הברירה הדתית: כשאמונה מובילה לאבולוציה
למה להסתפק בברירה הטבעית, כשיש גם ברירה דתית? טכס דתי ארוך-ימים מוכיח שבני האדם יכולים לחולל שינויים אבולוציוניים גם מכוח הדת
מסופר בתלמוד כי בשנת בצורת קשה במיוחד, החליט חוני המעגל לשרטט מסביב לעצמו מעגל, ולהודיע ברבים כי לא יעזוב את גבולותיו עד אשר יתחיל לרדת גשם.
למזלו, הגשם החל זמן קצר לאחר מכן. לאלוהים, מסתבר, היה חוש הומור מוזר במיוחד, מכיוון שהגשם העז החל לגרום לשטפונות, ולחוני לא היתה ברירה אלא לחזור למעגל ולאיים שלא יצא משם שוב אלא אם יפסק הגשם.
בזמן כלשהו בין ימיו של חוני המעגל לבין גילוי יבשת אמריקה, התגבש בקרב בני הזוקווה מדרום מקסיקו מנהג דומה, אותו ביצעו מדי שנה. הם היו אוספים את בניהם וצוללים עמוק לתוך מערת הגופרית – 'מערת וויה לוס' – על מנת לדרוש מאלוהיהם עונת גשמים ארוכה וברוכה.
אלא שהאלים הפכפכים, ובני הזוקווה לא ידעו אודות הטכניקה של חוני. מכיוון שכך, כחלק מהטכס, הם דאגו להשליך למי הבריכה התת-קרקעית אבקת שורשים ייחודית, שרעילה לדגים.
הדגים המתים שצפו אל פני המים התפרשו כמתנה מן האלים, ובני השבט ניזונו מהם עד לבוא הגשמים. כך נהגו לעשות מדי שנה, עד שהדגים עברו אבולוציה ופיתחו הגנה מאלוהיהם של בני הזוקאווה. וגם מהאבקה.
אבולוציה קדושה
מאז שנת 2004 חוקר את המערה ד"ר מיכאל טובלר, אקולוג אבולוציוני מאוניברסיטת אוקלאומה. משלמד על טכסיהם המקודשים של בני הזוקווה, ונחשף להם באופן אישי, החליט טובלר לחקור את השפעות הטכס הייחודי על הדגים וסביבתם. על המחקר פיקח ד"ר גיל רוזנטל, פרופסור לביולוגיה באוניברסיטת טקסס.
החוקרים אספו דגים משני איזורים שונים של המערה שנחשפו מדי שנה לרעלנים הקדושים. לאחר מכן אספו דגים משני אזורים במעלה הזרם, המרוחקים מהטכס של בני הזוקווה.
שתי קבוצות הדגים נאספו במיכל אחד ונחשפו לאבקה הרעילה. התוצאה הייתה כמצופה: הדגים שנחשפו מדי שנה לרעל היו חסינים יותר מהדגים במעלה הזרם, עד כדי כך שיכלו לשחות במים הרעילים במשך זמן ארוך יותר בכמעט חמישים אחוזים.
האמונה מחסנת
ניסוי זה, בפני עצמו, אינו מעיד בהכרח על אבולוציה. האם ייתכן שהדגים פיתחו חסינות בעקבות חשיפה מתמשכת לרעלים? כנראה שלא, מכיוון שמסתבר שהטכס הקדוש האחרון התקיים בשנת 2007, ואחריו אסרה הממשלה על ביצוע הטכס מתוך חשש לפגוע באטרקטיביות של המערה כמוקד תיירות.
יחד עם זאת, הדגים שנאספו בשנת 2010 הם צאצאיהם וצאצאי-צאצאיהם של בעלי-הזימים שחיו במערה בפעם האחרונה שהתקיים הטקס. משמעות הדבר היא שבמהלך מאות שנות קיום הטכס, עברו הדגים אבולוציה שחיסנה אותם בפני הרעל.
הדגים שהתמודדו טוב יותר עם הרעל שרדו לאורך הזמן, והעבירו את הגנים המיטיבים גם לצאצאיהם. הברירה הטבעית הוחלפה בברירה הדתית.
רוזנטל טוען שדבר דומה קרה לכל אורך ההיסטוריה כתוצאה ממעשיהם של בני-האדם. "אנו נוטים להיצמד לרעיון הנפלא של פוקהונטס לפיו לפני שהאירופאים הגיעו הכול היה מושלם ובהרמוניה עם הטבע, ושכל השינויים בסביבתנו אירעו לאחר המהפכה התעשייתית", הוא מסביר. "לא כך. אנשים שינו את הסביבה מאז ומתמיד".
רועי צזנה הוא דוקטורנט לננו-טכנולוגיה בטכניון, מחבר בלוג ומרצה בנושאי מדע, חברה, הסטוריה ועתידנות.
לפנייה לכתב/ת 
