רון ארד - נווט שבוי בדימוי

במסגרת התערוכה הקבוצתית "SWEAT DREAMS" בוחן האמן גיא קריידן את הדימוי של רון ארד, שמוצג כקולז' חסר פנים. "ניסיתי לתת לראש הזה מרקם אדום של גוף", הוא מסביר

אמיר בוגןפורסם: 25.11.10 , 20:31

"יקיצה פתאומית ושטופת זיעה - האם זו הצלה מחלום בעתה, או סימן לחרדה העתידה להתממש?", כך מוצג הרעיון המנחה של התערוכה הקבוצתית "SWEAT DREAMS" המתארחת בימים אלה בבית האמנים על שם יוסף זריצקי בתל אביב.

"מנחה". צילום של הינדה וייס

בתערוכה, המאכלסת עבודות צילום, ציור, וידאו ארט ומיצב, לוקחים חלק חנאן אבו-חוסיין, תומאס הילנד , שירלי וגנר, הינדה וייס, מרים כבסה, איילה לנדאו, יעקב מדר, אפיק נעים, עינת עריף-גלנטי, ורה קורמן, גבריאלה קליין, גיא קריידן ומיכל שפניר. כולם תורמים מיצירתם לחוויה אותה מנסה התערוכה לחולל - בין שינה לערות. בין חלומות מתוקים למציאות מרה.

"התפוצצות עם עקבות טרקטור". צילום של שירלי וגנר

"התערוכה עוסקת בפנטזיות ובחלומות הנעים על קו התפר שבין בדיה וממשות, בין ההזיה הנדמית כה מציאותית, לבין המציאות הנדמית כה הזויה", כותב האוצר שגיא רפאל. "בין אם אלו שאיפות וכמיהות אישיות או חברתיות, תרבותיות או לאומיות, התגשמותן היא חסרת סיכוי, או הרת אסון. הזיעה מסמנת את הירתמות הגוף לחוויית החלום, את התמסרותו הטוטאלית במסע מתיחת גבולות הדמיון".

פרט ממיצב של ורה קורמן

בין האמנים המשתתפים בולטות העבודות של קריידן אשר עושה שימוש בדימויים של רון ארד וסגן הרמטכ"ל לשעבר משה קפלינסקי ומעבדם מחדש. מטלטל במיוחד העיבוד של האמן לצילום הידוע של הנווט השבוי, כאדם חסר פנים. מכוסה בריבוע אדום המטשטש את דמותו.

"קפלינסקי". קולז' של קריידן

"את רון ארד עשיתי, כמו את רוב עבודותיי , מתוך אינטואיציה קולז'ית טהורה", מסביר קריידן. "אני מנסה לפענח אותה כיום, אפשר להגיד שמדובר בנסיון לחמם את הדימוי השחוק כל כך. לתת לראש הזה מרקם אדום של גוף. בשר ודם, להחיות אותו".

"דרייב". קולז' של קריידן

"רון ארד הפך לדימוי של כמיהה לאומית, הכמיהה להשיבו בחיים", מוסיף רפאל. "השימוש בטורסו גברי והלבשתו על הפנים של רון ארד, הופכים את הכמיהה הזו לפנטזיה, ואת רון ארד למושא תשוקה קולקטיבית, תשוקה בלתי ניתנת למימוש. מה יקרה למיתוס הנווט השבוי לו ישוב חי לישראל? האם החברה הישראלית תוכל להכילו בחייו, או שתפקידו ההיסטורי הינו במעמד הלימבו של החי-המת? קולז' זה של גיא קריידן ממזג את הפרטי והלאומי, המיתוס והטאבו".