מנהיגי הדת הערביים למען פגועי הנפש

כארבעים אימאמים של מסגדים באזור המשולש משתתפים לאחרונה בתכנית הכשרה ייחודית לשינוי עמדות כלפי נפגעי נפש בחברה הערבית."בחברה הערבית ישנן עמדות קדומות כלפי אוכלוסייה של נפגעי הנפש הגורמות לרבים מהם להישאר בביתם ולהימנע מצריכת שירותים המגיעים להם", מסבירים אנשי 'ג'וינט ישראל', יזמי התוכנית בשיתוף 'אגף העדות במשרד הפנים' ו'קרן טאובר'. "האימאמים הם מנהיגים בקהילה וביכולתם ליצור שינוי עמדות, להעביר מידע על זכויות ושירותים ולעודד מתמודדים ומשפחות לצרוך שירותים שיפותחו עבורם".

האימאים במפגש הראשון. צילום יפעת שחק

"ההתעסקות בנפגעי נפש בהתחלה נשמעה לי משהו ברור ומסודר שיש לו את הטיפולים הידועים" ,מספר ההאימאם זיאד אבו מוח, ממשתפי הסדנה. "עכשיו אתם מערערים את המוסכמות שחשבתי שאני יודע והתמונה נהפכת...אתם מאלצים אותנו להתמודד באחת הסוגיות הקשות ביותר בחברה".

התוכנית להכשרת אימאמים בתחום שינוי עמדות כלפי נפגעי נפש מתקיימת במסגרת תכנית "מסירה" של ג'וינט ישראל, לקידום מעמדם של אנשים עם נכויות בחברה הערבית בישראל, במסגרת התוכנית התקיימו השתלמויות לאנשי דת מוסלמים, דרוזים ונוצרים שכללו: מתן ידע מקצועי על עולם הנכים, דיונים על התייחסות הדת

לאנשים עם מוגבלות, מפגשים עם נכים מצליחים ולמידה על המסע שעשו בחייהם, מתן כלים מעשיים לפיתוח פרויקטים למען אנשים עם נכויות.

במסגרת התוכנית יצאה לראשונה לאור חוברת דרשות שכתבו האימאמים של המחלקה המוסלמית באגף העדות במשרד הפנים, העוסקת ביחס של האיסלם כלפי אנשים עם מוגבלות. ההשתלמויות התקיימו מתוך הבנה כי אנשי דת בחברה הערבית בישראל הם מעצבי דעת קהל וביכולתם להשפיע על הציבור ולקדם שינויים חברתיים.

מעטים מהמתמודדים עם מחלות נפש בחברה הערבית מנצלים את זכאותם לשירותים הניתנים במסגרת חוק שיקום נכי נפש בקהילה. יש מספר מערכות הנותנות שירותים לאנשים עם מחלות נפש קשות אך רבים נופלים בין הכיסאות. בנוסף, קיים מחסור אדיר בשירותים במיוחד באזור המשולש ובמידע על זכויות והדרכים לממשן.

סוכני שינוי חיוביים בנושא בריאות נפש, משפחה וקהילה

לשאלה "האם בחברה הערבית בישראל ישנן עמדות קדומות כלפי אוכלוסיית נפגעי הנפש ואנשים עם נכויות? ומהן ההשלכות של עמדות אלו?" ענתה פרופסור חאולה אבו בכר, מטפלת משפחתית מוסמכת מהמכללה האקדמית עמק יזרעאל ומכללת אלקאסמי, המתמחה בתחום נפגעי נפש במגזר הערבי:

"קיים פער בין עקרונות הקבלה והחמלה שהדתות (איסלאם, נצרות ודרוזית בחברה הערבית) מטיפות ובין ההתיחסות בשטח כלפי בעלי מוגבלויות. ההתייחסות של אנשים וקהילות נעה בין שני קטבים. בקוטב הראשון קיימת קבלתו של המוגבל (נפשית ו/או פיזית) ושילובו והעסקתו בקהילה ואף עידוד נישואין וקיום משפחה (במיוחד של גברים). ובקוטב השני קיים יחד של נידוי, במיוחד נגד אנשים בעלי מומים נדירים ו/או אנשים אלימים כלפי עצמם וכלפי הסביבה.

גורמים כגון ההשכלה, רמת הכנסה ורמת הדתיות של המשפחה משפיעים על יחס חיובי ותומך כלפי המוגבל/ת. לבסוף קיים פער בין ההתיחסות כלפי נשים מוגבלות לעומת גברים ובד"כ קיימת נטייה לבידודן של נשים יותר מגברים".

כיצד החברה הערבית מתמודדת כיום עם נפגעי נפש? ומה הבעיות הנובעות מכך?

"לרוב אין סטיגמות של אבחונים נפשיים מיותרים. וכך התנהגויות רבות מתוארות כ"אדם עצבני, ביישן, מתבודד, לא חברתי, מחשבותיו מובילות אותו" וכו'".  מוסיפה פרופ' אבו בכר, שחקרה בין השאר את מדיניות האפליה בנושא בריאות נפש.

"כאשר אדם סובל באמת מבעיה פסיכיאטרית כרונית, אנשים מנסים להיעזר בפולחנים דתיים או במגיה בכדי לעזור לחולה ורובם רב פונים לטיפול נפשי רק לאחר ניסוי כל העצות 'העממיות'. בד"כ הם משלבים בין כל סוגי הטיפול".

האם לדעתך הפנייה של הסדנא לאימאמים שהם אנשי דת, תוכל לעזור ולהשפיע על היחס שיקבלו נפגעי הנפש בקהילה הערבית?

"כן. כאשר מתייחסים לנושא בריאות נפש כנושא השייך לקהילה, חשוב לה, ומשפיע עליה, אזי חייבים לשלב את הקהילה הן בדיון על הבעיה והן בתוכנית הטיפול/שיקום/שינוי, אנשים דת (מכל הדתות ולאו דווקא אימאמים) הם בעלי השפעה והציבור המאמין בהם רואה בהם מדריכים חברתיים ורוחניים ופונים אליהם בכדי לקבל עצה והדרכה. הם גם בעלי סמכות בתוך קהילותיהם ויכולים ליזום פנייה ולהדריך משפחה או פרט בעת מצוקה. היום הציבור הצעיר של האימאמים בישראל הם בעלי השכלה אוניברסיטאית ועל כן יש להתייחס אליהם כאל סוכני שינוי חיוביים בנושא בריאות נפש, משפחה וקהילה.