ריאליטי הסופרנוס: מאפיונרים על ספת הטיפולים

ראשי המאפיות של איטליה מתמודדים במסגרת "עבודתם" עם מוות ואובדן לא אחת, אבל למרות זאת  - מסתבר שמאחורי הבעת הפנים הקשוחה, מסתתרים לא אחת בני אדם רגישים שכמעט כמו כולם, נזקקו לעיתים לאוזן קשבת כדי להתמודד עם בעיות שונות שהטרידו אותם.

"דוקטור, אני פוחד לאבד את השיער שלי", אמר אחד מראשי מאפיית "נדראנגטה" לפסיכיאטר שטיפל בו בכלא. "תראה את הזרוע שלי, היא מלאה כתמים", אמר בנימה כמעט מתחננת כשהוא מפשיל את השוורל מידו.

"השיער שלך בסדר גמור ואין שום כתמים על היד שלך", ניסה להרגיע אותו ד"ר גבריאל קואטרון, שככל הנראה לקה בחרדה וסבל מהזיות שבהן חזה בכתמים דמיוניים מתפשטים על כל זרועותיו.

טוני סופרנו אצל הפסיכולוגית. פותח את הלב (צילום: AP) 

קואטרון נמנה על צוות הפסיכיאטרים המצומצם שטיפל בראשי הפשע המאורגן בארץ המגף ובבני מפחותיהם. הם סייעו להם בהתמודדות עם סיוטים, "מלשנים" שנתפסו ועברו התעללות ונשים שנקברו תחת כללי ההתנהגות הנוקשים של המאפיות.

בראיונות ראשונים מסוגם לסוכנות AP, איפשרו הרופאים הצצה נדירה לאותו צד של הפשע המאורגן שטרם נחשף - תוך שהם מקפידים לשמור על החיסיון הרפואי של מטופליהם ושמרו בסוד את פרטי זהותם. 

קואטרון, המתמחה בנוירופסיכיאריה, סיפר על הטיפול בחבר מאפיית "נדראנגטה" - שכלל מתן כדורי הרגעה, תוך בחינה מעמיקה של מה שהתרחש באותו הזמן במעמקי נפשו. "20 שנים של מתח אין סופי והליכים משפטיים הם שגרמו לכך", אמר קואטרון לאיש - וציין כי באופן לא מפתיע, סובלים חברי המאפיות ממתח רב. 

עזרה זה לחלשים

המאבק המתמיד של המשטרה בדרישת דמי החסות של חברי המאפיות מאנשי עסקים, הותירו לא מעט מבני משפחות הפשע המאורגן באיטליה מתוסכלים מאוד, בתחושה שהם "מביישים" את הדורות הקודמים כשידיהם כבולות על-ידי רשויות שלטון החוק.

אבל בקשת סיוע מצד ראשי הפשע אינה עניין של מה בכך, ומהווה אפילו עסק די מסוכן. בקודים של עולם הפשע, נתפס ביקור אצל פסיכולוג כביטוי לחולשה שעלולה לעלות אף בחייו של המטופל. הפסיכיולוג ג'ילורמו לורסו סיפר כי במקרה שבו סייע לבנו של מאפיונר, שמע אותו מזהיר במסדרונות המוסד שבו טופל כי "אם אבי ידע על זה שאני בא לכאן, הוא יהרוג אותנו".

לורסו הסביר כי "אם אתה מאפיונר ואתה מוטרד, זה יוצר לך תדמית לא אמינה ומצפים ממך לא לגשת לטיפול. למרות זאת, מאפיונרים מטבעם הם פרנואידים לגבי כל דבר, אבל הם שומרים את הכל לעצמם. הציות לשתוק במאפיית 'אומרטה' קפדני הרבה יותר אפילו מחיסיון המידע הרפואי".

השלכות המלחמה של רשויות החוק בארגוני הפשע נוגעות במישרין למצבם של מאות מראשי המאפיות, לעיתים אף לאורך עשרות שנים, כמו גם על מצבם הנפשי של בני זוגם וילדיהם.

קואטרון סיפר על מקרה אחד, שבו נשלח לבניין בשכונת יוקרתית. לאחר שעלה במעלית משוריינת ללא לחצנים, הובל ממנה ישירות לעבר דירה שכל תריסיה היו מוגפים. הוא נכנס לחדר השינה הראשי, שבקצהו בריכת שחייה מפוארת, ומצא את אשתו של ראש אחת המאפיות שרועה על מיטתה כשהיא סובלת מדיכאון חמור. הוא והאשה הביטו זה בעיניו של זו - ולמרות שנוכחותו של בעלה במקום הקשתה על התקשורת ביניהם, אמרו עיניה של רעייתו הכל.

אותה אשה, לדברי קואטרון, סבלה מדיכאון חריף שכן נאלצה כמעט להימנע לחלוטין מלצאת מביתה. גם כשכבר עשתה זאת, נסעה במכונית שהוביל נהגה, בעלת חלומות כהים שהקשו לראות את העולם שבחוץ. קוארטון, מבחינתו, הורה לה ליטול תרופות נגד דיכאון וערך ביקורת על מצבה במהלך החודשים שאחר כך.

הסירוב הגורף והמוצהר של בעלה לבקש אי פעם סיוע נפשי נתפש בעיניו ללעג, כמו מעין השתקפות להתרחשויות ב"סופרנוס", שם הבהיר ראש המאפיה, טוני, באחד הפרקים כי "הוא מודע לקיומו של הטיפול, אבל בחיים שלו - זה לעולם לא ייקח חלק".