מכתב לג'ורג' האריסון

גּ'וֹרְג' הַיָּקָר הַשֶּׁמֶשׁ כָּאן מִדַּי

גּ'וֹרְג' הַיָּקָר, הַשֶּׁמֶשׁ כָּאן מִדַּי

אוֹתָהּ לְבַקֵּשׁ לָלֶכֶת כְּמִתּוֹךְ בַּקָּשָׁה כֵּנָה

בַּעֲבוּר בַּקָּשׁוֹת אוֹר רַבּוֹת שֶׁאֵין בֵּינָן

לְבֵין הַשֶּׁמֶשׁ כְּבָר דָּבָר.

שֶׁמֶשׁ טַפִּילָתִית, כְּהִתְהַפְּכוּת תְּפִלָּה לַשֶּׁמֶשׁ, דִּמּוּיֵי עוֹלָם

שֶׁחֻמּוֹ גְּלוֹבָּלִי בִּקְנֵה מִדָּה, יַחֲסֵי שֶׁמֶשׁ-אָדָם.

מִי שֶׁהֵבִיא אוֹתָהּ עַל צִירָהּ

יְסוֹבֵב צַעֲרוֹ עַל שֻׁלְחָנוֹ בְּכַדּוּר פְּלַסְטִיק

יַדְלִיק קֹר מְלָאכוּתִי בְּחִפּוּשׂ אַחַר חֻמָּהּ שֶׁיִּפֹּל מִחוּץ לְבֵיתוֹ.

כְּהַפְקָרַת אוֹר מְתֹעָשׂ, סַמַּן חֹם נִשְׂרָף

שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מֵהַשְׁלָמַת גְּרִיעַת הַחֹרֶף, לוּ הָיָה כָּזֶה.

אִם שֶׁמֶשׁ קֵיצִית מְחַיֶּכֶת לָעוֹלָם

בְּמַהְפָּךְ תַּשְׁלִים דְּרִישׁוֹת אַהֲבָה לְבִלְתִּי אֶפְשָׁרִיּוֹת.

כִּי הִנֵּה בָּאָה שֶׁמֶשׁ בְּחִבּוּקֵי דֹּב פּוֹקְקִים

Sun, sun , sun

סִינְקוֹפּוֹת שְׁקוּפוֹת מִצְלוֹלִים

מַזְמִינוֹת לָגוּר בְּתוֹךְ הַשֶּׁמֶשׁ, לִצְלֹל בָּהּ

שֶׁלֹּא כְּלִפְנֵי עָשׂוֹר

כְּשֶׁהָיְתָה בָּאָה לְכָאן בְּאוֹר נָכוֹן שֶׁאִישׁ לֹא הִבְחִין בּוֹ.

שָׁנִים הִיא עוֹבֶרֶת בִּדְרָמָה חֲזָקָה

כְּמַעַבְרֵי חֹם בְּנָשִׁים, בְּגִילָהּ.

אִם קֶשֶׁת עָנָן צְבוּעָה אוֹרוֹת מְשֻׁנִּים,

אוֹר עָנֹג מִתְחַזֵּק לְחֹם, מִסְתַּתֵּר מִפָּנָיו.

שֶׁמֶשׁ עַנְנֵי חֹרֶף קוֹדְרִים מְיַבֶּשֶׁת מִישׁוֹרִים אַרְצִיִּים

הַרְהָרֵי קַרְחוֹנִים נוֹזְלִים לְאַט בְּאוֹקְיָנוֹס שִׁמְשִׁי

אִדּוּי גָּדוֹל בְּפוּנְקְצְיוֹת רְגָשׁוֹת מִתְכַּלִּים.

גּ'ורְג' יָקָר, הַשֶּׁמֶשׁ כָּאן מִדַּי,

אוֹתָהּ לְבַקֵּשׁ לָלֶכֶת כְּמִתּוֹךְ בַּקָּשָׁה כֵּנָה

בַּעֲבוּר בַּקָּשׁוֹת אוֹר רַבּוֹת,

שֶׁאֵין בֵּינָן לְבֵין הַשֶּׁמֶשׁ כְּבָר דָּבָר.

"ג'ורג' היקר, השמש כאן מדי" (צילום: gettyimages)

בָּאנוּ לְבָרֵר

בָּאנוּ לְבָרֵר עַד לְהֵיכָן יַעֲמִיקוּ כּוֹכְבֵי שָׁמַיִם לִנְטּוֹר לַאֲדָמָה

וּמָצָאנוּ לֵיל אֶמֶשׁ מְאֻבָּק בְּעַנֲנֵי אוֹבֶךְ נוֹעַלֵי פְּלָנֵטָה

מִפְּנֵי גּוּפִים, אוּדִים מוּאֲרִים.

עַרְפִּילִים מַשְׁכִּינִים לַחוּת בְּדוּיַּה בָּאֲוִויר אוֹגוּסְט.

מִי שֶׁהָיָה שָׁם לְבָרֵר עַד לְהֵיכָן יָבוֹאוּ לִנְטּוֹר כּוֹכְבֵי-שָּׁמַיִם לַאֲדָמָה,

וּמַדּוּעַ אֵין אָדָם בְּעֵינוֹ רוֹאֶה

מֵעַל מֶרְכָּזֵי הֶעָרִים הַחַצוּבוֹת, כְּבַאֲזוֹרֵי הַיָּם,

טִיפּוֹת פֶּרְסֶאִידִים צוֹהֲלוֹת כִּבְמְטָר שִׂמְחַת בֵּית הַשוֹאֵבָה שֶׁל הַיְקוּם

בְּמַתְּנָתוֹ לְכַדּוּר הָאָרֶץ, כְּבָר לַמַד מֵעַרְפִּילִּים לְהִתְכַּסוֹת.

אֶת מִסִּתְרֵי הָאוֹפֶק הַגַלַקְטִי זִהוּם אֲוִיר מֵכִין מֵרֹאשׁ

מֵכִין מַתְּנַת פְּרֵידָה בחִיבּוּקֵי דֹּב אֵל מַבָּט צָלוּל-פָּשׁוּט.

מְאוֹרָעוֹת לֵיל אֶמֶשׁ מִתְרַחֲשִׁים כִּבְכֹל שָׁנָה מֵעַל רָאשֵׁי עַרְפִּילֵי הֶאָבָק.

כַּמָּה נִסּוּ הֵם לְהָאִיר אֲדָמָה שְׂמֵחָה

אִישׁ לא שָׂמַח

רַק לִפְנוֹת בּוֹקֶר חָזַרְנוּ מְעַטִים מִשְּׁמֵי עָשָׁן רֵיקִים

אָז נִבְדַק הַשַּׁחַר, נִבְחֵנָה שֶּׁמֶשׁ, נִתְּכַּנְסָּה.

כְּשֶבָּא בּוֹקֶר מֵהַלַּיְלָה, זִיקוּקֵי כּוֹכָבִים בָּאוּ לְנַצְנֵץ

הֵם לֹא נִצְפּוּ מֵעַל מַאֲבָק פְּלָנֵטָה חֲשׁוּכָה.

לְמַעַן הָאֱמֶת,

קַל יוֹתֵר לִרְאוֹתָם נוֹפְלִים בַּשֶּׁמֶשׁ, מִלֹּא לִרְאוֹתָם כְּלָל.

מיכל עלמה מרקוס היא משוררת, תיאורטיקנית ויוצרת ויזואלית. השירים לקוחים מתוך ספרה השלישי "סופנו אל היקיצות". קדמו לו הספרים "חצר הסירפדים", ו"בין שמשות אחרות".