שביט הארטלי נחשף מקרוב
גשושית החלל EPOXI קלטה תמונות נדירות של שביט הארטלי, שיכולות ללמד אותנו דברים חדשים על מבנהו של השביט
ביום חמישי, ה-4 בנובמבר, בשעות הערב לפי שעון ישראל, החלה הגשושית EPOXI לשדר תמונות תקריב כאשר היא עוברת סמוך לגרעין של השביט Hartley 103P.
שביט זה חלף בנקודה הקרובה ביותר לשמש במסלולו שבוע קודם לכן, ב-28 באוקטובר. כמה שעות קודם למפגש היתה הגשושית במרחק של כמיליון ק"מ מהשביט והיא התקדמה אליו בקצב של כ-12 ק"מ לשניה, כאשר המטרה היא להגיע למרחק של 700 ק"מ בלבד מגרעין השביט.
כל אתה עת מצלמות הגשושית מצלמות את השביט ושולחות את הנתונים חזרה הביתה. את השלבים האחרונים בניווט לכיוון הגרעין הפעיל של השביט עשתה הגשושית תוך שימוש בניווט אוטומטי שהתביית על הגרעין המוארך והבהיר של השביט.
תמונות תקריב משביט Hartley 103P (צילום: נאס"א)
בשל מרחקו מכדור הארץ (כ-23 מיליון ק"מ) והמהירות הגדולה שבה מתקרבת הגשושית לשביט, אין אפשרות לשלוט על הניווט מכדור הארץ כיוון שלגלים האלקטרומגנטיים של התשדורות בין החללית לכדור הארץ נדרשות כשתי דקות בכל כיוון. לכן מרגע שנדרש תיקון, לאור הנתונים הנקלטים בעדשות המצלמות ועד קבלת הפקודה מכדור הארץ במחשבי החללית, עובר זמן קריטי.
המשימה: להבין מהו שביט
למשימת EPOXI היסטוריה מרשימה. היא החלה כמשימת Deep Impact ששיאה היה בשיגור קליע אל השביט Temple I ב-4 ביולי 2005. מטרת הקליע היתה לחדור את קרום השביט ועל ידי חקירת התנהגות החומר הנזרק בעת הפגיעה להבין את המאפיינים הפיזיקליים של הרכב פני השטח של השביט.
משימת Deep Impact היתה המשימה המוצלחת ביותר לחקר שביטים והתוצאות שהתקבלו הוסיפו נדבך חשוב מאוד לידע שלנו בנוגע לשביטים. אגב, לנושא התוצאות של Deep Impact יש גם נקודה ישראלית – התוצאות שהתקבלו כתוצאה משיגור הקליע התאימו לניסויים שבוצעו במעבדה לחקר שביטים במחלקה לגיאופיזיקה ומדעים פלנטריים באוניברסיטת תל-אביב, על ידי צוות שכלל את פרופ' עקיבא בר-נון, ד"ר דיאנה לאופר ועבדכם הנאמן.
לאחר שיגור הקליע לכיוון השביט Temple 1 הופנתה החללית אל עבר השביט Hartley 103P. ההבדל בין שתי המשימות הוא במעבר הנוכחי סמוך מאוד לגרעין שביט פעיל, ממש בנקודה שבה הוא בקרבה המרבית לשמש.
גרעין השביט הופך להיות פעיל יותר ויותר ככל שהוא מתקרב אל השמש. כל עוד הוא במרחק גדול מהשמש הוא לא יותר מכדור קרח קפוא שבו כלואים גזים ואבק. כשהוא מתקרב אל השמש לעומת זאת, קרינתה מחממת את פניו וגל חום מתחיל להיכנס אל תוך השביט.
הקרח מתחיל להתנדף (עובר לפאזה גזית) ויחד עמו משתחררים גזים ואבק הכלואים בו. לאחר המעבר הקרוב של החללית ג'יוטו סמוך מאוד לגרעין השביט האלי בשנת 1986, התחוור שגרעיני השביטים שחורים כתוצאה מהתמצקות חומרים אורגניים על פניהם, שמקורם בחומרים שהיו בתוך השביט והועפו החוצה.
חומרים אלה יוצרים קרום קשה על פני השביט ולעובדה זו השפעה גדולה על אופן שחרור אדי המים, הגזים והאבק – אלה יוצאים מתוך שקעים וחריצים בקרום הקשיח של השביט בסילונים עזים.
הגזים והאבק יוצרים הילה סביב השביט וגודלה של ההילה סביב גרעין שביט Hratley 103P הוא כמה מאות אלפי ק"מ (צריך לזכור שכל המהומה הזו נוצרת מגרעין שביט שגודלו כשני ק"מ בלבד!).
לחץ הקרינה של השמש דוחף את האבק הלאה וכך גם את זנב השביט. בה בעת קרינת השמש והחלקיקים הנורים ממנה מייננים חלק מהגזים המצויים בהילה וכן מפרקים את מולקולות המים ומולקולות נוספות.
שביט רעיל?
אחת התגליות הראשונות שהתגלו במפגש הנוכחי הוא עליה גבוהה בשכיחות גז ציאניד (CN) בהילת השביט. מולקולות אלה נצפות בדרך כלל בהילות של שביטים אך בשביט Hartley 103P נצפתה עליה בשכיחות הציאניד בהילה ברמה של פי 5 מהנורמה, שכיחות שעלתה באופן חד ולאחר מכן ירדה באופן מהיר, כך שכנראה שיש לייחס אותה לשחרור מהיר של גזים בשביט.
בעת ההתפרצות של גז הציאניד לא נצפתה עליה יוצאת דופן בשחרור האבק מתוך גרעין השביט, כך שיתכן שמדובר בשחרור של הגז כאשר גל החום הנכנס פנימה הגיע אל כיס גז המצוי מתחת לקרום הקשיח של השביט. הגז התחמם, הגדיל את נפחו (ואת הלחץ) ופרץ החוצה.
הצילומים של השביט מראים שהוא מסתובב סביב צירו אחת ל-18 שעות. מהירות הסיבוב כנראה גדלה על ידי הסילונים הפורצים מהגרעין. ממדידות שנעשו על ידי מיה בוסתן במצפה הכוכבים בגבעתיים בשנת 1995 על שביט האל-בופ, בעת שהיה רחוק מהשמש, התקבל ערך של בין 10 ימים לשבועיים עבור סיבוב השביט האל-בופ סביב צירו.
ניתוח נוסף של התמונות שפורסמו במשך הלילה מראה שפני השביט, המזכירים בוטן מוארך, מראים אזור מרכזי, חלק כמעט למשעי, שממנו לא נצפים סילונים כאשר שני הקצות של ה"בוטן" מצולקים ומהם פורצים סילונים.
ממצא זה מתאים לתמונות ששוגרו הן מהמעבר הקודם של החללית ליד שביט Temple I וכן מצילום של שביט Wild המראים פני שביט מצולקים.
בניסויים שנעשו במעבדה לחקר שביטים במחלקה לגיאופיזיקה ומדעים פלנטריים באוניברסיטת תל-אביב נצפתה יצירת מכתשים על ידי קריסה של קרום השביט במקומות בהם פרצו סילונים.
יתכן כי ההבדל נובע ברמת החשיפה של האזורים השונים על פני השביט לקרינת השמש. ההבדל במורפולוגיה של פני שטח גרעין השביט מעניין ומצריך לימוד נוסף. כמובן שיש להמתין לתוצאות נוספות ובמקביל לניתוח הממצאים שהתקבלו על ידי המכשור הנוסף המותקן בחללית וכן לניתוח ממצאים מתצפיות שנעשו ממצפים על כדור הארץ.
מפת כוכבים מסתובבת להורדה ומידע נוסף על התצפית בירח ובכוכבי הלכת ואירועים אסטרונומיים נוספים אפשר למצוא בלוח השנה האסטרונומי.
ד"ר יגאל פת-אל, קוסמוס טלסקופים, מנהל מצפה הכוכבים בגבעתיים, יו"ר האגודה הישראלית לאסטרונומיה ומנהל פורום אסטרונומיה ב-ynet.
לפנייה לכתב/ת 
