי שכיחות הן אלימות בין תלמידים. בית הספר מכיל תלמידים מכל מיני משפחות, ולכן יש לפעמים עימותים על הרקע הזה. חלק מהתלמידים לומדים בקרוואנים ובקיץ הם נשרפים. יש מחסור בשולחנות ובכסאות. יש ילדים עם מחשב, פייסבוק, חשמל והכל. אבל יש ילדים שאין להם בכלל חשמל, שבקושי מספיקים לעשות שיעורים. יש כאלה שמגיעים לבית הספר בלי ציוד, ספרים ומחברות. זה יותר מאתגר לעבוד איתם ולסייע להם".
מחמד, מורה לאנגלית כבר 13 שנה, בבית הספר: "הייתי סטודנט באוניברסיטת בן גוריון וזקוק לעבודה. לא היו להם אז מורים לאנגלית. התקשרתי למנהל והתקבלתי לעבודה". גם הוא מספר שהבעיה הגדולה ביותר היא הצפיפות. מספר התלמידים בכיתות י"א ו-י"ב מגיע ל-38, אבל יש נקודות אור: "דווקא המשמעת של התלמידים מעולה. הם מכבדים את המורים". מחמד מתוסכל מאחוז הזכאות הנמוך לבגרות: "בכל שנה לפני המגן והבגרות אנחנו עושים ימי תגבור וימי לימוד ממוקדים, אבל התוצאות עדיין רחוקות ממה שצריך להיות. אני מרגיש שאני מפסיד, כי אני עובד ושוקד איתם שלוש שנים ומצפה שכולם יעברו. בסוף זה אפילו קצת מתסכל". אשתו עשתה בעבר פרויקט בתיכון מקיף עומר, "זה הבדל של שמיים וארץ. התשתיות הפיזיות שלהם - אין מה להשוות".
"ראיתי תלמיד שלי עובד בגינון, סימן שנכשלנו"
לובנה ג'רג'אוי, בת 17 ולומדת בכיתה י"ב בשגב שלום במגמת ביולוגיה ופילוסופיה ("אנחנו לומדים על אריסטו, קאנט, ניטשה ואפלטון. זה מעניין מאוד למרות שזה קשה"), כבר יודעת שמצב החינוך במגזר לא יכול להישאר כפי שהוא היום. :המצב חייב להשתפר. חייבים להשקיע יותר. יש המון תלמידים, בעיקר תלמידות, שאחרי יב' יושבים בבית. למה לא להמשיך ללמוד? אוניברסיטת בן גוריון כל כך קרובה". בתחילת השנה היא נאלצה להישאר בבית, "התחלתי ללמוד בעצמי כי היו לי ספרים מהאחים הגדולים. בנוסף, לימדתי את האחים הקטנים כי גם בית הספר שלהם היה בשביתה. רק אתמול דיברנו על השביתה שהייתה. יש לחץ בבית הספר. לא הגיוני שתהיה כיתה עם 40 תלמידים". ג'רג'אוי עצמה חולמת להיות עיתונאית, אך לא החליטה סופית. "זה חלום. אולי אלמד צילום. בדרך כלל אין עיתונאיות בדואיות. חשבתי שאוכל לדבר על המצב בחדשות. אני מאוד מקווה שאצליח. אמא שלי אמרה לי פעם שזה קשה, אבל ההורים לא אומרים לי לא".
החינוך מהווה אתגר גדול מאוד לרשויות הבדואיות בדרום, בייחוד בהתחשב בעובדה שהאוכלוסיה צעירה מאוד. אבל יש נקודות אור בהזנחה המתמשכת, כמו למשל ביישוב חורה. 62 אחוזים מתושבי מועצת חורה הם ילדים מתחת לגיל 18. 92 אחוזים מהתושבים מתחת לגיל 45. התלמידים לומדים בשישה בתי ספר יסודיים וחמישה תיכונים, מהם 3 מקיפים (ז'-יב'), אחד טכנולוגי ובית ספר תעשייתי השייך למשרד התמ"ת. תקציב החינוך של המועצה עומד על כ-32 מיליון שקלים לשנה, 61 אחוזים מתקציב המועצה. בבית הספר התיכון המקיף אל-נור כ-900 תלמידים. מקרב הבוגרים, כ-72 אחוזים זכאים לבגרות, אחד הנתונים הטובים במגזר. בתקופת שרת החינוך הקודמת, יולי תמיר, קיבלה המועצה פרס חינוך. "בדרך כלל התלמידים לא מתגייסים אחרי התיכון", מסביר ראש המועצה ד"ר מחמד אלנבארי, "הצבא מהווה מפלט עבור חלק מהמתגייסים. אם יש לתלמיד פוטנציאל להמשיך ללימודי השכלה גבוהה, הוא לא הולך לצבא".
נואל אבו-רביע, תושבת מיתר, מורה בתיכון אל-נור מאז הוקם לפני כמה שנים. יש המכנים אותה "הבדואית האשכנזית", אבל זה לא מפריע לה. היא נחושה להקנות לתלמידיה ערכים, שלכולם תהיה בגרות, אך את ילדיה היא מחנכת במקום אחר. "הבת שלי לומדת במבואות הנגב בקיבוץ שובל, כי אני רוצה שתקבל את ערכי הקיבוץ והבנים שלי לומדים במיתר. על תיכון עומר לא חשבתי. זה לא בא בחשבון כי היו שמועות על ילדים מפונקים. הרמה גבוהה, אבל חיפשתי גם ערכים". עבורה, כישלון של תלמיד הוא כישלון שלה. "היה מקרה בו ראיתי את אחד התלמידים שלי עובד במיתר בגינון. אמרתי לעצמי שאם הוא הגיע לשם אז נכשלנו. המטרה שלנו היא שיגיעו לאוניברסיטה, למכללה. לומר שזה קל? זה קשה".
Read this article in English
לפנייה לכתב/ת 
