ספר להצלחה לסטודנטים - שמתאים לבר מצווה

אפתח בשני וידויים: סטטוס של "סטודנטית" הפך אצלי לקריירה, כי אחרי 5 פלוס שנים בקמפוס מי זוכר שהמצב הזה נגמר מתישהו? השני הוא שמעולם לא חיבבתי מדריכים למיניהם, מהסוג שמבטיח לך לתפוס חתן בקלי קלות, לרזות 10 ק"ג בשעתיים או לשדרג את זכרונך אחרי 300 עמודים (ו-90 שקלים החתיכה). לכן, התחלתי את קריאתי ב"טוב מאוד", ספרו של צביקה ברגמן, הוצאת "סודות", עם מנת ספקנות בריאה.

• מה מתרחש בשוק העבודה? קרא בקריירה
  

הספר, שעל הכריכה מתחת לשמו מבטיח "אימון אישי להצלחה בלימודים ובמבחנים לתלמידים וסטודנטים", מהווה מעין תמהיל אופנתי של קואוצ'ינג ("אם מישהו כבר עשה זאת, גם אתה יכול") , פילוסופיה בגרוש (הסברת המושג 'אחריות' תוך ציטוט שיר מ'ספר החיים והמתים הטיבטי') וטיפים קלים ופרקטיים-לכאורה לשיפור מיומנויות הלמידה ("להלן כלים לסיכום נכון של השיעור..").

הספר מורכב מפרקים קצרים העוסקים בהקשבה, תהליך המחשבה, זכרון וניהול זמן נכון. עם זאת, נראה שהמרכיב שעובר בספר כחוט השני הוא מוטיבציה. בכל פרק ולכל אורכו כמעט, עידוד המוטיבציה, אמונה עצמית ודבקות במטרה מוזכרים בדרך זו או אחרת. דוגמאות? הנה שתיים מייצגות:

• "אתה יכול להגיע להישגים גבוהים מאוד. כל מה שדרוש לך זה רק להאמין בעצמך" – בפרק 10.
• "הפחד הוא לא רק מכישלון כי אם בראש ובראשונה מתגובת הסביבה לאי ההצלחה שלך"- בפרק 11
  

"קלישאות של עיתוני נוער"

לאחר ההקדמה המייגעת והארוכה, ואחרי שכל קורא השתכנע שהוא בעל יכולת, מסוגל ויצליח "אם רק ירצה בכך!" – מגיע הפרק לו חיכינו, "פרק הטיפים הגדול ללימודים ומבחנים". מה רבה הייתה אכזבתי, אם כי לא הייתה בלתי צפויה, לגלות עמודים רבים מלאים בקלישאות של עתוני נוער.

החל מ"האחריות היא שלך. אל תחפש אשמים. גם אם יש כשלים במערכת הלימוד, עליך לדעת להתגבר ולהצליח בבחינות. אם לפחות אחד מכל הנבחנים הצליח כי אז גם אתה יכול" וכלה ב-"להצטיין במגמה פחות טובה היא חוכמה עדיפה מאשר הסתבכות בבינוניות במגמה חזקה מיכולותיך".  שנייה, "בינוניות"? "חזקה מיכולתך"? אבל לא אמרנו ב-150 העמודים שקדמו שאני יכולה, מסוגלת, והשמיים הם הגבול?

לאחר קריאה ראשונה ומעבר שני ומהיר, הבנתי את מקור הסלידה הבסיסית שלי ממדריכים מסוג זה. אין לי ספק שלכותב כוונות יוצאות מן הכלל, והוא באמת נורא משתדל. אבל, וזה האבל הגדול - האם מיומנויות למידה, טובות יותר או פחות, הן משהו שניתן לשינוי אמיתי עם קריאה בספר? האם משהו שמהווה חלק מאופיינו ואולי אף אישיותנו, אותו אנו מפתחים מכיתה א' ואולי קצת קודם - הוא "פשוט" עניין של החלטה?

הרי אנו פוחדים ממבחנים או לא יודעים להתכונן למבחן לא מאתמול, ניסינו לרדת את 5 הקילו האלה ובאמת שייחלנו לתפוס חתן בשבעה צעדים - ואולי זה לא הצליח מסיבה עמוקה ומשמעותית יותר, שמעבר ל"לא באמת ניסית"?

תובנות שטחיות

אין בכוונתי לחרוץ גורלות ולקבוע קביעה דטרמיניסטית שאם לא הצלחת עד עכשיו - עדיף לך לוותר על השכלה, ושמעתי שמחפשים קוטפי פלפלים בנגב. עם זאת, זהו תהליך של צבירת נסיון והתפתחות אמיתיים - בישול איטי ולא אינטסטנט פודינג.

אז האם אתם צריכים לרוץ לחנות הספרים הקרובה ולרכוש מהר מהר את הספר? ממש לא. רמת הספר על תובנותיו השטחיות לא תואמת את המציאות הסטודנטיאלית של שנת 2010 בישראל. הוא היה מהווה חידוש אמיתי לו יצא בימי הדור שהוא היום הורי הסטודנטים. עם זאת, הוא יכול להיות אחלה מתנה לבר מצווה, לתלמיד הבינוני והרָגיש שממש רוצה אבל לא מאמין שהוא יכול.