"כרטיס נסיעה חינם בגלל איחור, אינו מהווה פיצוי"

"פיצוי על איחור הרכבת בכרטיס נסיעה חינם, למי שברשותם 'חופשי-חודשי', כמוהו כאי-מתן פיצוי כלל". כך קובעת השופטת ד"ר מיכל אגמון-גונן, בהחלטה שפרסמה היום (ג'), בעניין תביעה ייצוגית שהגיש נוסע נגד רכבת ישראל. השופטת קובעת כי נוסעים המשתמשים בכרטיסי "חופשי-חודשי" הם הנפגעים העיקריים מאי-עמידת הרכבת בלוחות זמנים, ולכן הענקת כרטיס נסיעה חינם כפיצוי על איחור, מאפשרת לחברה להתחמק בפועל מתשלום פיצויים לחלק גדול מהנוסעים - פיצויים אותם היא מחויבת לשלם על-פי התקנות.

• הנוסעים מב"ש הורדו מהרכבת: "הלך עוד יום"
  

"החוזה בין הנוסעים לרכבת הוא למתן שירותי נסיעה, בזמני נסיעה קבועים מראש כנגד מחיר אותו הסכים הנוסע לשלם", כותבת השופטת בהחלטתה. "איחור מהווה הפרה של החוזה. הפיצוי שקבעה הרכבת במקרה זה לנוסעים שרכשו כרטיס 'חופשי חודשי' - כמוהו, הן מצד מקבל הפיצוי הן מצד נותן הפיצוי, כאי-מתן פיצוי, (וזאת) בניגוד לתקנות ותוך הפרת החוזה עם הנוסעים".

"מתן כרטיס נסיעה חינם, לא גורע מקופת הרכבת" (צילום: גלעד קוולרצ'יק)

מרכבת ישראל נמסר כי "המחלקה המשפטית של החברה תלמד בימים הקרובים את החלטת השופטת".

כולם מרוויחים, חוץ מהנוסעים 

בהחלטה מנומקת ותמציתית, מבהירה השופטת מדוע נהלי הפיצוי הקיימים של הרכבת לקויים: "כרטיס נסיעה אחד חינם באותו קו רכבת שאיחרה, אינו מהווה פיצוי לנוסעים שברשותם כרטיס 'חופשי חודשי', שממילא מזכה אותם בנסיעה חופשית ללא הגבלה באותו הקו במהלך אותו חודש".

יש לציין כי מי שקובע בפועל את אופן הפיצוי, הוא מנכ"ל הרכבת. לדעת רבים, מצב זה, שבו הגוף האחראי על האיחור גם קובע את גובה הפיצוי בגין האיחור, אינו תקין - ויש לשנותו באמצעות הגברת סמכות הפיקוח והבקרה של משרד התחבורה על פעילות הרכבת.

אלא שמתברר כי מצב זה דווקא נוח - לרכבת, אך גם למשרדי הממשלה. כך מתייחסת השופטת לעניין: "נוסעים אלו ממילא שילמו לרכבת עבור שימוש בכרטיס 'חופשי-חודשי', ולכן עצם מתן כרטיס נסיעה חינם לנוסעים אלו, לא גורע מקופת הרכבת. המשמעות היא שלנוסעים אלו לא משולם פיצוי בעל ערך כספי כלשהו, ומנגד הרכבת לא מוציאה סכום כסף כלשהו לצורך תשלום 'פיצוי' זה". ובמלים פשוטות: הרכבת, משרד התחבורה ומשרד האוצר מרוויחים מכך שהנוסעים אינם מקבלים פיצוי הוגן.

"קמה לתובע עילת תביעה"

החלטת השופטת התקבלה בעניינה של תביעה ייצוגית שהגיש נגד הרכבת נוסע, המשתמש בכרטיס חופשי-חודשי. לטענתו, הפיצוי שנותנת הרכבת בגין איחור של יותר מ-30 דקות - כרטיס נסיעה חינם באותו קו - אינו מהווה פיצוי למי שמחזיקים בכרטיס חופשי-חודשי, שממילא יכולים לנסוע ללא הגבלה באותו קו. הנוסע ביקש כי בית המשפט יורה לרכבת לשלם פיצוי כספי לנוסעים בגין איחורים בתקופה שחלפה מאז הקמתה כחברה, ב-1998. עוד ביקש כי יוצאו צווים המורים לרכבת לקבוע כללים ברורים בנוגע לפיצוי נוסעים המשתמשים בכרטיס חופשי-חודשי.

מנגד, הרכבת ביקשה לדחות את התביעה על הסף, משני טעמים עיקריים: היעדר סמכות לדון בתביעה, והיעדר עילה להגשתה - וזאת מאחר שהפיצוי הניתן לנוסעים כיו תואם את התקנות. השופטת דחתה את טיעוני הרכבת, וקבעה כי "קמה לתובע עילת תביעה, לפיה הרכבת חייבת לפצות את הנוסעים שברשותם כרטיסי 'חופשי-חודשי' בפיצוי כספי בגין איחור העולה על 30 דקות". השופטת גם דחתה את הטענה בעניין היעדר סמכות.

עם זאת, חשוב לציין כי השופטת רק דחתה את בקשת הרכבת לדחות על הסף את התביעה, אך לא הכריעה בעניין המהותי - שהוא אישורה כתביעה ייצוגית. החלטה בעניין זה תתקבל בשלב מאוחר יותר.