בו בוערת אש

13 אלבומים הוציא אילן וירצברג, אבל בתודעה הוא מזוהה בעיקר עם אלבום אחד - "בציר טוב". האלבום משנת 1982, שבו וירצברג ושמעון גלבץ הפכו את שיריה של יונה וולך מחומרי נפץ שבכתב לקלאסיקות מושרות, הוא אחד האלבומים הישראלים החשובים ביותר, ובכל זאת הוא לא ממצה את פועלו של וירצברג.

כמלחין, מעבד ומפיק מוזיקלי, הוא התפרסם בעיקר בעבודותיו עם אחרים, למשל נורית גלרון ("הלילות הקסומים", "כולנו זקוקים לחסד", "אתה הרי יודע" וגם שירי אלבומה האחרון), שמוליק קראוס (ואגב, וירצברג הוא הקול המלווה בשיר "רואים רחוק רואים שקוף"), גלי עטרי, טובה גרטנר ורבים נוספים, ואף הלחין מוזיקה לסרטים ("מאחורי הסורגים", "חיוך הגדי", "אל עצמי", "חימו מלך ירושלים", "אחד משלנו").

עטיפת האוסף. לא מחכה להכרה המונית 

וירצברג היה יכול להסתפק באלבום אוסף נוח וסטנדרטי, פשוט לקבץ את מיטב שיריו, ותו לא. אבל כמוזיקאי בעל עקרונות, וגם חרוץ, הוא בחר להקליט את השירים מחדש. כמובן, ייתכן שהיתה כאן מחשבה פרקטית יותר: על ידי הקלטה מחודשת, וירצברג אינו תלוי יותר בחברת התקליטים והופך בעצמו לבעלים של המאסטרים לשירים שיצר.

האוסף לא מציג עיבודים שונים באופן מהותי מהביצועים הקודמים, אלא דווקא בכאלה ששומרים על רוח (ורוק) המקור, אבל בגישה עדכנית ובאופן המאפשר לו להפגין את הווירטואוזיות הנגינתית שלו, בעיקר בגיטרה חשמלית. היא נשמעת היטב, בעיקר כשהעיבודים מינימליסטיים וכוללים מלבד גיטרות ובס (שלו ושל ישי גזית) גם תופים (אייל הרכבי ושאול אליהו) וקלידים (עדי דגני באורגן המונד, פסנתר וסינתסייזרים). ולמרות היעדר קישוטים מקובלים מאגף כלי הנשיפה והמיתר, ההפקה נשמעת עשירה ומהווה מצע מדויק לקולו של וירצברג - עדין ושברירי בגבהים, ובעיקר מלא הבעה.

וירצברג. כתיבה פשוטה וכנה בלי לייפות (צילום: עידן הובל) 

האלבום נפתח בלהיטיו של וירצברג, תחילה מתוך "בציר טוב" - "סקס אחר" ו"לא יכולתי לעשות כלום", ובהמשך "על מדרגות התיאטרון". אבל מיד הוא עובר לשירים הפחות נודעים, וכך מתבררים ממדי ההחמצה שבחוסר ההיכרות הקודמת איתם, ובו זמנית זוהי הזדמנות להתוודע אליהם ולשמוע אותם משודרגים בבונוס הבשלות.