כאילו נגמרים לך החיים כשמתחילה האהבה
למה נשים רבות מוחקות את כל מה שמגדיר אותן וכל מה שנלחמו עליו ברגע שיש להן זוגיות? הרי גם הגברים שלצדם לא באמת רוצים בנשים כאלה, שחונקות הכל סביב מערכת היחסים שלהם
הוא: אני לא מרגיש נאלץ לבחור בין מה שחשוב לי לבין אהבה
את יודעת לבְחוֹר מצוין בין הנשיות שלך, המוסכמות והקודים החברתיים, לבין השאיפות האישיות שלך להגשמה עצמית ושוויון. עד שזה מגיע לזוגיות. כי כשהאהבה מגיעה, את חוזרת אלפי צעדים אחורה.
הבחירות שאת צריכה להתמודד איתן לא באות לידי ביטוי כשאין לך אהבה. ואז, לא משנה כמה את מצליחה וקרייריסטית ומגשימה את עצמך – הכל מסתכם ומתרכז בכך שאין גבר לצדך בלילה. את לא היחידה. גם גברים מוצאים את עצמם תוהים מתי תבוא האחת, גם אם בדרך באות הרבה רק לביקורים חד פעמיים.
לעומתך, אני לא מרגיש נאלץ לבחור בין הדברים שחשובים לי בחיים לבין אהבה. מבחינתי זה הולך יחד. אני עדיין אשמור על החברים שלי, על העבודה והקידום שאני רוצה לשאוף אליו, על התחביבים שלי והמשפחה שלי, יחד ובמקביל לזוגיות. את, בתור בת הזוג שלי, אמורה ללוות אותי בחיי, כמו שאני צריך ורוצה ללוות אותך. אני רוצה שנשזור את חיינו יחד, אבל שלא נאבד את החיים בשביל השזירה האידיאלית הזו. אני אהיה כאן ואתמוך בך, בציפייה זהה שתלווי את הרצונות, את השאיפות ואת ההישגים שלי.
אבל לך כאילו נגמרים החיים ברגע שמתחילה האהבה. החברוֹת לפתע נעלמות, המשפחה תופסת חלק קטן יותר, ואת פתאום משקיעה פחות בעבודה כדי לבלות עוד כמה שעות בחיק בן הזוג. מתוך הפחד לאבד את האהבה שסוף-סוף הגיעה, את נאחזת בה בחוזקה וחונקת, ואז את מבריחה את הבחור מרוב טירוף. הוא כנראה לא שווה את זה, את אומרת לעצמך, אבל את יודעת בתוך-תוכך שהגזמת. אם היית קצת מוותרת, קצת מרפה וקצת מרשה לעצמך לחיות את החיים שלך ולא לשים את הכל בזוגיות שנוצרת – אז היה לך גבר שכיף לו לחזור הביתה, שלא יצטרך לקחת אוויר בכל פעם שהוא פותח את הדלת וחושש מהדבר הבא שתמצאי שלא בסדר אצלו ושצריך לדבר עליו בזה הרגע.
פתאום את דורשת שכל החיים המשותפים יכילו ויגדירו אותך ואת הזוגיות שבה את נמצאת. פתאום את בוחרת להיעלב, לכעוס ואפילו לקנא קצת בַּטבעיות שבה אני נכנס לשיגרה של אהבה. אך לעומת את לא בוחרת להשאיר את המקום הזה גם לעצמך. רק כשזה רועד ומעורער, רק כשזה דרמה, רק אז את חושבת שיש משהו ששווה להילחם עליו, למרות שזה מוביל לכך שאין על מי להילחם יותר.
מערכות יחסים שמצליחות, מעֶבר למשיכה ומכנה משותף רחב, יש בהן שניים וגם כל אחד לחוד. ובדיוק כפי שהרצון של נשים הוא לחזור למקום הבסיסי של הבית שצריך לקנן בו, כך טבוע גם בגברים הצורך לצאת ולצוד ולא להישאר במערה עם כל הכאב-ראש הזה.
היא: גם לצעצוע הכי חדש ונוצץ אני אתרגל בסוף
הכי כיף לגלות במתנה חדשה, שזה בדיוק מה שרציתי. כמובן, אשחק איתו בהתחלה יותר מאשר בצעצועים חדשים. אבל גם לצעצוע הכי חדש ונוצץ אני אתרגל בסוף. ככה גם עם מערכות יחסים בכלל ובן-זוג חדש בפרט.
בסדר היום העמוס שאני מנהלת, כשם שמנהלים רוב חבריי, לא נדיר שאני לא רואה את הקרובים לי כל השבוע - וכולנו מבינים את זה. לכן, ובמיוחד כשנכנס אלמנט חדש לחיים שלי, אפשר להבין. חברה שתגיד לי שמאז שאני עם הבן זוג שלי שכחתי אותה, מרגישה פגועה ואולי קצת מקנאה שזה בא על חשבון הזמן המשותף שלנו, אבל על זה היא לא תלך איתי לרבנות. נשים בונות זוגיות, אנחנו לא מחכות שהיא תיבנה מעצמה. אנחנו גמישות יותר עם הזמן שלנו ופנויות ונגישות יותר לגבר שלנו, כי אנחנו בונות בסיס ויציבות. ייתכן שבהתחלה זה נראה כאילו אנחנו מוותרות על מה שחשוב לנו בשביל אהבה.
אבל מה? כשהזמן חולף והבסיס נבנה, התפקידים מתחלפים. אני, בניגוד אליך, מצרפת אותך לחיים שלי והופכת אותך לחלק מסדר היום. כך שכעבור שלושה חודשים סביר להניח שתכיר כבר את כל החברות שלי ותסתדר איתן, תתחבר עם כל הידידים שלי, כדי שלא תרגיש מאוים, ואחרי חצי שנה כבר תבוא לארוחה משפחתית ותהיה חלק. אני לא אוותר על ערב בנות בחוץ ולא על קפה עם החברה הכי טובה, ארוחות שישי לרוב יהיו אצל אמא שלי, ואני זאת שאשאל אותך אם כבר עשית טלפון לאמא שלך השבוע ואם דיברת עם החברים היום, ומתי פעם אחרונה יצאת לבירה רק אתה והבנים. אני אקח על עצמי את התפקיד של ועדת חברה, כי אם אני לא אעשה את זה אתה תתרווח כל ערב על הספה מול הטלוויזיה ותשכח שמחוץ לעבודה ולזוגיות שלנו יש חיים.
דווקא גברים הם אלה שמפריע להם שנשים משקיעות יותר בקריירה שלהן מאשר בזמן האיכות הזוגי. דווקא גברים הם אלה שמתעצבנים על כך שבמְקום ערב התפדלאות וסקס – הנשים לא בבית. דווקא גברים לא מבינים נשים שאומרות שהן עדיין לא מוכנות לילדים. אל תתלונן שבשביל שלום-בית אני מוכנה קצת לוותר על שלי בשביל הגבר שלי. זו בעיניי אהבה: החלפת חלום אחד באחר. זו בחירה ולא ויתור. תמיד.
דוד אלהרר-ברוש, יועץ תוכן ושיווק, מנהל האתר סיפורים מקוונים .
עינב דרומי, שף-קונדיטור תל אביבית.
לפנייה לכתב/ת 
