ממשלת התמנון

יש משהו מאוד נוח בלהיות תמנון. אילו היה ניחן בחלק מתבונתו של האדם היה יכול בו זמנית לחרוש, לזרוע, לנטוע, לגדל, לטפח, ללקט, לקטוף להפריח. אולם, אם אותו תמנון אינו ניחן בתבונה רבה, הרי פתאום יכול לגלות כי מבלי משים, ומבלי מחשבה, כי ביד הראשונה נטע, ואילו ביד השביעית הוציא, ביד השלישית טיפח וביד השישית הרס. התנהלות הממשלה סביב "חוק האברכים" דומה להתנהלותו של תמנון. תמנון שיכור, מכוח.

יד אחת מקימה פרויקטים ממלכתיים עתירי תקציב שעוסקים בקידום העבודה בעיקר באוכלוסיות, שאחוז העובדים נמוך - נשים, חרדים, ערבים. ואילו

 היד השניה מזרימה תקציבי עתק המאפשרים השתמטות משוק העבודה, ובורות בהווה - שתשמש מצע לאבטלה בעתיד.

יד שלישית מקימה מעונות, צהרונים ומשפחתונים, על מנת לעודד יציאת נשים לעבודה. ואילו יד רביעית נותנת לנשים שבעליהן לומדים - להישאר בבית ועוד לקבל על זה פרס כספי. יד חמישית מסבסדת השכלה גבוהה לאברכים עם מלגות מחיה, בניסיון ללמד אותם את הלימודים הבסיסיים לצורך הקניית מקצוע. ואילו יד שישית מאפשרת תקציבים ללא לימודי ליבה.אין צורך עוד להדגים-חלם זה פה.

הצעתו של השר ישי להשוות את תנאי הסטודנטים לאלה של האברכים, בהורדתו את תנאי הסף של שלושה ילדים לילד אחד, הרי מסיחה את הדיון מהבעיה העיקרית בחוק ומתמקדת רק במושא.

ההיסטריה התקשורתית יצרה מצב בו לא נעצרים לחשוב - בין אצל חרדים, בין אצל סטודנטים - מדוע קיים מצב בו שני זוג לא מוצאים לנכון לעבוד??? נניח והיות ה"לומד" לא עובד - הוא מצב נסבל, מדוע גם אשתו אינה מחויבת בעבודה מינימאלית, או בלימודים כלשהם - על מנת להיות זכאית בהבטחת הכנסה? נוצר מצב

 שבו אשה היוצאת לעבוד גם צריכה לשלם אלפי שקלים עבור גנים ומעונות, ואילו זו הנשארת בביתה, גם חוסכת כסף זה וגם מקבלת על כך כסף.

במקום לתת אקמול להתקפות הסטודנטים ולפטור אותם בהצעות שנשלפו מהמותן היחצני"ת, יש צורך בחשיבה אמיתית - מה בעצם אנו רוצים???. לעודד נשים לעבוד, או לא? לקדם השכלה, או לממן בטלה?

התמנון הזה, הקרוי ממשלת ישראל, צריך מוח מכוון ומנווט בכל נושא בו הוא נוגע. צריך חזון, צריך אסטרטגיה, ולא החלטות מהירות שמכוונת להיכנס לכותרות של עיתון המחרת.