"קולך" נשמע בחוץ. ובבית?

כשקהת עלתה לשאת את דבריה היא שאלה "מה אני עושה כאן? מה לפעילים חברתיים ולאנשי מדע? מה המשותף בינינו?" ודרך סיפורו של האדם המבקש להתגייר, היא תמצתה את תפישתה: "מהותה של התורה, מהות האנושיות היא 'מה ששנוא עליך אל תעשה לחבריך'... המטרה היא למחות דמעה ולמחות כאב מפניה של מי שזכויותיה נרמסות. המשותף למדענים ולפעילים החברתיים היא השאיפה לשיפור פני העולם בו אנו חיים, שאיפה לתיקון עולם".

בעודי יושבת שם ומאזינה לשלל הברכות ודברי ההערכה, תהיתי על מקור הפער בין מה שקורה בטקס לבין העוינות הרבה והמתקפות הקשות להן זכתה קהת בתוך החברה הדתית. מדוע שוב ושוב אנו נוכחים ברלוונטיות של הביטוי "אין נביא בעירו?" מדוע בתוך ה"משפחה" אנו זוכים בעיקר לביקורות, ובמבט מבחוץ אנו זוכים להערכה וכבוד?

האם בשל הפחד שתנועה הקוראת לשוויון מעוררת? פחד של בעלי הכוח לאבד את הבלעדיות? האם בשל עיסוקה של קולך בנושאים שהיו טאבו בעבר? נושאים מושתקים, שהשתקתם מאפשרת קיום

נינוח של הקהילה הדתית מבלי שתידרש להתמודד עם בעיות מורכבות מדי, כמו למשל פגיעות מיניות על ידי רבנים, גילוי עריות ואלימות במשפחה?

החיבוק החם והמכבד שזכתה לו חנה איפשר לי לצאת מהעשייה היומיומית ולהתבונן על קולך בפרספקטיבה של 12 שנות קיומה. להתבונן על קולך מנקודת מבט של החברה הישראלית והעם היהודי, בהקשר הרחב שלו. התבוננות זו הזכירה לי שיש חברה גדולה סביבנו שמכבדת את הישגינו, את מאמצינו, מכבדת את הנחישות ואת ההתמדה, חברה שכמהה לשמוע את הקול הבהיר והצלול של המהפכה הנשית-דתית. עלינו לאפשר לקולך-קולנו להישמע גם מחוץ לגבולות המגזר, עלינו לאפשר לקול הזה להפוך לאור, אור ממשי של למידה, של חינוך, של שוויון וכבוד לכל אשה באשר היא, לכל אדם באשר הוא.

• איילת וידר-כהן היא יו"ר הוועד המנהל של "קולך"