"גיבורי-על לא תמיד מושלמים"

המתאגרף מייק טייסון והראפר טופאק שאקור הם שני אייקונים בתחומם. הם גם שניהם אפרו-אמריקנים. אבל מתברר שהשניים חלקו חברות קרובה ואמיצה. הסרט הדוקומנטרי "One Night In Vegas", ששודר אמש במסגרת רצועת התעודה "30:30" של רשת ESPN, מספר על מערכת היחסים הזאת, שהגיעה לסופה ב-7 בספטמבר 1996 בלאס וגאס - היום בו הביס טייסון את ברוס סלדון בזירה, היום בו נורה טופאק למוות.

היום בו טופאק נורה

במאי הסרט, רג'י רוק ביידווד, הוא דמות מוכרת בתעשיית הקולנוע והטלוויזיה בארצות הברית, בעיקר כאחד מהנציגים הבולטים של גל היוצרים האפרו-אמריקני. ככזה, ובדומה לספייק לי חברו, הוא אוהב להעמיק בתרבות הרחוב השחורה ובעיקר בהיפ הופ. בשנה שעברה כבר כתב את התסריט ל"נוטוריוס", סרט על חייו מלאי התהפוכות של ביגי סמולס, הלא הוא הראפר Notorious BIG - יריבו הגדול של טופאק, שאת דמותו הוא כאמור משרטט בסרטו האחרון. 

"גדלתי בברונקס, שם נוצר ההיפ הופ. כשהייתי נער, לא היינו בכנופיות אלא בלהקות ראפ, ובמסגרת זו היינו נאבקים בלהקות ראפ אחרות", מספר ביידווד בראיון ל-ynet. "מבוגרים לא הבינו מה לעזאזל אנחנו עושים. הם חשבו שזה שיגעון חולף. זה הטריף אותי לראות איך ההיפ הופ גדל לכדי תעשייה עצומה בכל העולם".

ביידווד. התחיל עם ההיפ הופ ברחובות (צילום: MCT)

"בשנות ה-80 המוקדמות, הסרטים היחידים שנעשו על היפ הופ היו 'שחורים'. המוזיקה היתה כל כך מזוהה עם התרבות השחורה האורגנית. זו היתה המוזיקה המהפכנית של תקופתנו. כיום יש סרטים עם שחקנים לבנים בלבד ואם יש היפ הופ בפסקול, זה נשמע לגמרי טבעי. צפיתי בסרטים זרים, אפילו כאלה מבוליווד, שהשתמשו במקצבי היפ הופ. יצרנו את המוזיקה הזאת בברונקס וכל העולם אימץ אותה. זה לא יאמן".

ניסית להראות את שני היריבים - ביגי וטופאק.

"עשיתי תחקיר מקיף על 'נוטוריוס'. נפגשתי עם פי דידי והרבה אחרים שהכירו אותו. ביגי וטופאק היו אייקונים. היו תקופות שהם היו החברים הכי טובים. היריבות ביניהם העציבה אותי. זה היה שלילי להיפ הופ. יש מי שסבור שהיריבות ביניהם הובילה למותם, אבל לא אני זה שיכול לקבוע מה היה שם. ב'נוטוריוס' בחרתי להתמקד בביגי סמולס האדם. ב'לילה אחד בווגאס' בחרתי להתמקד בטופאק האדם". 

טריילר הסרט "נוטוריוס". הצד של ביגי

בעוד שהקולגות טופאק וביגי חלקו יריבות מקצועית, שהפכה לאלימה (שניהם נרצחו על רקע מאבקי הכוח בתעשיית ההיפ הופ האמריקני), בין טופאק לטייסון היו יחסים קרובים מאוד ומהלכי החיים שלהם היו משיקים לא פעם, למרות שכל אחד מהם מגיע מתחום עיסוק שונה בתכלית. 

"לפני שנהייה ראפר, טופאק שיחק במחזות ואפילו למד בלט. הוא הלך לתיכון שמתמחה באמנויות הבמה. בשנות ה-60 וה-70 אמו, אפני שאקור, היתה חברה במפלגת 'הפנתרים השחורים' שנאבקה בגזענות ודיכוי. איכשהו טופאק שילב בין האמנות שלו עם הלהט המהפכני של אמו, וכך הפך לאחד הראפרים הגדולים בכל הזמנים".

טייסון בזירה. מפחיד

"בקרבות של טייסון היתה הרגשה של סכנה באוויר, והרגשת שאתה חוזה בהוצאה להורג. הוא ארב ליריבים שלו ולמרות שהיה מדובר באירוע ספורט, כשהוא היה מסתער עליהם הרגשת כאילו צריך להזעיק שוטר. במציאות, טייסון היה מתאגרף מקצוען, שתיעל את האלימות שלו לטובת היותו אייקון אגרוף. אבל היו פעמים שבהן האגרסיביות שלו חרגה מהזירה והיו פעמים בהן האגרסיביות של טופאק לא תועלה לעבר המיקרופון. בזמנים ההם היו להם צרות".

חלק מהצרות נוגעות לנשים סביבם. מצד שני, הן משמשות גם כגורם ממתן בחייהם - איך אתה מסביר את הניגוד?

"טופאק הקדיש לנשים שחורות את השיר 'Keep Your Head Up', בחברה בה נאמר לנשים צבעוניות שהן פחות יפות ושגברים לקחו אותן כמובן מאליו. בשיר הזה, לתת כבוד לנשים היה בגדר קריאה לפעולה. לצד טייסון תמיד היו נשים יפות. אם הן לא היו כוכובת קולנוע, הן נראו ככאלה.

רואה שחורות. הקליפ של "Keep Your Head Up"

"ועדיין, טייסון הואשם באונס ונשלח לכלא, טופאק נשלח לכלא על תקיפה מינית. שני הגברים טענו לחפותם, והיו כאלו שהאמינו להם. יחסיהם עם נשים היו מסובכים. אחרי 'Keep Your Head Up', הרבה אפרו-אמריקנים תלו תקוות בטופאק. רבים רצו שהוא ימשיך לכתוב שירים שיעוררו את המצפון של האנשים ויאתגרו את הפרספקטיבות שלהם. לעיתים, המוזיקה שלו עשתה זאת. במקרים אחרים, יגידו אחרים, המוזיקה שלו קראה לאלימות ושנאת נשים".

מבחינתך, יש פה ביקורת פנימית?

"הסרט לא מנסה להגיד שטייסון וטופאק היו מושלמים. הם לא היו כאלה ואי אפשר לערער על זה לדעתי. שניהם היו מיומנים ומוכשרים וגם על כך לא ניתן לערער. אנשים העריצו אותם כאילו שהם גיבורי-על. זה מה שגרם לי להגדיר את הסרט רומן גרפי. אבל גיבורים ברומנים גרפיים לא תמיד מושלמים. יש בהם פגמים והסוף לא תמיד טוב".

האהבה של מיקי רורק

דווקא דמותם של הלבנים בסרט מפתיעה. למרות שבראיונות עם השחקן והידיד המשותף של טייסון וטופאק, מיקי רורק, והעיתונאי כריס קונלי הם מעידים על ההתרחשויות מבחוץ, הם מגלים המון אמפתיה לגיבורים השחורים של הסיפור. ביידווד אינו מופתע.

ביידווד עם אשתו הבמאית ג'ינה פרינס-ביידווד (צילום: Gettyimages)

"מה שמעניין בסיפור של טייסון וטופאק זה שהם הגיעו משכונות שחורות עניות", מסביר הבמאי. "ועדיין, המוזיקה של טופאק חילחלה מהקהילה השחורה לפרברים של הלבנים ואפילו יצאה מגבולות ארצות הברית. לטייסון היו מעריצים בכל העולם. האנשים ברחוב העריצו אותו, כמו גם מיליונרים בעלי מטוסים פרטיים".

רורק על החברות עם טייסון

"האהבה של רורק לטייסון וטופאק היתה כנה ואמיתית. קונלי כיסה את מקרה ההתנקשות בטופאק ב-MTV ואז הוא הפך להיות עיתונאי ספורט ב-ESPN. יש לו זווית ראיה ייחודית בנוגע לשניהם. רציתי שהסרט התיעודי הזה יגלה עובדות בנוגע לטופאק ומייק שהציבור לא היה מודע אליהן. והמציאות היא, שחלק מהחבר'ה הלבנים שדיברתי איתם ידעו דברים על שני 'האחים' האלה מהשכונה, שאף אחד אחר לא הבחין בהם".

"Get On The Bus" של ספייק לי. ביידווד השתתף בכתיבת התסריט

ביידווד בן ה-45 הוא כאמור נציג בולט של גל יוצרי הקולנוע האפרו-אמריקנים בארצות הברית לצד ספייק לי ואף אשתו ג'ינה פרינס-ביידווד, שזכתה לשבחים רבים על סרטה "The Secret Life of Bees" מ-2008. "ספייק לי לא היה הראשון, אבל הוא בהחלט נתפס כסנדק של תנועת הקולנוע האפרו-אמריקני", אומר ביידווד, "לפני ספייק, רוב הסרטים בשיתוף אפרו-אמריקנים נעשו על ידי במאים לבנים. וכך ההשקפה שלנו לגבי מי אנחנו כבני אדם ותרבות הושתקו".

וכיום, מה הבעיות שעומדות בפני יוצרי קולנוע שחורים?

"האתגר הגדול ביותר הוא המודעות לכך שהסרטים לא יופצו בהצלחה מעבר לים בשווקים זרים. זה מטריד כל במאי אפרו-אמריקני שמביים סרט עם משתתפים אפרו-אמריקנים. זה לא נראה הגיוני בעינינו. המוזיקה שלנו יכולה להיות בינלאומית, אבל לא הסרטים? זו רק מהמורה שאנחנו צריכים להתגבר עליה. העובדה שעיתונאי מישראל מגלה עניין מעודדת אותי".

"בייקר בויז". כיף עם האופנוע

צעד משמעותי לקראת פריצת הגבולות, עשה ביידווד עם סרטו "בייקר בויז" ("Biker Boyz") מ-2003, בהשתתפות לורנס פישבורן, דרק לוק, קיד רוק וליסה בונה. הסרט, שסיפר על מרוצי האופנועים המחתרתיים, זכה למעמד של קאלט בקרב חובבי המוטור ובכלל. 'בייקר בויז' היה כיף. התקציב שלנו היה מוגבל והיה עלינו לצלם בקצב של סרט אינדי", נזכר ביידווד.

ומה בהמשך?

"אני עובד כרגע על פרויקטים לטלוויזיה ולקולנוע. אני מקווה שהם יזכו להצלחה בארצות הברית ואפילו יותר חשוב, בשוק הבינלאומי, ואולי יגיעו אליכם לישראל. זה יהיה יותר מלהיב אפילו מנוק-אאוט של מייק טייסון".

שידור נוסף של הסרט - 14 בנובמבר, 13:00, ESPN